הייאוש מורגש בכל פינה בספרד
המשבר הכלכלי בספרד הוא קודם כל משבר אנושי וחברתי. המוני ספרדים, בעיקר צעירים, איבדו את האמון במדינה
את הספרדים הוויכוח הזה אינו מעניין. הם מתמודדים עתה בחיי היום-יום שלהם עם קשיים כלכליים שבני דורי וצעירים יותר לא ידעו כמותם. השלכותיו החברתיות והפסיכולוגיות של המשבר חריפות במיוחד נוכח הזינוק המהיר ברמת החיים שהתחולל מאז שלהי שנות ה-90 והשקיעה המהירה ב-4 השנים האחרונות.
מפגינים בספרד. כל צעיר רביעי מובטל בלומברג
הכלכלה הבלתי פורמלית, שתמיד ייצגה נתח בלתי מבוטל מן הפעילות הכלכלית בספרד, מתרחבת ואיתה גם שחיתות, שוחד, הלבנת כספים וזנות. הייאוש והספק מכרסמים בכל פינה. המחאה החברתית הספרדית, אשר שימשה מקור השראה לרבים ברחבי העולם, פינתה את מקומה לזעם כבוש נוכח אי-יכולתה להביא לשינוי. הצעירים היו שותפים להדחתה של הממשלה הסוציאליסטית בבחירות האחרונות.
ממשלת ספאטרו שילמה מחיר על ניסיונה להעביר רפורמות, שכללו את העלאת גיל הפרישה והמסים וקיצוצים בתקציב. במקומה הם קיבלו ממשלה שמרנית שעושה בדיוק אותו דבר. ובכלל, התחושה היא שההחלטות הכלכליות העיקריות מתקבלות עתה מחוץ לספרד. הדור הצעיר של הספרדים היום משכיל יותר מכל קודמיו ובעל הכשרה טובה יותר, אבל זו הפעם הראשונה מאז מלחמת האזרחים שסיכויי התעסוקה של אותם צעירים קטנים יותר משל הוריהם.
החלטת האיחוד האירופי להגיש סיוע לבנקים הספרדיים התקבלה ברגשות מעורבים ("לבנקים ולבנקאים עוזרים בזמן שלנו אף אחד אינו עוזר"). לכך נלוותה תחושת השפלה. ספרד, שהיתה בעבר אימפריה חובקת עולם ואשר כלכלתה היא הרביעית בגודלה בגוש היורו, ביקשה ככל יכולתה להימנע מבקשת הסיוע. שר הכלכלה ניסה כל תעלול רטורי כדי להימנע מן השימוש במושג "חילוץ" ולטעון כי מדובר ב"תמיכה" בספרד. ראש הממשלה מריאנו ראחוי ביקש ממנו להבהיר כי "ספרד אינה אוגנדה", כלומר אינה מדינת פריפריה הזקוקה ליד מושטת לעזרה, אלא מעצמה בעלת חשיבות ותפקיד מפתח בכלכלה העולמית.
אין חשש לעתידה של הדמוקרטיה בספרד ולא לקשר שלה לאירופה. עבור מרבית הספרדים שני הדברים כרוכים זה בזה ומשמשים מרכיבי יסוד בזהותם הקולקטיבית. אבל האמון הציבורי במערכת הפוליטית הולך ונשחק, העוינות כלפי המערכת הפיננסית מרקיעה שחקים וגובר החשש מהחרפת המתחים בין אזוריה השונים של ספרד, הנאבקים על חלקם בעוגה שהולכת ומצטמקת. בנסיבות אחרות היה יכול בית המלוכה למלא תפקיד מפשר ומגשר, סמל לאחדות לאומית גם בתקופה של משבר. אבל גם האמון במשפחת המלוכה הצטמצם, נוכח מה שנראה כמוסד בזבזני שאינו קשוב דיו למצוקותיהם של האזרחים.
ספרד,
שמשכה אליה מהגרים רבים בעשורים האחרונים, בראש ובראשונה מאמריקה הלטינית וצפון אפריקה, הפכה לאטרקטיבית הרבה פחות מבחינתם. המגמה התהפכה. צעירים ספרדים לא מעטים בוחנים עתה את האפשרות לעקור למדינות אחרות במערב אירופה ובצפונה או מעבר לים, בארה"ב או באמריקה הלטינית. החשש מפני "בריחת מוחות", מפני עזיבתם של טובי בניה של ספרד למדינות אחרות, גדול. וכפי שאנחנו יודעים מניסיוננו בישראל, "בריחת מוחות" גורמת לנזק שלתיקונו נדרשות שנים רבות.
הכותב הוא סגן נשיא אוניברסיטת תל-אביב, היסטוריון ומומחה לספרד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם