מסודרים: הג'ובים שמחכים לחברי הכנסת עם סיום הקריירה הפרלמנטרית
מהבונדס ועד שגרירות פולין, ממפעל הפיס ועד הסוכנות היהודית - הפוליטיקאי הישראלי יודע לקפוץ מהכנסת ולנחות על הרגליים היישר למשרה מרופדת בתנאים נוחים ותמורת לא מעט כסף ושליטה. סידורי העבודה הבאים הם שמנצנצים בפנטזיות של הרבה מחברי הכנסת שלנו
נעלמים מעמודי החדשות והכלכלה, לאן הם מנסים להתברג ולאן כיוונו כל הזמן? ממבט חטוף עולה כי פעמים רבות מדובר במנגנון מסודר למדי. לקראת פרישה מרופדת מתמודדים חברי הכנסת על מגוון די מוגדר של תפקידים בחברות הממשלתיות, בשגרירויות, במוסדות הציוניים ובמוסדות עלומים, נסתרים מהעין. לפניכם סידורי העבודה שהפוליטיקאים חולמים עליהם.
המשרות הנחשקות ביותר הן אלה המאפשרות למכהנים בהן ליהנות מהכוח של המערכת הפוליטית ללא האיזונים והבלמים הנדרשים בה. תפקיד כזה הוא יו"ר מפעל הפיס, שמחזיק בו היום האלוף לשעבר עוזי דיין, אשר מונה בידי ועדת איתור שהרכיב ראש הממשלה בנימין נתניהו.
דיין, שרץ לרשימת הליכוד האחרונה, לא הצליח להתברג לכנסת הנוכחית, אבל אין לו על מה להצטער. בתפקידו הנוכחי הוא זוכה לתנאי שכר טובים יותר וחולש על משאבים אשר שקולים לאלה של שר במשרד בינוני.
כדי להתמודד עם מוראות המשרה ועם אתגריה זוכה היו"ר לשכר הגבוה ביותר משליש מזה של שר, כ-55 אלף שקל, נוסף למזכירה, נהג, רכב והחזר הוצאות. כמו כן הוא חולש על תקציב אימתני של מאות מיליוני שקלים, אשר עשוי לשמש את האינטרסים הפוליטיים העתידיים שלו.
מרמות שכר דומות נהנה יו"ר הסוכנות היהודית. נתן שרנסקי עומד בראש הגוף היהודי הגדול ביותר בעולם, המקיים את פעילותו באמצעות כספי תרומות ונכסים שבגינם נאמד תקציבו ב-330 מיליון דולר ב-2012. בחירת יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אינה מינוי פוליטי דהיורה, אך אחראי לה ראש הממשלה דה-פקטו.
ההחלטה על היו"ר מתקבלת בוועדת המינויים הכוללת 10 נציגים מתוך 120 האנשים בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. הוועדה מורכבת מנציגים של קרן היסוד, של הפדרציות היהודיות בצפון
את שכרו של יו"ר הסוכנות - 55,866 שקל ו-40 אגורות , סכום שלא השתנה מאז שנת 2000, קובעת ועדה המורכבת מתורמים שהם חברי הדירקטוריון של הארגון. מלבד השכר מעניק התפקיד גישה בלתי אמצעית לראשי הקהילות היהודיות בתפוצות מתוקף כינויו "שר החוץ של ישראל לענייני יהודים".
לשרנסקי , שנבחר לתפקיד לאחר קריירה פרלמנטרית ארוכה, קדם זאב ביילסקי, המשמש כיום כחבר כנסת מטעם קדימה, ולפניהם החזיקו במשרה פוליטיקאים רבים, שחלקם השתמשו בה כמקפצה ורובם כתחנה אחרונה, מכובדת ומכבדת לאחר קריירה ארוכה. עם אלה נמנים שמחה דיניץ, יוסף אלמוגי ופנחס ספיר. בראש מוסד ציוני אחר - קרן היסוד - עומד השר לשעבר מודי זנדברג, שכיהן ב-3 כנסות.
תפקיד נוסף ואיכותי, מעט נסתר יותר אך חשוב לא פחות, הוא יו"ר קק"ל. בזכות שכר של שר בממשלה, רכב והכנסות מקרקעות של מאות מיליונים עד מיליארדי שקלים בשנה לארגון - זה אחד הג'ובים החלומיים במערכת הציבורית. היו"ר הנבחר מגיע בדרך כלל משורותיה של מפלגת העבודה ועל מינויו אמון הקונגרס הציוני העולמי. כיום מכהנים כיו"רים משותפים ראש העיר גבעתיים לשעבר אפרים שטנצלר, שאת הבחירה בו קידמה מפלגת העבודה, ואלי אפללו מטעם מפלגת קדימה.
תנאי השכר בתפקידים הללו אינם מתחרים באלה המוצעים למי שמכהן במשרה הציבורית בעלת המשקל המוניטרי הרב ביותר בישראל ככל הנראה, אחד מהתפקידים האנכרוניסטיים והנחשקים ביותר - ראש ארגון הבונדס האמריקאי, שנבחר בהחלטה משותפת של ראש הממשלה ושל שר האוצר. תפקיד הבונדס הוא לסייע לישראל לגייס כספים באמצעות מכירת איגרות חוב, בעיקר ליהדות אמריקה, במסלול מיוחד העוקף את השווקים הפיננסיים.
בימים שבהם השווקים הבינלאומיים לא היו מפותחים כמו היום וכלכלת ישראל עדיין נחשבה לחלק מהעולם השלישי, היתה לארגון חשיבות מסוימת משום שהעניק לישראל תעודת ביטוח למקרה של משבר פיננסי או דיפלומטי. כיום מדובר בעיקר בסידור עבודה.
בראשות הארגון עומד כיום איש העסקים לשעבר איזי תפוחי, הנחשב למקורב לראש הממשלה ולשר האוצר, ואשר "נאבק" על התפקיד מול השר יוסי פלד, שמשמש יו"ר חברת קצא"א הממשלתית. ניתן להבין מדוע תפוחי ופלד התחרו על התפקיד, כמו גם חבר הכנסת והשר לשעבר יהושע מצא, שניסה לאחוז בקרנות המזבח ולהחזיק במשרה עוד זמן קצר לנוכח התנאים הנהדרים המוצעים בו.
כיוון שלא מדובר בגוף ממשלתי, אלא בעמותה אמריקאית, תנאי השכר אינם חשופים לציבור, אך הם מוערכים ביותר מ-100 אלף שקל בחודש וכוללים מחיה ומגורים בניו-יורק והחזר הוצאות. האטרקטיביות של המשרה משכה אליה פוליטיקאים נוספים, ובהם מי שקדם למצא בתפקיד הרם, השר גדעון פת.
הבחירה בתפקיד ציבורי אינה נובעת אך ורק משיקולים כספיים, ומעורבים בה פעמים רבות גם גורמים בעלי משמעות, ובראשם כבוד, השפעה ותרומה למדינה, מתוקף הכהונה בשדה הפוליטי.
המינוי האולטימטיבי שניתן ליהנות בו ממנעמי השלטון מבלי לטבול בפוליטיקה זעירה הוא כנראה השגרירות. המינויים הפוליטיים המפורסמים ביותר סימנו את תחילת דרכם של שניים מהבולטים בפוליטיקה הישראלית בכל הזמנים. אבא אבן כיהן הן כשגריר ישראל באו"ם והן כשגריר בארה"ב בשנות ה-50, לפני שהפך לאחד מראשי מפא"י ולשר חוץ מיתולוגי.
עדיין במפא"י, 1968: לאחר כהונתו כרמטכ"ל מונה יצחק רבין לשגריר ישראל בארה"ב, ולאחריו מילא פעמיים (לא רציפות) את תפקיד ראש ממשלת ישראל. בצדה השני של המפה הפוליטית - בנימין נתניהו, שכוכבו דרך בעקבות מינויו בשנות ה-80 לשגריר ישראל באו"ם.
פוליטיקאים נוספים שהיו שגרירים בתחילת הקריירה שלהם הינם שלמה בן עמי, קולט אביטל, זלמן שובל ומשה ארנס, ואליהם יש לצרף את מי שהשליחות הציבורית שלהם מעבר לים היתה פרס ניחומים או אבן דרך אחרונה בדרך ארוכה.
תפקידו של השגריר כולל מנעמים רבים: אש"ל, מכונית שרד, מגורים באזור יוקרתי של בירת המדינה ושכר לא רע. על-פי דוח הממונה על השכר לשנת 2010, 10% מהעובדים בעלי השכר הגבוה ביותר בשירות החוץ נהנים מעלות שכר ממוצעת של 32,808 שקל . חברות ממשלתיות, עמותות נתמכות, תאגידים ממשלתיים והמגזר הפרטי אולי מעניקים לפוליטיקאים שכר גבוה יותר, אך לא את הילת השגריר.
אולי משום כך לא מעטים בוחרים בתפקיד זה כתחנה אחרונה. זה למשל סיפורו של ניסים זווילי, ששמעון פרס מינה אותו לשגריר בפריז כעבור שנות כהונה לא מעטות בכנסת. זה גם המקרה של שבח וייס, שייצג את ישראל בפולין אחרי שלא הצליח להיכנס לכנסת ה-15, ושל אורה נמיר, שהיתה שגרירה מוצלחת ביותר בסין, וכעת גם של מתן וילנאי.
מיוחד בהקשר זה הוא סיפורו של אליהו בן אלישר, שהתפטר מהכנסת כדי להתמנות לשגריר ישראל בפריז לאחר שכיהן כשגריר בוושינגטון ובקהיר ונפטר בבירת צרפת מהתקף לב ימים לאחר שנתבקש לסיים את תפקידו ולשוב לישראל.
ראש עיר או ראש רשות נשמע כמו תפקיד ביניים בדרך למשרה בפרלמנט או בקבינט, אולם פעמים רבות מדובר בשלב נוסף בקריירה או בפרס ניחומים לאיש ציבור. התפקיד עשוי להימסר לאדם ששר הפנים חפץ ביקרו: כאשר השר ממנה "ועדה קרואה" שמפקיעה את השליטה ברשות מידי מי שנבחרו דמוקרטית ומעבירה אותה לידי פקידים ממונים.
המקרה המפורסם ביותר בשנים האחרונות הוא של ח"כ עמרם מצנע, שפרש בנובמבר 2005 מהפוליטיקה הפרלמנטרית לטובת תפקיד ראש הוועדה הקרואה בירוחם, בשעה ששר הפנים היה אופיר פינס, שכמו מצנע השתייך למפלגת העבודה. פרלמנטר נוסף שהוצנח למשרה מוניציפלית הוא נסים דהן, שכיהן כחבר כנסת במהלך 3 כנסות וכן כשר הבריאות. לאחר פרישתו מונה דהן באוקטובר 2007 לראש הוועדה הקרואה במועצה הקטנה קציר-חריש.
חברי כנסת אחרים משתמשים בראשות עיר כמקפצה בדרך לפוליטיקה הלאומית או כתחנת רענון לצבירת נקודות זכות לקראת התמודדות מחודשת בזירה הארצית. במדגרה המוניציפלית צמחו בין השאר אברהם (בייגה) שוחט (ערד), משה קצב (קריית מלאכי), מאיר שטרית (יבנה), יעקב אדרי (אור עקיבא) וכמובן אהוד אולמרט, ששימש כחבר כנסת משנות ה-20 המאוחרות שלו, אך הדיח את ראש העיר הנצחי של ירושלים טדי קולק וכיהן במקומו.
האם זה משתלם? מבחינה פוליטית ללא ספק, מבחינת השכר - תלוי. שכרם של ראשי ערים וראשי רשויות נקבע על-פי כמות התושבים שהם חולשים עליהם. ראש רשות שמצויים תחתיו פחות מ-5,000 תושבים יזכה לשכר יסוד של 26,689 שקל , ואילו ראש רשות שמונה יותר מרבע מיליון תושבים יזכה לשכר יסוד גבוה ב37,111 שקל - המקביל לשכר של שר בממשלת ישראל.
שלל מינויים נוספים מצפים לחברי הכנסת באינספור עמותות, תאגידים וחברות ממשלתיות, אשר אמנם אינם משלמים שכר גבוה מאוד, אך קשורים בטבורם לתקציב המדינה, ומכאן שאת המינויים בהם מכתיבים במידה רבה השרים.
כיו"ר נת"ע, האחראית לרכבת הקלה המתמהמהת בתל-אביב, משמש ח"כ לשעבר מהליכוד מיכאל רצון, שזכה על-פי נתוני האוצר לעלות שכר של כ-50 אלף שקל בחודש בשנת 2010; ח "כ לשעבר רן כהן עומד בראש מכון התקנים הישראלי; כיושבי ראש רשות הטבע והגנים כיהנו ח"כ אורי אור ועד לאחרונה ח"כ אהוד יתום וזכו לעלות שכר חודשית של 36,500 שקל ; ולראשות בנק לאומי ביקש ראש הממשלה למנות את מקורבו ירון זליכה, שכיהן בעברו כחשב הכללי. תפקיד ייחודי השיגה יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר, שמונתה עם פרישתה מהכנסת לנשיאת המוסד האקדמאי שנקר תמורת עלות שכר של 52 אלף שקל, המותיר לה 36,610 שקל .
עם זאת, הכסף הגדול לא מצוי במערכת הציבורית. הפוליטיקאים "שהסתדרו באמת" הפכו לשכירים עשירים בשל משכורות הנושקות ל-6 ספרות , כמו במגזר הפרטי, ואף עוברות אותן: דני נווה, העומד בראש קרן ההשקעות הרפואית אגת מדיקל; משה ניסים, בעל משרד עורכי דין משגשג; אלי גולשמידט, שמכהן כסמנכ"ל בחברה לישראל; וכמובן אהוד ברק ובנימין נתניהו - מהמעטים שטעמו את פירות המגזר הפרטי ובחרו לחזור למשחק הפוליטי. יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף או להסביר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם