לצאת מהבור ולשקם את הקרקע
ביום כדור הארץ צריך לעסוק לא רק באיכות האוויר, אלא בעיקר בסוגיה הקריטית ביותר בישראל: השטחים הפתוחים שצריך לשקם
שני הנושאים הראשונים חשובים ומסוקרים ללא הרף, גלובלית ומקומית, אך הנושא השלישי הוא אקוטי עוד יותר במדינת ישראל, אשר סובלת ממחסור בעתודות קרקע. מכאן נובע הצורך בתכנון מושכל המביא לניצול אופטימלי של קרקעות, בין היתר באמצעות "מיחזורן". בישראל קיימים יותר מ-1,000 בורות חציבה נטושים, שבהם נחצבו חומרי גלם לבנייה ולסלילה החל מלפני מאות שנים ועד ימינו אלה. בעבר היה ההיגיון שהנחה את החוצבים לאתר את חומרי הגלם הנחוצים בקרבת אתרי הצריכה.
על כן אנו רואים תופעות רבות של בורות לצד אזורים מאוכלסים. כיום אנו נתקלים יותר ויותר בתופעה חמורה של בורות כרויים המושכים עבריינים המבקשים להטיל פסולת בניין או פסולת ביתית או מבקשים להפיק חומרי בנייה ללא תשלום. הבורות הנטושים הופכים למצבורי פסולת הפוגעים באיכות הסביבה.
גם באזורים המרוחקים יותר ממרכזי אוכלוסייה אנו רואים תופעה דומה המשפיעה על מחזוריות הטבע. למשל אפיקי הנחלים בנגב שבהם נכרה חומר המורכב מחלוקי אבן שניתן לכרותם ללא מאמץ חציבה ובגריסה לייצר מהם חצץ. בכריית חומר הוואדי נוצרים בורות המשבשים את מהלך הניקוז הטבעי ובכך גורמים לריבוי מפגעים.
מטרתנו היא להביא לכך שהשטחים המשמשים להפקת חומרי גלם שונים יחזרו לאחר גמר מיצוי החומרים לשמש עתודות קרקע לשימושים שונים.
רק באמצעות שמירה על השטחים הירוקים והחזרתם לשימוש החברה נצליח להבטיח את חידוש זרימתם של מקורות מים טבעיים שבסופו של דבר ישפרו גם את איכות האוויר של כולנו.
הכותב הוא יו"ר הקרן לשיקום מחצבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם