סימון מוצרים מהשטחים: השפעה כלכלית מוגבלת
החלטת דרום אפריקה להטיל חובת סימון על מוצרים המגיעים מהשטחים היא יפה ברמה ההצהרתית, אך השפעתה הכלכלית קטנה
מפעלים ביהודה ושומרון. תמריצי המס שהמפעלים מקבלים מצדיקים כלכלית הישארותם שם אלי דסה
אחד מקורבנות החרם הפוטנציאליים היא חברת בייגל בייגל, שפועלת באזור התעשייה ברקן. קונצרן יוניליבר, בעל השליטה בחברת מוצרי המאפה, שקל להעתיק על רקע זה את המפעל ולהעבירו לתחום הקו הירוק. ספק אם מהלך כזה היו נוקטים בעלים ישראלים, ולא יוניליבר, שהוא קונצרן בינלאומי ובעל אינטרסים נוספים בעולם.
השפעת חרמות של מוצרים ישראליים מוגבלת. בסופו של דבר השיקול הכלכלי, ולא הפוליטי-מוסרי, הוא שמכריע. מפעלים באזור התעשייה שמעבר לקו הירוק נהנים מתמריצי מס ומהטבות נוספות המצדיקים כלכלית את הישארותם במקום.
עידן הגלולבליציה מקל מאוד על כל גוף עסקי לייצא
את מרכולתו גם אם הוא פועל מאיראן או מסודן. הפתיחות בשווקים הבינלאומיים יצרה מנגנוני סחר משוכללים ו"עוקפי חרם".
מוצרים ישראליים )בעיקר בתחום תעשיית המזון( מוצאים את דרכם לא אחת גם לסוחרי מדינות המפרץ מבלי ששום פקיד מכס ירים גבה או יטרח לברר את ארץ המקור. הקשיים באכיפת חוקי החרם )לדוגמה מקרה איראן( בולטים במיוחד בתעשיית הנפט. תמיד יימצא הסוחר שיהיה מוכן לרכוש את הנפט במזומן ב-10%-5% פחות מחיר השוק.
המקום היחיד שבו ניתן ליישם באפקטיביות ת חוקי החרם ולהעניש בחומרה את המפרים אותו הוא מערכת הבנקאות. המערכת הפיננסית הבינלאומית )בעיקר האמריקאית ( יודעת לאכוף היטב את החרם או את איסור הסחר לקידום מטרות כמו במלחמה בהלבנת הון ובמלחמה בטרור ובשחיתות אחרת.
למזלה של ישראל, למערכת הבנקאית הישראלית אין כמעט דריסת רגל פיננסית מעבר לקו הירוק. אחרת מי יודע כיצד זה היה נגמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם