"אני לא יודע לעשות ריאליטי, אני עושה מה שאני אוהב"
למפיק הטלוויזיה עמי אמיר מבעלי חברת מטר הפקות הייתה שנה מצויינת שבה הפיק בין היתר את הדוקו-ריאליטי "להציל את הנישואים" שהשיגה לערוץ 10 רייטינג דו-ספרתי. עם זאת הוא טוען; "המשבר הכלכלי נוגס בכל חלקה טובה ואף אחד לא יודע איך זה ייגמר"
"בכל זאת הוא מודה: "זו היתה שנה לא פשוטה עבורי, כי את רוב הדברים שעלו בה מכרתי לפני שנה. השנה לא הצלחתי למכור הרבה כי אין קונים. תוצאות המשבר הזה יופיעו כנראה בשנה הבאה." ואיך אתה מתכונן לזה?
"הורדתי כמעט לאפס את מספר האנשים שעובדים איתי, צמצמתי משמעותית את הוצאות המשרד, הקטנתי את הוצאות התקורות. אנשים שעובדים איתי הסכימו לקיצוץ במשכורותיהם וכולנו מנסים להחזיק את הראש מעל המים. יש לי מזל נדיר, כי יש לי ספריית תוכן גדולה שאספתי במשך 20 שנה, אני מצליח למכור תכנים ממנה וזה מחזיק אותי בינתיים."
הקיצוץ בהוצאות כולל גם מעבר למשרדים צנועים, סמוך לשדרות יהודית בתל אביב. בהיותו בן ,60 לאחר שהפיק כמעט 50 סדרות שחלק גדול מהן גם יצר, בהן "החמישייה הקאמרית," "הבורגנים," "שי ודרור," "מה זה השטויות האלה," "עשרת הדיברות," "סוף עונת התפוזים," "במדינת היהודים," "המיוחדת" ובאחרונה "אתם שם בבית," הוא צריך להמציא את עצמו מחדש.
בפעם האחרונה שזה קרה, לפני 6 שנים, הוא השקיע כמעט 400 אלף שקל מכספי חברת ההפקה בפיתוח "המיוחדת," ועכשיו הוא משקיע סכום זהה בסיוע משרד המסחר והתעשייה בפורמט לשעשועון דייטינג שהוא מקווה למכור בעולם. אמיר, שמיודד בעיקר עם הדרמה והדוקו, הבין שכללי המשחק השתנו.
"הפורמט של השעשועון מבטא טרנד של מפיקים עצמאים שמתקשים למכור הפקות לגופים המשדרים בטלוויזיה המסחרית. נוצר מצב שבו גופי שידור עובדים עם כמה מפיקים קבועים, ולכן למרות היחסים המצוינים שלי עם אבי ניר, מנכ"ל קשת, ועם אבי צבי, מנכ"ל רשת, קשה לי למכור את הדברים שאני אוהב ועושה. אחרי החדשות, בפריים טיים, משודרות בכל הערוצים תוכניות מגה ריאליטי ותופסות את מקומם של הדרמות והסיטקומים." לא מפתה אותך לעבור לתחום הריאליטי?
"אני לא יודע לעשות ריאליטי, אני יודע לעשות את הדברים שאני אוהב." והוא לא מנסה לגעת בריאליטי בדרכו. "להציל את הנישואים" היתה תוכנית דוקו-ריאליטי מציצנית, שעקבה אחרי בני זוג המנסים לשקם את ההריסות בשיאו של משבר זוגי. '"להציל את הנישואים'
"גם רשת וקשת עסוקות בהישרדות בעקבות המשבר," הוא מוסיף, "ונראה שהן מצאו שהריאליטי הוא הדרך לעבוד ולהצליח מבחינה כלכלית. הן יכולות לייצר שני פרקים בשבוע ותוכניות נלוות עם פליטי הריאליטי."
כמו הרבה מפיקים בישראל, גם אמיר מנסה למצוא נחמה בעניין הרב שהעולם מגלה בטלוויזיה הישראלית. אבל עבור הרבה מפיקים גם הפתח הזה די סגור, כי רוב הזכויות והכסף נשארים בגופים המשדרים. "במרבית זכויות השידור שולט הגוף המשדר, אז בידי המפיקים נשארות מעט מאוד הכנסות עתידיות, גם מתכנים שהם יצרו או הפיקו," הוא אומר. "אחת הדרכים להקטין את התלות בגופים המשדרים היא לייצר פיילוטים השייכים לנו ולמכור אותם לחו"ל ואולי גם לגוף שידור ישראלי.
"הגופים המשדרים לוקחים יותר ויותר זכויות עם הזמן, במיוחד רשת וקשת, ואני יכול להבין את זה. קשת היא חברה טובה מאוד ואבי ניר הוא אדם מבריק, אבל כמו כל חברה היא דואגת לעצמה, ובצדק. היא מפיצה תכנים למקומות רבים בעולם ומצליחה בזה מאוד, אז ברור שהיא מעדיפה להשקיע בפיתוח שלה מאשר בפיתוח של תכנים מבחוץ. למפיק נשאר מעט מאוד כסף, גם אחרי המכירה לחו"ל, מאחר שהוא מתחלק עם שותפים רבים כל כך. כדי שהזכויות יישארו בידי המפיקים עליהם לממן בעצמם את הפיילוט, והם לא מסוגלים לזה."
עד שאמיר וחבריו יכבשו את העולם באמצעות פורמטים חדשניים הם נאלצים להתמודד עם שוק סבוך וקשה. "אולי זה בגלל המשבר הכלכלי בעולם; אולי בשל המחאה החברתית מפרסמים משלמים פחות לגופים המשדרים, ובעקבות זאת הם משקיעים פחות בהפקות; וישנו גם ערוץ 10 והקשיים שלו. כל הדברים האלה יחד משאירים למפיקים את ערוץ ,8 הוט, יס וערוץ 1 שאולי מתחדש," הוא אומר, "המצב קשה משום שיש כל כך הרבה היצע וכל כך מעט ביקוש."
"את רוב החברות העצמאיות הבינוניות והקטנות מנהלים מפיקים ותיקים כשהם נדחקים לקצה," הוא מסביר, "הרבה חברות הפקה עומדות מול שוקת שבורה, וחבל, כי אלה האנשים שהרימו את הערוצים המסחריים והביאו את רוב הכישרונות והתוכניות המעולות. העצמאות התעשייתית שהמפיקים האלה הביאו לתעשייה נעלמת, במיוחד היום, כשרוב הפריים טיים נשען על פורמטים קנויים מחו"ל."
הקושי להחזיק את הראש מעל המים, הוא אומר, קיים בכל שרשרת הייצור. "כולם במצוקה כלכלית - הגופים המשדרים, האולפנים הגדולים וכל השאר. אם הטלוויזיה המסחרית היתה באמת עסק משתלם, נראה שלא היתה בעיה. אבל זה עסק שכולם בו במאמץ הישרדותי. אין ראייה לטווח ארוך של הדרך לשמר את התעשייה, אלא של הדרך לצלוח את הרבעון הבא."
למרות הרייטינג הצולע לפחות בכבלים אמיר יכול לעשות את הדברים שהוא אוהב באמת, כמו הסדרה "אתם שם בבית," שעלתה בתחילת החודש בערוץ 8 ומעוררת לא מעט ביקורת על מצב הטלוויזיה היום. "הסדרה מנסה להיות שעון מעורר לצופים ולחשוף את הדרך שבה הם צורכים תקשורת," הוא אומר, "אין לי טענות כלפי הגופים המשדרים, הם עושים מה שהם צריכים לעשות ברמה הכלכלית, יש לי טענות לגבי התוכן. צריך לקחת אחריות לחלק מהתכנים המיוצרים.
"קשה להתווכח איתם כשהם אומרים שהם במצוקה ולא מרווחים. 'האח הגדול' של קשת זו אחת הגרסאות המוצלחות בעולם, הם יודעים לקחת פורמטים ולעבד אותם מדהים, אבל מה זה עושה לערכים שלנו, לילדים שלנו? הגופים המשדרים באמת ובתמים מרגישים שאין לזה השלכות שליליות, שזה בסדר, שזה דוקומנטרי, שזה חברתי. אבל אני חושב שאפשר לעשות דברים שיעבירו מסרים וערכים טובים יותר."
אבל ב"להציל את הנישואים" עשית כמעט אותו הדבר. מצד אחד תוכנית מעניינת ומרתקת ומצד אחר היא נכנסת לקרביים, מציצנית.
"זה נכון, אני מרגיש כך כלפי התוכנית הזאת, והתגובות שלי מנוגדות באותה המידה. אני חושב שניסינו לעשות דוקוריאליטי, ויצא מוצר צהוב לגמרי ומנגד המוצר האמיתי ביותר שיכול להיות. שני הדברים האלה גורמים להרגשה לא נוחה כל כך."
היית עושה אותה אחרת?
"לא. אני משתדל להתפשר על תכנים כמה שפחות, אבל אני לא צדיק בסדום, זו פרנסה. אני מנסה לעשות תוכניות דוקו-ריאליטי טובות שיתאימו לערכים שלי ולא תמיד אני מצליח. לפעמים אני יודע שזה לא זה, ואני עושה זאת בכל אופן כי אני צריך לפרנס משפחה."
גם אי שם בשנת ,1993 ביומו הראשון של ערוץ 2 היה אמיר צריך להתפרנס. הוא קיבל במה ל"חמישייה הקאמרית," שהיה אחד היוצרים בה. הסדרה, שהפיקה מטר הפקות, הפכה למיתולוגיה טלוויזיונית המזוהה מאוד עם שמו. "בתחילת השידורים של ערוץ 2 אף אחד לא ידע מה הוא עושה, והכל שודר," הוא אומר, "לאט-לאט אנשים למדו מהן תוכניות טובות ומתאימות, עד שלוח השידורים התעצב והיום אף קשה מאוד לשלב בו תכנים יוצאי דופן. אבל זו לא הסיבה היחידה שסדרה כמו 'החמישייה הקאמרית' לא תעלה בטלוויזיה היום. אמר את זה יפה מאוד פרופ' אביעד קליינברג, שהבעיה היא לא הצנזורה החיצונית - ברגע שגוף כלכלי לא חזק מספיק, הוא מתחיל לחשוש ומטיל צנזורה עצמית, שהיא מסוכנת הרבה יותר מזו החיצונית."
ואתה?
"אני מנסה לעשות דברים מעניינים ולעתים גם חתרניים. 'המגפה' שעשיתי ואמורה לעלות בהוט היא מיני סדרה הזויה לגמרי, שמערבת סרטי אסונות, קומדיית מצבים, טלנובלה, דרמה וסאטירה - הכל יחד. בעיניי זה מדהים. אם זה יצליח? אני חושב שכן, אך בקרב קהל מצומצם. הרבה דברים שאני אוהב להפיק מתאימים לשוליים. בישראל אין מקום ואין כסף בשוליים, בשונה מארה"ב שבה יש קהל רחב מאוד בשוליים, עשרות מיליונים. פה השוליים צרים ואיש לא לוקח סיכונים, בפרט בעולם כלכלי במשבר. כבר חוויתי נפילות כלכליות רבות, אולם כשנפלתי ידעתי לקום, ולכן מצבים קיצוניים לא מפחידים אותי יותר."
בשנת 2003 נקלע אמיר למשבר כלכלי, וזה הגיע לשיאו בשנת 2006. ההתחלה היתה פירוק השותפות בין מטר לבין חברת JCS על רקע הקפאת הליכים בערוץ 10 ועצירת תשלומים לספקים ולמפיקים, בהם גם מטר הפקות. לאחר 3 שנים גדלו החובות וכמעט גרמו להתמוטטות החברה.
ב-2007 החזיר משרד הפרסום מקאן אריקסון את מטר לפסים כלכליים בריאים כשרכש 50% מהחברה באמצעות מקאן יוניברסל, אבל אחרי 4 שנים התפרקה השותפות. בימים אלה מתנהל מאבק מאחורי הקלעים נוכח דרישה של מקאן למיליון שקל ממטר, שם טוענים מנגד כי מקאן הוא שחייב כספים.
אמיר מסרב לדבר על המאבק הזה. "אני חושב שהסינרגיה לא היתה נכונה מראש, ואולי הציפיות של הצדדים לא התיישבו," הוא אומר ומוסיף: "כמו כל פרידה של בעל ואישה, בהתחלה יש נשיקות וחיבוקים ולאט-לאט מתחילים ויכוחים, המרירות יוצאת, זה התהליך פחות או יותר, יש כל מיני אינטרסים כלכליים שמתנגשים, אך אני מאמין שנפתור גם את זה."
את סופו של המאבק המשפטי אמיר מצליח לראות, מה שאי אפשר לומר על קצה המשבר בתעשייה. "הבועה בתעשייה שלנו התפוצצה. לפני שנתיים-שלוש נכנסו אנשים רבים לתעשייה והמשכורות גדלו בלא פרופורציה, וכשהשוק התכווץ, רבים איבדו את פרנסתם. גם הוותיקים מחפשים דרכים להמשיך לשרוד. השוק מצוי בדינמיקה של שינוי, ולאף אחד לא ברור איך התהליך הזה ייגמר, אבל אני מאמין שכיוון שאני מייצר תוכן תמיד תהיה לי פלטפורמה - בטלוויזיה, באינטרנט או בסלולר. אני חייב להצטמצם כדי להחזיק מעמד, כשתעבור הסערה - אני עדיין רוצה להיות שם." •
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם