גם לנפטרים מגיעה פרטיות
בישראל זכות אדם שנפטר לפרטיות מתה יחד איתו המחוקקים, שמגנים על זכויות החיים, לא נותנים מענה וכבודם של המתים נפגע
אין ספק שמשפחתו הקרובה של המנוח היתה שמחה לו הפרסום הפוגעני היה נמנע. אלא שגם אם היו מנסים לעצור את הפרסום, הדבר לא היה מסתייע, פשוט כיוון שבישראל הזכות לפרטיות מתה עם האדם עצמו.
בית עלמין. לכבד גם את המתים צילום: דודו גרינשפן
בעבר עמדה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית ולפיה פרסום כמו זה שעסק במנוח ללוז לא היה יכול להתפרסם ללא אישור משפחתו. כשהצעת החוק הגיעה לוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ביוני 2007, היא נתקלה בהתנגדות. חברי הוועדה טענו כי אין זה מתיישב עם ההיגיון לכנות זכות לפרטיות למי שאינו בחיים.
דומה שהפתרון הנכון לסוגיה הוא לתת לאדם לקבוע בעצמו את גורל פרטיותו לפני מותו, אם במסגרת צוואתו ואם בכל דרך אחרת. בהיעדר קביעה כזו משפחתו הקרובה היא שצריכה להכריע בסוגיה.
אבל בבית המחוקקים הישראלי אוהבים לעסוק במה שקרוב ללב. לא של האזרח, של המחוקקים. כך מיהרו לעסוק בגובה הפיצוי על הפגיעה בשם הטוב, אך את הזכות לפרטיות זנחו. החוקים שהתקבלו בכנסת בשנים האחרונות מראים כי הזכות הזאת כבר מזמן הפסיקה לעניין את המחוקק הישראלי, גם ביחס לאנשים שסובלים מהפגיעה עוד בחייהם. אז למה שמישהו שם יטרח להגן עליהם לאחר מותם?
הכותב הוא מחבר הספר "ההגנה על הפרטיות בישראל"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם