תופעה: זוגות פנסיונרים עוברים למגדלי יוקרה בת"א
בחברות הנדל"ן שמו לב לאחרונה לתופעה שהולכת ומתרחבת: יותר ויותר זוגות לקראת העשור השביעי לחייהם מחליטים לעזוב את הבית המוכר אחרי שהילדים יצאו לעצמאות, ולעבור למתחמי יוקרה באזור תל אביב. והסיבות? מגוונות, אבל בראשן אחת עיקרית: לחיות טוב, וקצת אחרת
אבל מה קורה כשלקראת גיל 60 מחליטים ההורים לארוז את הנוסטלגיה בקופסה, לעזוב את הווילה או הדירה בפרברים ולבלות את השליש האחרון לחייהם דווקא בדירה מפוארת במגדל או במתחם יוקרתי בתל אביב והאזור?
לאחרונה מסתמנת תופעה שכזו. זוגות הנושקים לגיל השלישי ומתגוררים בפרברים או אפילו בערי הצפון והדרום, עוזבים את הבית בו גידלו את ילדיהם ונוהרים דווקא למגדלים ומתחמי יוקרה המאופיינים במתקנים המאפשרים רמת חיים גבוהה כמו אבטחה, חדר כושר, בריכה, לובי מפואר ועוד.
"זה טרנד שנמצא בעיצומו, אני רואה את זה בקרב החברים והלקוחות שלי. רבים עוזבים את הבתים הפרטיים ועוברים לאזור תל אביב לדירות מודרניות בבנייה לגובה", מספרת רותי קרלמן, 60, מנהלת סניף בנק, שיחד עם בעלה צביקה עברה לאחרונה מדירה ברמת גן לפנטהאוז בקומה התשיעית של בניין חדש בשכונת נווה גן, הגובלת עם תל ברוך צפון. "גרנו בקומה השלישית של בניין רגיל ובמשך שנתיים חיפשנו מקום בבניין גבוה. רצינו נוף, אוויר, מרפסת גדולה ולהתקרב לילדים ולנכדים שגרים בהרצליה ובתל אביב", מסבירה קרלמן שמודה כי המעבר היה לא פשוט: "הייתי מעורה מאוד בקהילה ברמת גן וזה שינוי אדיר שיכול להפחיד, להבין פתאום איפה המכולת וסניף קופת החולים. עד היום אני הולכת לאותה מספרה ולקבוצת ריקודי העם שלי ברמת גן. אני מנסה לבנות מחדש מערכות יחסים עם שכנים. עדיין לא הטמעתי את כל השינויים".
אבל מאז המעבר קרלמן לא מפסיקה לחייך: "אנחנו קרובים לסינמה סיטי, לים, למרכזי קניות ענקיים. אני רואה מהמרפסת את הפס של הים ביום ואת האורות של תל אביב בלילה, וזה עושה לי טוב. אנחנו עובדים 40 שנה, חסכנו כסף ורוצים ליהנות מהחדשנות ומלחיות במרכז העניינים. הדירה הזו פונקציונלית לכל מה שאני צריכה בגיל הזה - מרפסת גדולה בשביל לארח הרבה אנשים כמו שאני אוהבת, ואפילו חדר עתידי לפיליפינית. הילדים? יישאר להם נכס במקום כסף".
גם צ' (השם המלא שמור במערכת), איש עסקים בן 62 העומד בראש חברה גדולה, החליט לעשות שינוי משמעותי ועבר לפני כשנתיים עם אשתו מווילה גדולה בכפר יוקרתי בשרון למגדלי אקירוב. "הילדים עזבו את הבית ופתאום הוא נהיה גדול עלינו, לא
המעבר לא היה קשה לילדים שנולדו וגדלו בבית הזה?
"הם היו צריכים לעבור תהליך רגשי, אבל הבינו את ההיגיון בהחלטה. מבחינתנו, אם קודם היינו יושבים בשבת על הדשא או מבלים בבריכה, אז עכשיו כשהילדים והנכדים מגיעים אנחנו יורדים לבריכה של הבניין. הנוחות עדיין קיימת, אבל באופן אחר".
למה לעבור דווקא למגדל יוקרה בתל אביב?
"אין מגדלים במקום אחר שיודעים לתת את השירותים שהמגדלים כאן נותנים, כאלה שמתאימים במיוחד לגילנו - הנושא של הביטחון מצד אחד ותחזוקת הבניין מנגד. אני קורא לזה'דיור מוגן לייט'. זה נכון שלפעמים חסר לשבת בחוץ, לראות את הירוק ולשמוע ציפורים מצייצות, אבל גם לשבת במרפסת ולראות את כל תל אביב זה מחזה".
אריאלה וזאב צור, 54, שעברו לפני כשנה מהוד השרון למתחם היוקרתי "סביוני רמת אביב", לא המתינו הרבה ועם עזיבת בנם הצעיר את הבית החליטו לעשות מהפך. "נשארנו שני אנשים בבית פרטי גדול ורציתי לחוש את העיר. אני לא זקוקה כבר לכל השקט הזה", מסבירה אריאלה, מתווכת במקצועה. "אני אוהבת את הים הקרוב, את האטרקציות שיש לתל אביב להציע, את הטיולים ברגל לכל מקום. יש לי בבניין את כל מה שאני צריכה: שומר, גינה פנימית עם בריכה, מכון כושר ואפילו אולם סקווש".
ובכל זאת, לא הרגשת שהשארת מאחור משהו נוסטלגי ומשפחתי?
"אני לא נקשרת לבתים. היה לי טוב לגדל את הילדים עם חצר ועכשיו טוב לי כאן, כשאני רואה את הים מהחלון. אני לא רוצה בגילי לטפח גינה, אני רוצה לסגור את הדלת ולצאת אל היום שלי. עכשיו אני משתמשת בכל חדר ופינה בבית, מה שלא עשיתי קודם בדירה עם שלוש קומות. למה צריך לטפח דברים שלא משתמשים בהם?"
צור מספרת שהחליטה על המעבר בעקבות זוג חברים שעזבו גם הם בית בחולון ומתגוררים כיום קומה מעליהם. לדבריה, ילדיה תמכו בצעד ודווקא חברים ומכרים הרימו גבה: "תמיד הסתכלו עליי כאילו אני לא נורמלית, גם מבחינת הקריירה שלי וגם מבחינת מעבר הדירה. מבחינתי, הייתי עוברת כמה שנים קודם, אבל לא רצינו לעקור את הילדים וחיכינו שהם יעזבו סופית את הבית. הצעד הזה שיפר לי את החיים וזה מה שחשוב בסופו של דבר".
בחברת הנדל"ן "רוזיו נכסים", המשווקת בין היתר את מגדל פרישמן, מגדל רוטשילד, מגדל השופטים ומגדלי אקירוב, מודים כי הביקוש לדירות פאר הולך וגדל בגילאי ה-55 פלוס , בין היתר בשל העלייה בתוחלת החיים והעלאת גיל הפרישה.
גם בני הגיל שלא יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה במגדלי היוקרה מוצאים פתרון, ולו רק על מנת לגור במגדל בתל אביב: רבים פונים למגדלים שהחלו לקום במזרח העיר, כמו למשל "מגדלי תל אביב" ו"צמרת דנקנר" בנחלת יצחק או "סנטרל פארק" בביצרון. מגדלים אלה נבנים במעטפת בטון ולא זכוכית אך מציעים שירותים דומים לאלו הקיימים במגדלי היוקרה. לדברי סוכני הנדל"ן בסניף "רוזיו נכסים" בביצרון, גילם של כ-60 אחוז מרוכשי הדירות הוא מעל ל-55, רבים מהם מחליפים יחידות קרקע בצפון ובדרום מתוך רצון לעבור "לעיר הגדולה". להוציא את רוכשי הדירות לצורך השקעה, רבים גם רוכשים את הדירה על מנת להתגורר בה.
"הם פונים אלינו כי רוצים להצטמצם, לעבור לדירות קטנות יותר ולא לתחזק וילות או דירות גדולות. הרבה פעמים זה גם קשור לכך שחברים שלהם עברו לאזור והם רוצים ללכת בעקבותיהם", אומרת אילנה עילם, סוכנת נדל"ן בסניף ביצרון. "צריך יכולת כלכלית, אבל אנשים שחסכו רוב חייהם ועדיין שייכים למעמד הביניים יכולים לקנות פה דירה, כי מדובר במחירים שפויים יחסית. זה חשוב להם, הם לא רוצים לבזבז את כל הפנסיה שלהם או לא להשאיר דבר לילדים. הם רוצים לעבור לאיכות חיים גבוהה יותר אבל עדיין להישאר עם הראש מעל המים".
לדבריה של עילם, אחד הדברים המעניינים את האוכלוסייה הזו עם רכישת הדירה הם המתקנים שמציע הבניין: חדר כושר או קאנטרי צמוד, שומר, חנייה מקורה, נוף פתוח, אזורים ירוקים, מסעדות ומתחמי קניות סמוכים וקרבה לנתיבי הכניסה והיציאה מהעיר.
ד"ר יאיר לוריה, יועץ עסקי בכיר בנושא צריכה והתנהגות משקי בית לבנקים, חברות נדל"ן וחברות ביטוח, חזה את התופעה עוד בשנת 2008. בסדרת מחקרים שפרסם טען כי מבוגרים אמידים בגילאי ה-60 יעזבו את הוילות בסביון, רישפון, הרצליה פיתוח וכפר שמריהו ויעברו למגדלי יוקרה. לוריה מסביר כי המעבר נובע מכמה סיבות, פרט לשירותים שמציעים המגדלים: "בגיל הזה אנשים לא רוצים לקום בבוקר ולנסוע בפקקים, הם רוצים לגור קרוב למקום העבודה, לילדים ולמרכזי תרבות ובילוי", הוא מפרט. "כמו כן, המגדלים מספקים תחושת ביטחון אישית. כשהילדים גרו בבית הגדול אז הייתה תחושה של ביטחון, אבל כשהם נשארים לבד פתאום נוצרת תחושת חוסר ביטחון וחוסר שליטה. המגדל עם השומר והמצלמות מקנה להם ביטחון ובגלל היוקרה זה לא נתפס בתור ירידה ברמת החיים, אלא דווקא עלייה".
לדברי לוריה, המגדלים מספקים תחושת קהילתיות שלא הייתה זמינה ביישוב בו התגוררו, על אף ותק המגורים שצברו בו: "האנשים האלה נשארים מאוד בודדים פתאום כשהבית מתרוקן. במגדל, יש אינטראקציה עם הרבה יותר אנשים - מתגוררים עוד אנשים בקומה, יש אנשים בבריכה ובחדר כושר". בדרך כלל אנשים מבוגרים מתקשים לשנות הרגלים, ופה הם משנים לחלוטין את חייהם.
"זה נכון, אדם מבוגר לא אוהב שינויים ותזוזות. אבל בגיל 60-55 האנשים האלה מבינים שזו התזוזה האחרונה שלהם ושהם עדיין מסוגלים נפשית לבצע שינוי משמעותי של מקום מגורים. אם הם יגיעו לגיל 70 ויישארו באותה דירה או בית פרטי, הם יזוזו משם רק לדיור מוגן. המגדל נתפס כסוג של חלופה לכך ועמוק בפנים הם חושבים שאם יעברו למקום כזה שמספק להם את הכול, אולי לא יצטרכו לעבור יום אחד לדיור מוגן".
לוריה מסביר כי בעוד שהתופעה רק הולכת ומתעצמת, מה שמשתנה הם סוג הדיירים שעושים את המעבר והיכולת הכלכלית הדרושה עבורו: "אם לפני ארבע שנים יכולים היו לקנות דירה במגדל שכירים אמידים שמכרו וילות או דירות אטרקטיביות ביישובים לא בהכרח יוקרתיים, כיום המחירים עלו משמעותית והאוכלוסייה שיכולה לעבור למגדלי היוקרה מצטמצמת.
"אנשים בגיל הזה לא רוצים להיתקע עם משכנתא ל-20 שנה , הם רוצים לקנות בעבור מה שהם מכרו. לכן יש את האופציה של מגדלי הבטון או בניינים גבוהים במתחמי יוקרה, שגם אליהם עוברים הרבה אנשים בגיל הזה. באופן כללי המגמה ברורה ורק הולכת ומקצינה, במיוחד במגדלי היוקרה. שם אנחנו רואים מעט מאוד משפחות וילדים קטנים והרבה מאוד אנשים בגיל 60 פלוס, שרוצים לחיות את החיים הטובים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם