הרכבת עלתה על הפסים
הרפורמה המבטיחה ברכבת ישראל עובדת. ההסכם הוא ההפך המוחלט מכניעה לדרישות ועד העובדים הכוחני. תשובה לרותם סלע
רכבת ישראל. בשאיפה להפוך למוביל הלאומי צילום: אלי דסה
אך כדי לעמוד ביעדים אלה נדרשת רפורמה מעמיקה ברכבת, שסבלה בשנים האחרונות מבעיות קשות של שירות, אמינות ובטיחות. ועד עובדים בראשות יושבת ראש כוחנית ודורסנית לא אפשר להנהלת הרכבת לערוך שינויים חיוניים.
ההסכם המהפכני אשר נחתם במרס 2012 מסמן את תחילתה של דרך חדשה ואופטימית לרכבת ולנוסעיה. לפיכך מקומם לקרוא את מאמרו של רותם סלע (מעריב עסקים, 13.6.2012), אשר מציג את ההסכם כ"עוד ניצחון על הקופה הציבורית ועל ההיגיון הבריא" ומעלה טענה חסרת בסיס שלפיה מאחורי ההסכם מסתתרים מניעים פוליטיים מפוקפקים.
השמצה זו פשוט אינה עומדת במבחן ההיגיון, שכן מאבקו של השר ישראל כץ בוועד עובדי הרכבת בוודאי לא קנה לו תומכים בקרב הוועד.
היה זה אך צפוי כי לאחר חתימת ההסכם תנסה יושבת ראש הוועד להציגו כניצחון אישי שלה מול שר התחבורה. העובדות מספרות סיפור אחר לחלוטין: ועד העובדים חתם על אותו הסכם שהוצע לו לפני כשנה וחצי, שבגללו הוא יצא למאבק פרוע על גב הנוסעים. הוועד הבין כי הציבור מוקיע את התנהלותו חסרת האחריות והאלימה, כי ההסתדרות אינה עומדת מאחוריו וכי מולו ניצב שר הנחוש להעביר את הרפורמה שהרכבת כה זקוקה לה.
המאמר לא התייחס להיבטים המהותיים של הרפורמה, הראשונה מסוגה במונופול חזק כל כך. הקמת שתי חברות-בנות, הוצאה של תחזוקת הרכבת למיקור חוץ והתחייבות העובדים להפעלת המוסכים 24 שעות ביממה - יביאו לשיפור ניכר וייצרו את הבסיס הארגוני והמערכתי הנכון שיאפשר לרכבת להפוך בשנים הקרובות למוביל הלאומי של ישראל.
הכותב הוא דובר משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם