סיפור ההצלחה של ישראל בתחום ההשכלה הגבוהה הוא בלוף
הגידול המתמיד בשיעור בעלי התואר הראשון חסר הערך יוצר מורסה תעסוקתית. הבוגרים מצפים ליותר, אך ערך התואר שבידם אינו מצדיק יותר ממשרה עלובה במשכורת מעליבה
- ללמוד את המקצוע הנכון: תואר אקדמי הוא כבר מזמן לא ערובה לשכר גבוה
הסתכלות ארוכת טווח בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל מגלה כי סיפור ההצלחה הגדול הוא סוג של בלוף. מספר בעלי התארים מטפס ועולה משנה לשנה - גם במספרים מוחלטים וגם באחוזים. בשנת 1970 למשל היה שיעור מקבלי התואר הראשון רק 13% מכלל האוכלוסייה. בשנת 2010-2009 מגיע שיעורם ל-53% מהאוכלוסייה - עלייה של 400% בשיעור בעלי התואר הראשון.
אבל העלייה בתחומים הנדרשים ביותר בשוק העבודה, כמו הנדסה והמקצועות המתמטיים, היתה רק כמחצית משיעור זה. יתר על כן, שיעור בוגרי המקצועות הנדרשים האלו מכלל בעלי התואר הראשון צנח באופן דרמטי, מכ-35% בשנת 1970 לכ-22% היום.
התמונה אינה משתנה בתארים המתקדמים יותר. בשנת 1994 היוו בוגרי המתמטיקה וההנדסה כמעט שני שלישים מבין מקבלי התואר השלישי. בשנת 2010-2009 צנח שיעורם לפחות מ-50%. אבל אין ירידה בלי עלייה - את מקומם של בוגרי המתמטיקה וההנדסה תפסו בעלי תואר ראשון במדעי החברה, מדעי הרוח והחינוך, ששיעורם הכולל הוא היום כשני שלישים מכלל מקבלי התואר הראשון.
בתחילת העשור פרחה בישראל תעשיית שלוחות האוניברסיטאות, שעסקה בייצור תארים כמעט חסרי ערך לתועלתם של שכירים, במיוחד בשירות הציבורי, שנדרשו להציג "תואר" כדי לזכות בתוספות שכר (75.7% מהלומדים בשלוחות היו בני 30 ומעלה). הדבר הביא לצניחה חדה במספר הלומדים בשלוחות, אך השכירים מבקשי התוספת מצאו במהרה בית חם באוניברסיטאות ובמיוחד במכללות.
כל תואר הוא מקור לגאווה, וכולם סיבה למסיבה. לא צריך להיות
הבדל, מנקודת מבטנו, בין תואר ראשון במתמטיקה לתואר ראשון בטיפול באמנויות, בהוראה לגיל הרך, בסוציולוגיה או בתקשורת. להפך, בשיחת חולין אולי נמצא עניין רב יותר בבעל תואר בתקשורת או בסוציולוגיה מאשר בבעל תואר בהנדסת מכונות.
מנקודת מבטו הקרה, הצוננת והתועלתנית של השוק, עם זאת, יש הבדל גדול מאוד בין סוציולוג רב-להג לגאון מחשבים ממושקף קשות. בשוק האמיתי - אותו שוק שבו יוצרים, מייצרים ומחדשים - תארים במדעי הרוח והחברה הם כמעט חסרי ערך. התארים אינם מעניקים כלים שיש בהם תועלת במפעלים, בבניית גשרים, בהמצאת אלגוריתמים, בתכנות, בהנדסת מזון, בראיית חשבון או בניהול חברות.
דבר שאין בו ערך יוצר שני סוגים של ערך שלילי. הערך השלילי הראשון נוצר כשבוגרי מדעי הרוח והחברה מגלים עם סיום לימודיהם כי ערכו של התואר הראשון שלהם אינו גבוה יותר מזה של תעודת גמר תיכון או תעודת בגרות ירודת ציונים לפני כמה עשרות שנים. בעלי התואר הוציאו סכומים נכבדים כדי לזכות בתעודה ופיתחו מערכת ציפיות לתעסוקה ולשכר גבוה יותר, אך התואר שבידם מותיר אותם תקועים באותו מקום נחות בהיררכיית התעסוקה.
הגידול המתמיד בשיעור בעלי התואר הראשון חסר הערך יוצר מורסה תעסוקתית, שהיא מקור הערך השלילי השני. הבוגרים מצפים ליותר, אך ערך התואר שבידם אינו מצדיק יותר ממשרה עלובה במשכורת מעליבה. המוצא היחיד הפתוח בפניהם הוא לתור אחר מקום בשירות הממשלתי, כלומר - להפוך אבן ריחיים על צווארו של המגזר המייצר.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם