מדינה תחת רפורמה
עוד לא התאוששנו מהשבתת המשק וכבר נוחתת עלינו סדרת רפורמות חדשה; לדוח טרכטנברג נוספו השבוע המלצות ועדת התחרותיות והרפורמה בחיסכון הפנסיוני; קצת שעמום שוויצרי ערב ההאטה במשק לא יזיק
לפרופ’ בבצ’וק יש סיבה למסיבה. ועדת התחרותיות ממליצה לבצע את הניסוי הגדול ביותר בשוק ההון הישראלי ולהטיל על החברות הציבוריות מגבלות חסרות תקדים ברמה עולמית. באוקטובר 2010, עם הקמת הוועדה, היתה רוח הדברים שונה. בנימין נתניהו התחייב אז שההמלצות לא יהפכו את ישראל למעבדה פיננסית. ”לא ניישם מהלכים מהפכניים שאינם מקובלים בעולם המערבי”, הבטיח ראש הממשלה. אז הבטיח.
דוח ועדת התחרותיות לא הונפק עקב משבר בועתי חריף או קטסטרופה פיננסית, לא הוקמה ועדת חקירה, ומבקר המדינה לא הנפיק שום המלצה, להפך. המשק פוסע בהדרגה להאטה; יותר ויותר חברות עסקיות מתקשות בגיוס הון; תופעת התספורות בחברות הציבוריות מתגברת; ומצוקת האשראי במערכת הבנקאית מתחזקת. ”ביקשתי לבצע את עבודת הוועדה תוך כיבוד המגזר העסקי, שאין לי דבר נגדו”, אמר נתניהו השבוע. אז מדוע בכל זאת פורסם הדוח השנוי במחלוקת?
דוח הועדה הוא נדבך שממשלת נתניהו מצרפת לאוסף הרפורמות הנובע ממסע לחצים ומשתדלנות שמקורם במניעים פופוליסטיים.
מסע לחצים דומה בהובלת עיתון הארץ, שכלל הפחדות של חברי כנסת, הניע את נתניהו ב-2005 לאשר את דוח ועדת בכר. השפעותיה ההרסניות של הוועדה על משקי הבית בישראל מורגשות עד היום, וכעת ישנו ניסיון לתקן את נזקי רפורמה זו באמצעות רפורמת דמי הניהול בגמל.
כדי להדגיש את גודל האבסורד נאמר שקיצוץ מספר החברות בפירמידה העסקית בשוק ההון לשלוש והגבלת חברות חדשות לפעול באמצעות שתי שכבות (חברה-אם וחברה-בת) אינה קיימת בשום מדינה מערבית נאורה, בוודאי לא בקרב מדינות ה-OECD. בצרפת, בספרד, באיטליה, בבריטניה וגם במעצמה הכלכלית החזקה גרמניה אין מגבלות מבניות כאלה על אופן התאגדותן של חברות ציבוריות. מגבלות כאלה לא קיימות גם במדינות אסייתיות כמו הודו או קוריאה.
לא באופן מקרי, יו”ר רשות ני”ע פרופ’ שמואל האוזר היה מודע לבעייתיות וביקש לא לצמצם את מספר השכבות בחברות פער (חברה ציבורית הנשלטת בידי חברה ציבורית אחרת) לשתיים. בסופו של דבר הוא נאלץ להישאר בדעת מיעוט.
כששאלתי את נתניהו אם אינו חושש מהשלכות המגבלות על עשרות החברות הציבוריות, הוא השיב שהשאלה אכן עמדה לנגד עיניו, אך נוכח הריכוזיות הגבוהה בישראל ביחס למדינות ה-OECD נמצא לדעתו האיזון המתאים. ”הוועדה עשתה עבודה חשובה ופורצת דרך בתחומים חדשים בקנה מידה עולמי”, ציין ראש הממשלה, ”הריכוזיות מקשה לקיים תחרותיות”. השאלה לגבי הקשר בין המלצות הוועדה לבין התחרותיות נותרה בעינה.
לזכותו של יו”ר הוועדה חיים שני ייאמר שהוא ביקש לצנן את ההתלהבות. עם פרסום טיוטת הדוח בספטמבר 2011 הדגיש שני שאין קשר בין ההמלצות לבין הורדה אפשרית של מחיר הקוטג’. הישועה מדוח התחרותיות לא תגיע גם אל צרכני חטיף פסק זמן המייחלים להשוואת מחירו לזה המוצע בארה”ב. אזרחי ישראל שטרם התאוששו מגל השביתות בשבוע שעבר מוצאים עצמם נאלצים לעכל רפורמות חדשות. חנוך לוין כבר דרש לקבל קצת שעמום שוויצרי. גם אנחנו רוצים פסק זמן.
פרק הדיור בדוח טרכטנברג לא יובא לאישור הממשלה גם ביום ראשון הקרוב. לאחר שהאישור המיוחל יתקבל יירד המסך על הרפורמה המשמעותית ביותר שיושמה בעקבות המחאה החברתית שפרצה ב-14 ביולי 2011. היתה זו רק שאלה של זמן עד שהממשלה תהפוך את דוח הוועדה, שהוקמה מאילוצי המחאה החברתית, לתשדיר שירות.
תחילה היה זה שר החינוך גדעון סער שביקש לנצל את הפעלת חוק חינוך חינם לבני 3-4 לטובת מתקפת הסברה חינוכית. ראש הממשלה נתניהו ראה כי טוב וביקש להעלות קמפיין הסברה, שעלותו 3.5 מיליון שקל, אשר במרכזו הישגי הדוח. נתניהו לא יאפשר לשר כלשהו לנכס לעצמו את דוח טרכטנברג. מהדוח, שבחודשים האחרונים הפך למהדורת 2012 של התנ”ך הכלכלי הממשלתי, התנדפו החלקים הנוחים פחות. מהחלטות הממשלה שכבר אושרו נגרעו ההמלצות שלא ניתן היה לאשר משיקולים פוליטיים.
לפרופ’ מנואל טרכטנברג הובטח שהדוח יאומץ כמקשה אחת, אך לבסוף הוא קיבל אותו בסגנון תוכנית כבקשתך.ההמלצה בפרק המיסוי להטיל מס יסף של 2% על בעלי ההכנסות הגבוהות טורפדה בוועדת הכספים. כמו כן, את ההסכמה להעלות את הפרשות המעסיקים לביטוח לאומי נטרלו ארגוני המעסיקים והיא נותרה במגרה. אמנם העלאת הבלו על הבנזין הוקפאה (43 אגורות לליטר), אבל מתחילת 2012 נסק מחירו
באשר ליוקר המחיה, לחץ של ארגונים חקלאיים ושל יצרני החלב מנע עד כה את אישור ההמלצות להפחתת מחירי המזון המיובא. ההחלטה על הפחתת המכסים שהתקבלה בסלקטיביות ובלחץ של התאחדות התעשיינים גרמה לפריסת לוח הזמנים ליישומה על פני 5 שנים. לב ליבו של המאבק היה חוק חינוך חינם לבני 3-4 והנהגת יום לימודים ארוך. ההמלצה המרכזית של טרכטנברג בעניין זה היתה לשנות את סדר העדיפויות ולממן את הרפורמה באמצעות קיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. למרבה ההפתעה, לא די שדרך המימון הזאת לא יושמה, אפילו תקציב הביטחון גדל. הרפורמה בחינוך מומנה בקיצוץ תקציבי הרווחה והתחבורה המוקצים בעיקר לטיפול באוכלוסיות החלשות.
במרכז הפרק בנוגע לדיור בר השגה עמדו הקריטריונים החדשים שקבע שר השיכון אריאל אטיאס למכרזי מחיר למשתכן. פרופ’ טרכטנברג המליץ בחום לכלול בקריטריונים את מבחן כושר ההשתכרות של בני הזוג. אז מה? אטיאס התעלם מההמלצה בגיבוי ראש הממשלה, בישראל ביתנו כעסו ועתרו השבוע לבג”ץ. גם מפרק הדיור נעלמה ההמלצה המרכזית של הוועדה. יש לקוות שפרופ’ טרכטנברג לא יתנדב לככב בתשדיר השירות המתוכנן.
שר האוצר יובל שטייניץ גילה השבוע מחדש את מגבלות העוצמה הפוליטית. בעוד שהצליח לגייס את הכסף הקטן הדרוש לקיום אתר גבעת התחמושת (על סכנת הסגירה קרא במעריב), יכולת קבלת ההחלטות שלו בחיסכון הפנסיוני, שם נמצא הכסף הגדול, הוכחה כמוגבלת.
לפני כשנתיים החל שטייניץ במסע לקידום רפורמת החיסכון בפנסיה, שבמרכזה ההפחתה של תקרת דמי הניהול (מקצה שיפורים לוועדת בכר). הוא התחייב להפחתה מדורגת שלהם מ-2% לשנה כיום עד 1.2% בשנת 2015 והסביר שלא יסכים להפחתה בשיעור גבוה יותר משום שזו תסכן את יציבות הענף. אז אמר.
הזמן שחלף ופעמי הבחירות עשו את שלהם. חברו לסיעת הליכוד ח”כ חיים כץ טען שהרפורמה צמחונית ודרש לקצץ ללא רחמים את דמי הניהול ל-0.7% לשנה. כץ, יו”ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הוכיח בעבר שעוצמתו הפוליטית מאפשרת לו להוביל מאבקים ביעילות שאינה פחותה מזו שמאפיינת את שר האוצר. הוא כבר מנע את דחיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים מ-62 ל-64.
לו שטייניץ היה מביא היום לדיון את דוח ששינסקי על תמלוגי הגז, ספק אם ח”כ כץ היה מאפשר זאת. התיאבון של כץ במאבק על דמי הניהול היה גדול והוא התכוון ללכת עד הסוף. ראש הממשלה, שהבין לאן נושבת הרוח, התערב בסוגיה, ובאורח חסר תקדים הסכים שכץ ינהל את המשא ומתן מול הממונה על שוק ההון, פרופ’ עודד שריג, מעל לראשו של שר האוצר.
שריג התריע מפני הפחתה גורפת של דמי הניהול ומפני פגיעה ביציבותם של בתי ההשקעות. ואולם, ח”כ כץ המשיך בשלו ואיים לכפות על האוצר את הרפורמה מבית מדרשו דרך חקיקה. ביום שני השבוע אמורה היתה ועדת העבודה והרווחה לברך על המוגמר, אבל פרופ’ שריג התעקש וטען כי ראש הממשלה התחייב שהליכוד יתנגד ליוזמת החקיקה שלו. ראש הממשלה שב והתערב עד שנמצאה הפשרה הכואבת, אך גם במקרה זה ביקש לנכס לעצמו את ההישג. דמי הניהול יופחתו בהדרגה מ-2% ל-1.05%, לוח הזמנים יתקצר והפעימה האחרונה של ההפחתה תהיה בינואר 2014. כץ לא הסתפק בכך ודרש שדמי הניהול המקוצצים יהיו בתוקף לא רק בגין קופות הגמל וביטוחי המנהלים, אלא גם בגין קרנות ההשתלמות.
אל תתבלבלו, מדובר בסכומי ענק. כל הפחתה בשבריר אחוז בדמי הניהול משמעותה ירידה של עשרות מיליוני שקלים בהכנסותיהם של בתי ההשקעות ושל חברות הביטוח. מנהלי הקופות, שסברו ששר האוצר יצליח להוציא עבורם את הערמונים מהאש, הפסידו. התערבות ח”כ כץ תעלה להם באובדן הכנסות של 150 מיליון שקל לשנה.
אבל אין ארוחות חינם. אמנם הציבור ישלם דמי ניהול נמוכים, אבל מניות ענף הביטוח ובתי ההשקעות ספגו השבוע מכת ירידות שערים ושוויין בתיקי החיסכון הפנסיוני נשחק. יד אחת נותנת ויד אחת לוקחת.
באוצר מייחלים כעת שההסכמות עם ח”כ כץ יסייעו לקדם את חלקי הרפורמה הנוחים פחות לעיכול. אלה מאפשרים לחברות הניהול לגבות דמי ניהול של 0.6% מהפנסיה, כוללים שינויים במערך הקצאת איגרות החוב המיועדות (אג”ח עם תשואה עודפת קבועה), משיבים את האפשרות לבצע משיכה הונית של כספי החיסכון ועוד.
בענף הגמל והפנסיה אמרו השבוע במרירות שח”כ כץ עשה בית ספר פיננסי לאוצר, אך הלך צעד אחד רחוק מדי. אחדים מהפעילים בשוק ניהול המוצרים הפנסיוניים מתכוננים לסגור את הבסטה.
אז מה היה לנו השבוע? דוח התחרותיות, דוח טרכטנברג ורפורמה פיננסית נוספת לקינוח. היכולת להבין מה באמת קורה עם הכסף שלנו הפכה בלתי אפשרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם