"שרגא אמר לי: אני מוכן לטפל במכרז הרכבת באמצעות התנועה לאיכות השלטון, אם תעביר את הטיפול המשפטי בעסקי בומברדייה למשרד הפרטי שלי"
לפני כ-6 שנים חשד יוסי דסקל, מנכ"ל בומברדייה ישראל, שמשהו רקוב במכרז ציבורי של הרכבת שבו השתתף ופנה לעזרת יו"ר התנועה לאיכות השלטון. לטענתו, אליעד שרגא התנה את הסיוע של התנועה בכך שהטיפול המשפטי בעסקי בומברדייה יעבור למשרד עו"ד שרגא ושות'. דסקל : "נדהמתי". תגובת עו"ד שרגא והעמותה לאיכות השלטון: "הטענות שקריות והזויות"
לאספקת קרונות חד-קומתיים. 4 חברות זרות רצו למכרז הנחשק: סימנס הגרמנית, אלסטום הצרפתית, קאף הספרדית ובומברדייה הקנדית. ב-2006, שנתיים לאחר שהחל הליך המכרז, הוכרזה הזוכה: סימנס, שחתמה על חוזה לאספקת הקרונות בשווי כ-124 מיליון יורו.
יוסי דסקל (59) מנכ"ל בומברדייה ישראל (חברה-בת של בומברדייה הקנדית) בזמן המכרז ועד היום, חשד שמשהו לא תקין התרחש בהליך המכרז. לחשש זה התלווה מאוחר יותר מידע שהצביע מבחינתו על אפשרות ממשית לאי-תקינות בקביעת הזוכה במכרז. דסקל הוא בעל עבר צבאי מפואר, שרכש לעצמו מוניטין רב. הוא השתחרר מחיל המודיעין בגיל 44 בדרגת אלוף משנה, לאחר שבין השאר שימש כראש זירת טרור באמ"ן מחקר, קמ"ן פיקוד מרכז וסגן ראש חטיבת המחקר. אחרי הצבא הספיק דסקל לנהל את חברת כמיטרון העוסקת בייבוא. כמו כן, הוא התמנה לאחר שחרורו לעמית מחקר במכון לחקר הטרור, ומכהן בתפקיד זה עד היום. את חברת הרכבות הקנדית הוא החל לייצג ב-2004.
דסקל מסביר איך התעורר אצלו החשד להליך לא תקין: "במכרז הזה ביקשו מאיתנו הצעות מחיר לא פחות מ-3 פעמים . בראשונה היינו הכי זולים, אבל זה הלך והסתבך. הרכבת הוסיפה עוד מטלות למכרז, וסימנס במקביל הוזילה את הצעתה. כך לדוגמה, במכרז המקורי דובר על שנתיים אחריות לקרונות, ופתאום העלו ל-3 שנים . כאשר הוסיפו לנו שנה אחריות, כמובן שהעלינו את המחיר. מה שמאוד בלט לעין היה העובדה שלמרות שהוסיפו את המטלה הזו למכרז, סימנס במקביל הצליחו להוזיל את הצעת המחיר שלהם".
בכמה הייתם זולים בפעם הראשונה?
"באחוזים בודדים, וגם סימנס זכו במכרז באחוזים בודדים. אגב, סימנס הבטיחה לעשות את הכל תוך תקופה מסוימת, ולבסוף איחרה כמעט בשנה בביצוע העבודה. היתה עוד בעיה עם סימנס והיא שהקרונות שלהם ארוכים מדי, וזה לא מתאים לתשתית של רכבת ישראל. לא
דסקל היה משוכנע שהמשחק ברכבת היה מכור )הוא מבקש להדגיש שכל תלונותיו נוגעות להנהלה הקודמת של הרכבת ולא לזו הנוכחית - ג.ל ( והוא לא התכוון לוותר עד שהאמת תצא לאור.
"ביקשנו אז דרך בית משפט לחשוף מסמכים, כדי לבדוק איך כל ההליך התנהל", הוא מספר, "כשקיבלתי את המסמכים החשד שלי רק התחזק. כמו כן, הגיע לידי מאוחר יותר מידע נוסף, אז החלטתי לפנות לתנועה לאיכות השלטון ולאליעד שרגא שעומד בראשה".
למה דווקא שרגא?
"הכרתי אותו עוד בצבא כשהייתי באמ"ן והוא הסתובב שם. האמת היא שאז עוד הייתי נאיבי. חשבתי שזו התנועה שצריכה לטפל בדבר כזה, חשבתי שהוא באמת יבוא ויעזור לי לנהל מערכה ציבורית. השם של התנועה לאיכות השלטון אומר הכל, וחשבתי שכמו השם שלהם ככה יהיו המעשים שלהם, ושרגא באמת יילחם את מלחמת הצדק וטוהר המידות".
ואז נפגשת עם עו"ד שרגא?
"היו לי שתי פגישות איתו. הפגישה הראשונה היתה בסגנון'בוא נשב ונשמע על מה העניין', ובסיומה שרגא ביקש ממני להכין את החומר שיש לי בנוגע למכרז. קבענו עוד פגישה. הגעתי למשרד שלו במגדל שלום, הצגתי בפניו את כל החומר, הוא שמע בקשב רב ולבסוף אמר לי:'אני מוכן לטפל בעניין המכרז ברכבת באמצעות התנועה לאיכות השלטון, אם תעביר את כל הטיפול של עסקי בומברדייה ישראל למשרד שרגא ושות'".
מה ענית לו?
"היתה לי אכזבה קשה, תדהמה. בעצם הוא אמר לי, תעבוד איתי, תשלם לי, ואז אני אטפל בך באמצעות איכות השלטון. הייתי בטוח שהתנועה לאיכות השלטון רואה שיש חשש לשחיתות ומטפלת בה מיד. באתי עם כוונה טהורה וזה אכזב מאוד. התפקחתי מהנאיביות. היה לנו באותו זמן משרד עורכי דין שטיפל בנו, ולא היתה לי שום כוונה להחליפו. לא בשביל זה הגעתי לתנועה לאיכות השלטון. לא הייתי מוכן לדבר כזה. אמרתי לו תודה רבה, ועזבתי.
אז גם הבנתי איך הוא מתנהל בתנועה לאיכות השלטון. לדעתי זו הונאה ציבורית. הוא מציג את עצמו כאפיפיור שפועל למען איכות השלטון, אבל למעשה דואג לעצמו. לא יכול להיות שכך תתנהל התנועה לאיכות השלטון. הבנתי שההתנהלות הציבורית של שרגא היא בלוף. מאז התחלתי לשמוע שאני כנראה לא המקרה היחיד. במדינה כמו שלנו חשוב שהתנועה לאיכות השלטון תהיה תנועה עם ערכים ולא שתהפוך לתנועה לקידום ענייניו הפרטיים ופרסומו האישי של עו"ד אליעד שרגא".
מה שרגא היה מקבל אם היית מעביר אליו את התיקים שלכם?
"עורך הדין שמטפל בנו עובד לא מעט בהגשה למכרזים ובכל הכרוך בכך. זה הרבה עבודה, יש כל הזמן עבודה. אמנם יש לנו מחלקה משפטית בחו"ל, אבל צריך לעשות התאמות לחוק הישראלי. מדובר בסכומים נאים, במיוחד כשמדובר בעיסקאות בהיקפים גדולים. זה יכול להגיע לסכום גבוה. מדובר בהמון שעות עבודה, כמו לבג"צ שהגישו נגדנו, במכתבים, בליווי של תהליך. זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים בשנה".
דסקל מציין כי בעקבות מפח הנפש מעו"ד שרגא הוא פנה עם החומר שיש לו לגבי המכרז לאספקת קרונות רכבת, למשרד מבקר המדינה. דסקל מספר שהוא ישב כמה פעמים עם נציגי המבקר. לטענתו, מבקר המדינה חקר ובדק את החומר ולבסוף החליט להעביר את תיק המסמכים לידי יאח"ה.
איך אתה יודע?
"ישבתי עם התחקירנים של המבקר, ואז נאמר לי שהתיק עובר למשטרה בגלל שיש בו היבטים פליליים. ברגע שהמבקר ראה את ההיקפים של הדבר הוא העביר את העניין לטיפול המשטרה".
מאז חלפו שש שנים, אך דסקל לא שמע דבר מהמשטרה. "לאחר שב-2009 התפוצצה פרשת החשדות לשוחד במכרז לרכישת טורבינות גז של חברת החשמל, שבמסגרתה הועלו חשדות שסימנס שיחדה לכאורה את השופט דן כהן, שהיה דירקטור בחברת חשמל, נעצרה החקירה בעניין התלונה שלי לגבי מכרז הקרונות ברכבת. במקביל, התפוצצה בחו"ל פרשה שבה נחשף כי סימנס העולמית הקימה קרן של כ-20 מיליון דולר למטרות זכייה במכרזים. עד כמה שהבנתי, לאחר שהשופט כהן עזב את הארץ, המשטרה הקפיאה את החקירה בנוגע למכרז הקרונות ברכבת".
העמותה לאיכות השלטון הגישה נגדך מאוחר יותר עתירה בנוגע למכרז אחר ברכבת.
"אני מקווה מאוד שהוא לא הגיש את העתירה אחרי 6 שנים כנקמנות, אבל אני משוכנע שהעתירה לא הוגשה סתם. לא פתאום החליטו בתנועה לאיכות השלטון להגיש אותה. אני בטוח שהעתירה הזו לא הוגשה סתם כך לפתע".
עם או בלי קשר לעימות בין עו"ד שרגא לדסקל, חמש שנים לאחריו הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה נגד מכרז, שבו זכתה חברת בומברדייה ישראל. השתלשלות האירועים הייתה כדלקמן:
באוקטובר 2010 זכתה בומברדייה במכרז אחר של רכבת ישראל לאספקת מאות קרונות דו-קומתיים ב-3 פעימות- 78 קרונות בשלב הראשון, 72 קרונות בשלב השני ואופציה לרכישת כ-70 קרונות נוספים בשלב השלישי.
10 חודשים לאחר מכן, ביולי 2011, לאחר שהפעימה הראשונה כבר בוצעה והפעימה השנייה כבר הוזמנה ואף נכנסה להליכי ייצור, פנתה התנועה לאיכות השלטון לבית המשפט המחוזי בירושלים באמצעות עו"ד אליעד שרגא ועורכי דין אחרים ממשרדו בדרישה להטיל צו ביניים שימנע את מימוש הפעימה השלישית בהתקשרות בין רכבת ישראל לבומברדייה ובדרישה להוצאת מכרז חדש לאספקת הקרונות. העתירה של התנועה לאיכות השלטון הוגשה גם נגד רכבת ישראל, שר האוצר, שר התחבורה ורשות החברות הממשלתיות.
בין השאר טענה התנועה לאיכות השלטון בעתירה, כי החוזה עם בומברדייה ישראל נכרת בניגוד לדיני המכרזים ולאינטרסים הציבוריים, תוך התנהלות בלתי סבירה ובאופן הפוגם ביעילות הכלכלית של העיסקה כולה ושל הפעימה השלישית בפרט.
להלן הטענות העיקריות של התנועה לאיכות השלטון בעתירה:
בלב העתירה מופיעה פרשה חמורה שעיקרה עקיפת דיני המכרזים באופן בוטה. משעה שרכבת ישראל הכריזה על החברה הזוכה במכרז, היא החלה בניהול משא ומתן עם הזוכה, אך על מוצר שונה מזה שבגינו יצאה למכרז. אין מדובר בשינוי מינורי, מדובר במוצר שונה מזה שבגינו יצאה החברה הממשלתית למכרז.
ברקע הדברים, עומדים קשרים חבריים ועסקיים בין רכבת ישראל לבומברדייה שהוסתרו, טושטשו, ולא הובאו לידיעת דירקטוריון החברה הממשלתית גם כאשר זה הצביע על אישור העסקה. כמו גם, הימנעות הרשויות, האמונות על פיקוח, בקרה וייעוץ לחברה הממשלתית מלהוות בלם להתנהלות בלתי תקינה המנוגדת לדין.
עוד נטען בעתירה כי באופן מעורר שאלות, שישה ימים בלבד לאחר הכרזה על הזוכה במכרז הוחלט ברכבת ישראל באופן מתמיה לסגת מדרישות המכרז המחמירות ולנהל מו"מ עם החברה הקנדית בנוגע לרכש קרונות מהסוג הקיים, המיושן, ולא על קרונות חדישים, אשר נדרשו במסגרת המכרז. לא ברור מה אירע בששת הימים מיום פתיחת ההצעה הכספית ועד ההחלטה לסגת מדרישות המכרז ולנהל מו"מ בנוגע למוצר שונה במהותו מזה שנדרש במכרז.
עוד נטען בעתירה כי עיון בסיכומי הדיונים כפי שנערכו על ידי רכבת ישראל מעלה כי המשתתפים מטעם הרכבת בדיונים הינם שדרת ההנהלה הבכירה. מנכ"ל, סמנכ"ל צי נייד, סמנכ"ל כספים, מנהל אגף הנדסת נייד, מנהל פרויקטים בחטיבת נייד ומנהל מחלקת רכש בינלאומי. בחלק מהדיונים השתתפו גם יועצים משפטיים חיצוניים. מטעם החברה הקנדית השתתף, בין היתר, מר יוסי דסקל, מנכ"ל בומברדייה ישראל. והנה, בסיכום הדיונים שנערכו באנגלית וככל הנראה ע"י נציגי חברת בומברדייה, נחשף משתתף נוסף בדיונים שהתקיימו בגרמניה, משתתף שנעלם באופן מתמיה מסיכום הדיונים שנערך ע"י הרכבת, מר אורי יוגב.
נוכחותו של חבר דירקטוריון, אשר נעלמה מסיכומי הפגישות בעברית, הנה רק חוליה אחת משרשרת התנהלות שנראית, על פניה, לא רק מתמיהה, אלא אף פסולה. נראה כי יהיה כמעט מיותר לציין כי הדירקטור אורי יוגב, תמך באישור העסקה שנרקמה בנוכחותו ובמעורבותו. אולם, כאן לא תמו סימני השאלה, ונראה כי אלה רק הולכים מצטברים משעה שמר יוגב, כך מסתבר, הינו מכר ותיק וככל הנראה גם בעל קשרים עסקיים עם מר יוסי דסקל, מנכ"ל בומברדייה ישראל. מכאן עולה חשש להתנהלות בלתי תקינה ואף למשוא פנים משום שקשריהם של השניים הוסתרו ולא דווחו.
בתגובה לעתירת התנועה לאיכות השלטון בבית המשפט המחוזי בירושלים, הגישה חברת בומברדייה ישראל את התשובה הבאה: כדרכם של רודפי כותרות בעיתונים, כתבה חברת בומברדייה ישראל, תיבלה התנועה לאיכות השלטון כיד הדמיון הטובה עליה, את בקשתה בטענות אודות ניגודי עניינים של המעורבים בעניין, פגיעה בטוהר המידות, והכל תוך הכפשת שמם של אנשים רבים שכל רבב לא נפל בהתנהלותם. דין הבקשה להדחות על הסף גם מחמת חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת.
בהקשר לשינוי אופי המכרז הסבירה בומברדייה: חרף העובדה שכל הבקשה והעתירה דנן מבוססות על הטענה שהמו"מ שנוהל בין הרכבת לבומברדייה הינו בלתי חוקי ומנוגד לדיני המכרזים, הרי שהתנועה לאיכות השלטון נמנעה מלציין פרט אחד "קטן" והוא שבמסגרת מסמכי המכרז הרכבת שמרה לעצמה את הזכות לנהל מו"מ עם המציעים על פרטי הצעתו הטכנית ודרישות המכרז. יודגש כי קרונות של רכבות אינם מוצר מדף הניתן לרכוש סתם כך אלא מוצר המיוצר על ידי המזמין ועל כן מכרזים להזמנת קרונות הם לעולם מורכבים וכוללים מאות עמודים של מפרטים טכניים. המזמין חייב לשמור לעצמו את הזכות לנהל מו"מ ולשנות בעת הצורך חלק מהפריטים הטכניים. כך זה בכל העולם.
ועל כן בקשה זו ממחישה את החשש שהעותר הציבורי שאינו בקיא בעובדות יטעה את בית המשפט. שכן, די בקריאת תם של העתירה על מנת להיווכח בחוסר ההבנה, ההתמצאות והידע הבסיסיים של התנועה לאיכות השלטון בכל הנוגע להליכי המכרז, מטרתו, אופיו ונושאים עובדתיים מרכזיים. את חוסר הידע שלה, ניסתה התנועה לאיכות השלטון להשלים כאמור באמצעות טווית סיפור עלילה מופרך ומסית בדבר חריגה מדיני מכרזים, תוך רמיזות מכוערות וחסרות כל בסיס בדבר קנוניה עלומה אפשרית בין בומברדייה לבין רכבת ישראל.
יש להצר שכך נוהג מי שחרת על דגלו את טוהר המידות וניקיון הכפיים. מי שחרתה על דגלה את טוהר המידות מוכנה תוך פגיעה חמורה בטוהר המידות לשמש כידם הארוכה של בעלי אינטרסים שאינם מוכנים לעמוד בגלוי מאחורי פעולתם, ולהסתייע במסמכים הנוגעים לסודות מסחריים של בומברדייה ואשר הושגו בדרך של הפרת חוק.
באשר לשינוי המפרט הטכני ענתה בומברדייה: השינויים היו בלתי מהותיים בעליל, לוחות הזמנים קוצרו משמעותית וחסכו לרכבת מאות מיליוני שקלים ומבחינת החברה אם כבר השינויים הללו דווקא עבדו לרעתה כי ההצעה שלה הוזלה ב-30 מיליון יורו.
באשר למעורבותו של אורי יוגב, שיכהן כדירקטור של הרכבת, כתבה בומברדייה: אחת מטענותיה המרכזיות של המבקשת היא תיאורית הקונספירציה, קרי, הטענה שכל הליך המו"מ נוהל בשל היכרותו האישית של מר יוגב, חבר בדירקטוריון הרכבת, עם מר יוסי דסקל, מנכ"ל בומבדייה ישראל. גם טענה זו מוטב הייתה לולא נטענה.
אמנם מר דסקל מכיר את מר יוגב באופן אישי, מאחר שהם שירתו יחדיו בצבא, בפרק זמן מסוים. בין השניים היה גם קשר עסקי קצר של כשנה וחצי במהלכו שימש מר דסקל כדירקטור ללא שכר בחברת WHITEWATER SECURITY, שהיא חברה-בת של חברה בבעלותו של מר אורי יוגב. קשר זה הסתיים בו במועד שנודע למר דסקל כי בכוונתו של מר יוגב להיבחר לדירקטור ברכבת ישראל. אולם למרות ההיכרות בין השניים, תיאוריית הקונספירציה של המבקשת פשוט אינה עולה בקנה אחד עם עובדות המקרה. מר יוגב לא היה חלק מוועדת המכרזים ואף לא ייעץ לוועדה. מעורבותו הסתכמה בכך שהוא נכח במשך כשעה כמשקיף ולא כמשתתף פעיל בישיבת מו"מ אחת מיני רבות. ועל כן אין כאן ניגוד עניינים ואף לא חשש לניגוד כזה.
רכבת ישראל טענה בין היתר בתשובתה לעתירה כי אין כל עילה ביסוד העתירה. לטענתה, רכבת ישראל נהגה כראוי, עלפי הדין וכללי המכרז הקונקרטי, ופעלה לקידום האינטרסים עליהם היא מופקדת, ובראשם קידום קיומם של שירותי רכבת זמינים לציבור. בנסיבות העניין, בהן עמדה בפניה הצעה כשרה אחת בלבד (מבין שתיים בלבד שהוגשו - כשאחת מהן נפסלה), הכניסה למו"מ עם המציעה היחידה הייתה הדרך הנבונה, היעילה וגם החוקית ביותר שעמדה לפניה, ובמסגרת המו"מ השיגה הרכבת ציוד מצוין במחיר נמוך בהרבה ממה שהוצע במכרז, ובלוחות זמנים קצרים משמעותית.
הטענות בעניין המיועד להיות יו"ר הדירקטוריון הרכבת, מר אורי יוגב, ש"נתחדשו" פתע-פתאום בעתירה לא בא זכרן באיזו משורת הפניות הארוכה יתר על המידה שקדמו להגשת העתירה, ונוח היה להן שלא הועלו משהועלו, ואף בהן אין כל ממש. אך יש בהן אולי כדי להעיד על מצוקת העותרת, שראתה לחפש "מן הגת" טענה חדשה, לאחר שכנראה העריכה בעצמה, שאין כל ממש בטענותיה "מן הגורן ומן היקב", ואולי אף כניסיון לא ראוי וכושל, להתמודד עם השיהוי הבלתי נסבל בו הוגשו עתירתה ובקשתה.
ב-30 לאוגוסט 2011 דחה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יורם נועם את העתירה של התנועה לאיכות השלטון למתן צו מניעה להמשך ביצוע הפעימה השלישית. וכך נימק את החלטתו: שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף נגד הוצאת הצו. מכיוון שחלקה הארי של העסקה הושלם ולמעשה מדובר רק במניעת הישורת האחרונה, ולנוכח הטענה על האינטרס הציבורי בהשלמת העסקה.
מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי העתירה עצמה אינה חפה מקשיים, ולו בשל שיהוי מעבר לשיהוי הסטטוטורי, כמו גם השיהוי הסובייקטיבי, הבלתי מוסברים על ידי המבקשת, בהגשת העתירה רק
ביום 27.7.11 על אף שלתנועה לאיכות השלטון נודע על החלטת ועדת המכרזים עוד בחודש מארס 2011. העתירה לוקה לכאורה בשיהוי אובייקטיבי משמעותי, לנוכח העובדה שהתנועה מבקשת לבטל או לשנות התקשרות מחודש אוקטובר 2010 שהוצאה ברובה אל הפועל, והמצויה לקראת סיום.
למרות דבריו הנחרצים, סירבה התנועה לאיכות השלטון להשלים עם ההחלטה של השופט נועם וערערה לבית המשפט העליון. גם שם נדחתה העתירה בידי השופט חנן מלצר.
בסופו של עניין גם בית המשפט העליון דחה את העתירה והיא נמחקה.
דבר מעניין נוסף בהקשר לעתירה זו, הוא שאפילו גורם בכיר בתנועה עצמה הסתייג מהגשתה ופקפק בהיתכנותה המשפטית. שבעה ימים לפני העתירה, ב-20.7.2011, כתבה חברת התנועה מיקה: "החשש שלי הוא שעקב העובדה שמדובר בעסקה בשווי של מאות מיליוני יורו, אותה אנו מבקשים למנוע ומבקשים לצאת למכרז חדש בכל הקשור לרכש "הפעימה השלישית" של קרונות הרכבת, והעובדה שאנו פועלים נגד חברה ממשלתית המעסיקה עורכי דין פרטיים ולא פרקליטים מהפרקליטות, תגיע דרישה אגרסיבית להוצאות, במידה והעצירה תדחה. בנוסף, קיימת אפשרות שבית המשפט ידרוש ערבות שלא נוכל לעמוד בה בתמורה למתן צו ביניים שיעצור לעת עתה את קיום הפעימה השלישית. במידה ולא יינתן צו הביניים והפעימה השלישית תצא לדרך, הרלוונטיות של העתירה תקטן באופן משמעותי".
"הנושאים המועלים בפניותיכם נידונו בעבר בהרחבה וכל קורא בר דעת יוכל לראות כי תוכנם הינו לא יותר מניסיון לצוד תנועה הפועלת במגוון דרכים על מנת לחסוך לציבור מיליונים. "הליכי התנועה לאיכות השלטון כנגד רכבת ישראל ננקטו בשל חשש שמאות מיליוני יורו מכספי משלם המסים הושקעו בעסקה, אשר נולדה לדעת התנועה, תוך עקיפת דיני המכרזים באופן המעורר תהיות. "התנועה משכה עתירתה, לאחר שלא ניתן לה צו ביניים ועל כן הטענות שהועלו בעתירתה לא נבחנו לגופן ובוודאי לא הוכרעו על-ידי בית המשפט.
"עצם העובדה כי בית המשפט דחה את הבקשה להטיל הוצאות על התנועה מלמדת כי לא נפל פסול בפעולתה בעניין. "הטענות שהועלו בפניית הכתב, מפיו לכאורה של מר דסקל, הינן מופרכות ושקריות. עו"ד שרגא הבהיר בזמנו לעו"ד של מר דסקל, ממשרדו של יגאל ארנון ושות', כי התנועה לא תוכל לטפל בענייניו של מר דסקל, בהתאם למדיניות התנועה בנסיבות פנייתו של מר דסקל. "עו"ד שרגא לא ביקש ממר דסקל דבר וממילא גם לא קיבל. הטענה שקרית והזויה ומהווה כל כולה דיבה. "התנועה לאיכות השלטון כשמה כן היא, נועדה לשמור על איכות שלטונית, להגן על כספי הציבור ולמנוע או לעצור שחיתויות וכך מקפידה היא לפעול לאורך כל השנים".
"סימנס מכחישה באופן חד-משמעי את כל הטענות בקשר למכרז הקרונות, אלו דברי הבל וטענות מופרכות של בעלי אינטרסים".
תגובת רכבת ישראל: "מדובר במכרז שהסתיים לפני כ-7 שנים . מבדיקה שנערכה, ועדת המכרזים העליונה של הרכבת בחנה בכובד ראש את ההצעות שהתקבלו במכרז לקרונות חד-קומתיים וקיבלה את החלטתה בהתאם להוראות כל דין. לא בכדי בחרה חברת בומברדייה שלא לפנות בנושא זה לבית המשפט".
תגובת מבקר המדינה: "עקב חשדות פליליים העברנו את התלונה למשטרה עפ"י סע' 14 (ג) כבר בשנת 2006 זמן קצר אחרי שקיבלנו אותה. במהלך הזמן המשכנו לעקוב אחר טיפול המשטרה בנושא. בשנת 2009 נתבקשנו מפורשות להימנע מביקורת בנושא, כדי לא לפגוע בחקירת המשטרה. בפברואר 2012(לפני כשלושה חודשים) הודיעה לנו הפרקליטות שגנזה את התיק. עקב זאת, חידש משרד מבקר המדינה לאלתר את הבדיקה בנושא האמור. הממצאים בעניין זה יתפרסמו לציבור יחד עם הביקורת הנוספת שמתקיימת כעת ברכבת ישראל".
תגובת המשטרה: "התיק הועבר בסיום החקירה לטיפול פרקליטות תל אביב ונסגר בחודש מרץ מחוסר תשתית ראייתית מספקת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם