גאון פיננסי: תעשיית הכסף של אלברט איינשטיין
57 שנים לאחר מותו הפך אלברט איינשטיין לתעשייה משגשגת המגלגלת מאות מיליוני דולרים. הפיזיקאי הגאון הגיע למקום השביעי ברשימת המתים המצליחים של פורבס בזכות מחזור רווחים שנתי של 10 מיליון דולר. האוניברסיטה העברית, שירשה את כל רכושו, נאבקת בשנים האחרונות מול שלל טוענים לזכויות לפנים המוכרות בעולם
גריפין פתר את הפאזל והתיישב לארוחת ערב חגיגית לצד יוהנה, איינשטיין, בתו החורגת מרגוט ומזכירתו האישית הלן דוקאס, שהיתה אמונה על הכנת האוכל ועל הגשתו. "בשלב מסוים עזב איינשטיין את השולחן ואמר שהוא צריך לחזור לחדר שלו לעבוד על תורת היחסות", נזכר גריפין. "כשהוא קם הצעתי להלן עזרה בפינוי השולחן ואיינשטיין אמר שבגרמניה הגבר לא אמור לעשות כלום. השבתי שפה זה לא גרמניה. למחרת קיבלתי טלפונים מדוקאס ומפנטובה שאמרו לי 'ברוך הבא למשפחה'", הוא נזכר בחיוך מלא סיפוק עצמי.
הקשר בין גריפין לבין איינשטיין אינו מובן מאליו. לא רק פער המעמדות עמד בין הספרן במחלקה לאמנות בספריית פרינסטון לבין מי שנחשב לאחד מגדולי עולם המדע אי פעם, אלא בעיקר פער גילאים. בעת אותה הארוחה היה איינשטיין בן 74, והספרן היה צעיר ממנו ב־50 שנה. אך ההפרש הופך את גריפין לאחד מחבריו היחידים של איינשטיין שנותרו בחיים.
גריפין (84) מתגורר ב־60 השנים האחרונות בבית אבן פרטי, מיצג מרשים בעיבורה של העיירה הפסטורלית פרינסטון, מוקף בתמהיל מעורר השראה של בתים ומבנים אדירים של האוניברסיטה, שעד היום שואבת חלק גדול מיוקרתה מנוכחותו בת עשרות השנים של איינשטיין. קילומטר מביתו, ברחוב מרסר, עומד ביתו לשעבר של איינשטיין. בית קולוניאלי צנוע בן שתי קומות אשר נבלע בין בתי האבן הגדולים שמקיפים אותו מכל עבר.
את איינשטיין הוא מתאר כאדם בעל חוש הומור חריף שהביע לא פעם געגועים לאירופה, אשר ראה בה את מרכז הכובד האינטלקטואלי של העולם, שאהב לדבר בעיקר על מוזיקה קלאסית ושחי את חייו בצניעות קיצונית. "הבית שלו היה קטן יותר מהבית שלי", מדגיש גריפין. " דבר בתוך הבית לא העיד על מעמדו. לא טלוויזיה, לא מוצרי חשמל. היו רק כמה יצירות אמנות שקיבל בביקורו ביפן, תמונה אחת של גנדי והמון ספרים. כסף לא עניין אותו, גם לא היה לו אוטו משלו, וכשקיבל את פרס נובל מסר את הכסף לאשתו הראשונה".
סגפנותו של איינשטיין ואדישותו למנעמי החיים אינן בגדר חדשה. "איינשטיין נפטר חסר כל", אומר לעסקים שישי פרופ' חנוך גוטפרוינד מהאוניברסיטה העברית, מנהל מרכז איינשטיין והממונה מטעם האוניברסיטה על הטיפול בקניין הרוחני שלו. "לאחר מותו נאלץ חברו הטוב אוטו נתן, שהיה אמון על הטיפול בצוואה, למכור שני מסמכים בכתב ידו של איינשטיין על מנת לכסות את עלות ההוצאות המשפטיות הכרוכות במימושה. אחד מאותם מסמכים הוא יומן המסע מביקורו של איינשטיין בישראל".
57 שנים לאחר מותו הפך המדען שחי בצניעות לאחד המתים העשירים בעולם. ליתר דיוק, שמו ניצב במקום השביעי ברשימת המתים המצליחים של מגזין העסקים פורבס בזכות מחזור רווחים שנתי של 10 מיליון, צמוד לאליזבת טיילור ומעל ענקי תרבות אחרים כמו ג'ימי הנדריקס וג'ורג' הריסון מלהקת הביטלס.
אך המסחור לא נגמר פה. גם משקפי איינשטיין מבית היוצר של המעצב המפורסם א' ג' מורגן, בעלי מה שכונה "גיק שיק", וגם משחקי הנינטנדו לילדים "כוח איינשטיין" בכיכובו של המדען בעל רעמת השיער הפרועה - גרפו קופה. רשת המאפיות הבריטית מאכלים לגאונים יצאה בשנה שעברה במסע פרסום שעלותו מיליוני דולרים המבוסס על דמותו של איינשטיין; סיכות, מגנטים, פוסטרים, מוצרי הלבשה, לוחות שנה וגם עמוד מיוחד בפייסבוק שאיינשטיין "פתח" והצטרפו אליו מיליון חברים חדשים בתוך כמה חודשים.
מדובר בתעשייה שלמה שמנוהלת במשרד קטן באוניברסיטה העברית ובשלוחה בארה"ב של חברה בשם גרינלייט, שעושה עבור
אמנם האוניברסיטה כמעט תמיד ניצחה, אך קשה לא להתרשם מהעובדה שזה כאב ראש לא קטן עבורה. לפני קצת יותר משנה היא יצאה למאבק משפטי נגד ענקית התחפושות האמריקאית פורום נובלטיז בדרישה לקבל תמלוגים עבור תחפושות בדמותו של איינשטיין שמכרה החברה לרגל ליל כל הקדושים. חצי שנה קודם לכן היתה זו ענקית הרכב ג'נרל מוטורס שנתבעה בעקבות מודעה שפרסמה במגזין פיפל, שבה הושתלו פניו של איינשטיין בגופו של גבר שרירי שעל כתפו מקועקעת הנוסחה E=mc2 ולצדו הכיתוב "גם רעיונות יכולים להיות סקסיים".
מנגד, מי ששיחק לפי החוקים מצא את עצמו לא פעם כשחשבונית מנופחת בידו. אחת מהדוגמאות הידועות מדברת על 600 אלף דולר ששילם במאי־העל סטיבן ספילברג עבור הזכות להשתמש בדמותו של איינשטיין בסרטו המצליח "אינטליגנציה מלאכותית" משנת 2001.
אך לא כולם היו בני מזל כמו ספילברג. כך לדוגמה, הזמרת מדונה ביקשה לשלב את דמותו של איינשטיין באחד מסיבובי ההופעות שלה, ונדחתה. "זה פשוט לא היה מתאים", מסביר גוטפרוינד. כך גם יצרנית וודקה שרצתה להשתמש בדמותו של איינשטיין כמקדם מכירות נדחתה, ולמשרד ההגנה האמריקאי לא עזרה הצעתו להעביר לישראל סיוע שנתי של 3 מיליארד דולר. האוניברסיטה סירבה לאשר את בקשתו להשתמש בדמותו של איינשטיין בנימוק כי השימוש עומד בניגוד מוחלט לתפיסת העולם הפציפיסטית של איינשטיין.
"בכל יום אני מקבל 3־4 בקשות שונות מחברות בעולם", אומר גויטפרוינד, שהגיע בסוף השבוע האחרון לאוניברסיטת פרינסטון לרגל פסטיבל לימוד שהוקדש למורשתו של המדען היהודי.
"אנחנו מחליטים אם לאשר את הבקשה, וברגע שהיא מאושרת בגרינלייט מנהלים את המגעים העסקיים. אנחנו לא צנזורה. יש לנו כמה כללים בסיסיים, לדוגמה, אנחנו לא מאשרים מוצרים שמקדמים עישון או בקשות שכרוכות במניפולציה בדמות שלו. אם אנחנו חושבים שמדובר במשהו זול או מעליב - הוא לא יתקבל בשום אופן. לא פעם אנחנו תומכים בשימוש בדמותו בחינם, כשמדובר בבקשה שאינה למטרות מסחריות כמו עטיפה של ספר או קידום פרויקט חינוכי. אנחנו לא פועלים מתוך תאוות בצע".
אז מדוע לדרוש 600 אלף דולר עבור כמה דקות מסך בסרט של ספילברג?
"אני לא זוכר את הסכום המדויק, אבל זה היה הוא היה משמעותי. אם הם היו מוכנים לשלם, למה לא? מדובר בסרט שהכניס למפיקים שלו הרבה מאוד כסף".
איפה בדיוק עובר הקו בין הבלעדיות שלכם למסמכים לבין תחפושת לילדים?
"איינשטיין כתב בצוואה שהוא מוריש לאוניברסיטה את 'כל רכושו'. זהו. הוא לא הזכיר את דמותו ולא שום דבר מעבר. בארה"ב חוקי העיזבון שונים בין המדינות, ויש לנו מזל שהוא נפטר במדינת ניו ג'רזי, שבה הם מנוסחים בבירור ובאופן חד־משמעי. 'כל רכושו' משמעו בניו ג'רזי כל מה שנוגע לו - דמותו, קולו, סמלים שלו וכדומה. בקליפורניה, לדוגמה, לא היה אז חוק כזה, והוא נחקק בינתיים".
אין ספק, ניו ג'רזי האירה פנים לראשי האוניברסיטה, ואלה יכולים ליהנות משליטה בלעדית ברכושו ובקניינו של איינשטיין. בקליפורניה, לדוגמה, מוגבלת השליטה ברכושו של אדם שהלך לעולמו ל־70 שנה בלבד. מכאן שלסוכנות השחקנים ההוליוודית CMG, שנהנית משליטה בדמותה האיקונית של מרילין מונרו, יש עוד 20 שנה לגרוף רווחים בטרם יחלפו 70 שנה מיום מותה של הכוכבת ב־1962.
יורשיו של אלביס פרסלי יכולים לנשום לרווחה ולהמשיך ליהנות מ־60 מיליון דולר בשנה בזכות החוק במדינת טנסי, שפרסלי מת בה, שאיננו מגביל בזמן את השליטה בעזבונו של אדם.
מה הופך את איינשטיין לדמות מבוקשת?
"מדובר בפנים המוכרות ביותר בעולם כיום, וזה נכון לכל הגילאים, הארצות והדתות. לא פעם אני עושה תרגיל: אני מציג לקבוצה של אנשים תמונות של כמה מהמדענים הגדולים שידע העולם, אשר כל אדם משכיל מכיר, ביניהם גלילאו, צלזיוס וניוטון. היחיד שפניו מוכרות לכולם הוא איינשטיין. הוא הפך לאייקון תרבותי".
"אין ספק שהוא 'עבד' על המראה שלו. הוא הרי היה יכול להסתפר ולגרוב גרביים, אבל הוא בחר שלא, וגם כשהלך לפגישה עם הנשיא רוזוולט והעירו לו על כך הוא השיב כי בגילו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא היה מודע היטב לתדמיתו והיה אדם מלא הומור. כשחגג יום הולדת 72 וביקשו ממנו לחייך למצלמה, הוא הוציא לשון. זה היה ביטוי מובהק לבוז הגדול שהוא רחש לאוטוריטה".
איפה אפשר למצוא היום את הטירוף הגדול ביותר סביב איינשטיין?
"ביפן יש סביבו הערצה שאין בשום מדינה אחרת, וגם בסין הוא נערץ במיוחד. גם במדינות ערב אוהדים אותו מאוד על אף יהדותו. מסיבת העיתונאים שבישרנו בה על השקת האתר החדש (הכולל 80 אלף מסמכים ורשימות של איינשטיין ורשם 40 מיליון כניסות מאז השקתו בחודש מרס האחרון - צ.י) סוקרה גם באל־ג'זירה וגם במאמר מצוין שפורסם באל־ערבייה. בין 40 מיליון הכניסות יש ייצוג מכובד מאוד לעולם הערבי".
כ-700 יהודים צעירים דוברי רוסית החיים בארצות הברית, נאספו בסוף השבוע האחרון לשלושה ימים של פסטיבל לימודי יהדות במסגרת טקס LIMMUD FSU. הכנס הוקדש השנה לדמותו של אלברט איינשטיין שחי ולימד בפרינסטון.
הפסטיבל נוסד לפני 6 שנים כדי לטפח לימודי יהדות וחיי קהילה בקרב יהודים דוברי רוסית ברחבי העולם, במיוחד במדינות חבר העמים לשעבר, בארצות הברית ובישראל, תוך העצמת המחשבה, היצירה ורוח ההתנדבות.
" LIMMUD FSUהוא למעשה מעין פייסבוק משוכלל, שמאפשר למשתתפים בו להתחבר לצעירים כמותם, ולהחליף עמם חוויות דעות ורעיונות, וכל זאת בשילוב עם לימוד יהדות חוויתי וחדשני". מסביר חיים צ'סלר, מייסד הפסטיבל ששימש בעבר כראש משלחת הסוכנות היהודית למדינות חבר העמים.
"היהודים דוברי הרוסית בארה"ב מונים כמיליון איש, ועל הקהילה היהודית האמריקאית הוותיקה ללמוד כיצד להתחבר אליהם ולבנות איתם עתיד משותף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם