קוד הלבוש בעבודה וחופש הביטוי
עובדים המנסים להילחם בקוד לבוש המונהג במקום עבודתם צפויים להיתקל בקשיים בבית הדין לעבודה. יש לזכור כי לא כל הוראה של המעסיק היא אפליה
קעקועים. האם המעביד ראשי לדרוש לכסותם ראובן קסטרו
אמנם בית הדין לעבודה לא שלל את הטענה כי אפליה בגלל מראה חיצוני יכולה להיות אפליה אסורה, אבל אישר גם כי למעביד יש זכות לדרוש מהעובדים הופעה חיצונית ההולמת את מקום העבודה. זכותו של המעסיק לנהל את עסקיו באופן הנראה לו, ובוודאי שזכותו להימנע מפגיעה כלכלית בגלל העסקת מי שאינו עונה לקוד הלבוש המקובל.
מובן כי אין מדובר בזכות אבסולוטית וכי היא נבחנת לפי נסיבות העניין - טיב העסק (אם מדובר במתן שירות לקהל, ואם כן לאיזה קהל), מידת הפגיעה שיש בעובד בגלל הדרישה לקוד הלבוש (למשל, הדרישה מעובד או עובדת דתיים שיסירו את כיסוי הראש שלהם אינה
שקולה לאיסור להגיע לעבודה במכנסיים קצרים) ועוד. במקרה המתואר לעיל הגיע בית הדין לעבודה למסקנה כי אין מדובר באפליה אסורה, בפרט משום שמדובר במעסיק המגיש באמצעות מלצריו, אשר התובע הוא אחד מהם, מזון ומשקה בשירות אישי.
מעניין לשים לב שהדרישה לקוד לבוש מסוים קיימת לא רק במקומות שבהם ניתן שירות לקהל, אלא גם במקומות המבקשים להגן על עצמם מפני טענות של עובדים על אפליה ועל הטרדה מינית. במקומות כאלה מקובל לקבוע קוד לבוש האוסר הגעה לעבודה במכנסיים או בחצאיות קצרים במיוחד, בחולצות ללא שרוול וכדומה. צריך לזכור כי אף שנראה כי יש כאן הגבלה של הביטוי האישי ואולי פגיעה בזהות אינדיווידואלית, עסקינן עדיין במקום עבודה, ובו בלבד. מחוצה לו העובד רשאי להתלבש כרצונו ולבטא את אישיותו באמצעות הופעתו.
הכותבת היא מומחית בדיני עבודה ממשרד יגאל ארנוןושות'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם