תחבורע ירושלמית
הקרב באוניברסיטה העברית על הסעות בשישי הוא מיקרוקוסמוס של איוולת התחבורה הציבורית בארץ
אלא שמי שאחראי לחזית החדשה במאבקי הדתיים והחילוניים במדינת ישראל הוא לא יו"ר אגודת סטודנטים, אלא הרגולציה הישראלית; מתברר כי משרד התחבורה אשם לא רק בבזבוז גדול ממדים של כספים ובאספקת תחבורה ציבורית לקויה, אלא גם בסכסוך בין מגזריה השונים של החברה הישראלית.
הסיפור החל לפני כשנה. אגודת הסטודנטים ביקשה לענות על צורך דוחק בקרב סטודנטים רבים החיים במעונות הגבעה הצרפתית - היעדר פתרונות תחבורתיים המחברים אותם למרכז הבילוי של העיר בערבי שישי. כדי לא להגיע להתנגשות חזיתית עם ציבור שומרי המסורת הוחלט כי השאטל שיחבר בין המקומות ימומן מכיסם של הסטודנטים שיבקשו להשתמש בשירות, ולא מזה של האגודה - שכספה הוא כספם של כלל הסטודנטים. אלא שלדברי יו"ר האגודה איתי גוטלר, הפתרון שהוסכם לשביעות רצונם של כל הצדדים לא הניח את דעתו של משרד התחבורה, שפקידיו הרימו טלפון לחברת ההסעות המזרח-ירושלמית והתריעו בפניהם כי הם עוברים על החוק; איזה חוק? זה שמאפשר אך ורק לאגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה להעניק רישיון למונית, לטרנזיט, לאוטובוס או לקורקינט המבקשים להסיע נוסעים בשכר בקו נסיעה כלשהו.
סיפורם של הסטודנטים הוא רק קליפת האגוז של סערת "הדרת הנשים" ששטפה את הארץ לפני כמה חודשים. אז נזעקו רבים נגד קווי
המהדרין, ואחת הטענות המרכזיות שבאמתחתם היתה "אנחנו לא צריכים לשלם על זה" ; ובאמת, למה שהם ישלמו על זה? ולמה שמשרד התחבורה ינהל את זה?
אחרי הכל תחבורה, בניגוד לחשמל ולמים למשל, הוא תחום שלגודל אין בו יתרון; להפך. תחבורה, ובעיקר תחבורה עירונית, היא עניין לוקאליהסטודנטים של הגבעה הצרפתית והחרדים של אשדוד ומאה שערים מכירים את צורכיהם יותר טוב מאגף עלום במשרד ממשלתי. פירוק המונופול של אגף התחבורה הציבורית והעברת הסמכויות והכספים לרשויות מקומיות ולעיריות יהפכו את מערך ההסעה ההמונית בישראל לא רק ליעיל יותר, אלא גם לזול יותר. השליטה הריכוזית בתחבורה הציבורית קשורה בקשר גורדי עם הדומיננטיות של אגד, שאיננה מאפשרת פריחה של פתרונות תחבורה אחרים ופרטיים לצדה.
כך בירושלים, העיר הגדולה בישראל, אין מערך מוניות שירות. 800 אלף איש לא נהנים מפתרון תחבורתי שעלותו למשלם המסים אפסית מחשש לפגיעה בהכנסות מונופול האוטובוסים; החרדים אינם יכולים להפעיל קווי מהדרין מכיסם כי פקיד ממשלתי רוצה לשים את היד על השאלטר; וציבור הנוסעים נאלץ לגרור את עצמו בתחבורה ציבורית הכבולה בהסדר אנרכוניסטי.
ראשי ערים נבחרים, בניגוד לפקידים ממונים, לא היו מאפשרים את התמשכותה של איוולת התחבורה הציבורית. החיבור הקרוב שלהם למארג החיים שעליהם הם מופקדים וגם - ואולי בעיקר - לאינטרס הפוליטי היה מוביל אותם למציאת פתרון שמכיר בטובת בוחריהם לפני טובתו של מונופול. משרד התחבורה צריך ללמוד לשחרר; וכפי שמלחמות הדת סביב התחבורה הציבורית מלמדות, לא די שזה זול או יעיל - אלא שזה גם חשוב לשמירה על שלמותו של המרקם העדין והמורכב של החברה הישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם