הישרדות כלכלית: איך להתמודד עם הגזירות
אל מול המיתון המאיים, גזירות האוצר והעלייה ביוקר המחיה, קמו בישראל מאות יוזמות והתארגנויות התנדבותיות, שמטרתן לסייע לכולנו לחסוך כסף. פרויקט חגיגי מיוחד: כך נעבור בשלום את השנה הבאה
סדנה לניהול תקציב תלמד אתכם איך להוציא פחות ולעמוד בפיתויים המיותרים בסופר
הדרך הטובה ביותר לחסוך כסף בסוף כל חודש היא להוציא בהתאם להכנסות, לתכנן את הקניות בקפידה ולא להיכנע לגחמות. הבשורות הרעות הן שרובנו לא ממש אחראים בכל הנוגע להתנהלות עם הכסף שיש לנו. הבשורות הטובות הן שיש מה לעשות בנדון.
הסדנה לניהול תקציב נכון שמקיימת עמותת "ידיד“ בכל רחבי הארץ, מעניקה למשתתפים בה כלים לתכנון תקציב נכון: איך לקבוע סדרי עדיפויות, איך להבין את הפסיכולוגיה שמופעלת עלינו כשאנחנו נכנסים לסופרמרקט, איך מגייסים את המשפחה לחסוך, איך מתמודדים עם הפקידה בבנק, איך קוראים את טופסי התשלום מהעירייה, איך חוסכים למשכנתה, איך בוחרים את המסלול לפנסיה ועוד. הקורס
"מדי קורס מגויסים מתנדבים שמעבירים את הקורס בעצמם בקהילה שלהם וככה המידע ממשיך לעבור בכל רחבי הארץ,“ אומרת רותי קטנוב, מנהלת פרויקטים בעמותת "ידיד.“ "אנשים צריכים לדעת שמופעלים עלינו כוחות שאנחנו לא מודעים אליהם. יש הרבה שיטות. רשתות שיווק שוכרות פסיכולוגים כדי לגרום לנו לקנות יותר. את המוצרים בפיקוח שמים תמיד במדפים התחתונים. ממקמים את הקונדיטוריה ליד המזגן ואז הריח מתפשט. שמת לב שבסופרים אין חלונות?".
באמת למה?
"יוצרים חלל סגור כדי לנתק אותך מהמציאות, ככל שאת מנותקת מנגנון הבקרה העצמית שלך חלש יותר. אנחנו מלמדים אנשים לפקוח את העיניים לדברים האלה. ידע ומודעות הם הכלים הכי חזקים של האדם. מפה הוא כבר יכול לנהל את עצמו.“
תושבים מפעילים סיירות להשוואת מחירים בין רשתות השיווק ומפיצים את המידע
כבר חצי שנה מכריזים חברי הפטרול הצרכני של יוזמת "צרכנות נבונה“ באבן יהודה מלחמה על יוקר המחיה. כמו מבצע צבאי הם אוספים מודיעין מדויק על רשתות השיווק. פעילי היוזמה עורכים סקר השוואת מחירים על 25 מוצרים משתנים בתשע חנויות שונות בסביבת היישוב. תאריך הסקר נשמר בסוד. רשימת המוצרים חשאית עד לרגע המבצע, כדי שלא תדלוף. למשימה נשלחים תמיד שניים, לגיבוי. בסוף היום הם מעבירים את הנתונים לחמ“ל, שם הם מעובדים לדוח סופי.
הדוח הסופי, שמדרג את הסופרמרקטים מהזול ביותר ליקר ביותר, כולל גם טיפים לקנייה חכמה. הוא מועלה לאתר אינטרנט מיוחד שהוקם לצורך המשימה, ונשלח אל 1,500 בתי אב שנרשמו ליוזמה. באמצעות הדירוג, חברי הקבוצה מפעילים לחץ על הרשתות להוריד מחירים. וזה עוזר. המועצה לצרכנות כבר ביקשה להעתיק את המודל, והוא מופעל כעת גם בכפר ורדים, כפר יונה, קדימה, גבעת עדה, בנימינה ובמקומות נוספים.
"היוזמה שלנו צמחה בשולי המחאה החברתית, כאשר חזרנו, כמה חברים, ביחד ברכבת מההפגנות, וחשבנו איך אפשר לעשות משהו לבד בלי לחכות לטרטכנברג ולכנסת,“ אומר מיקי לפיד (67), גמלאי מתחום ההיי-טק, אחד ממייסדי הקבוצה שמונה היום כ40 חברים, כולם פועלים בהתנדבות. "אין לנו בעיות דיור, אבל רצינו לחפש מקום שבו אפשר להשפיע ממש, ולהוריד את יוקר המחיה. והדבר המרכזי הוא במחירי המזון. נמאס לנו להיות פראיירים. אנחנו צרכנים פראיירים.“
באיזה מובן?
"העדר תחרות זה בעצם חוסר היכולת של הצרכן להשוות מחירים. החלטנו להיות רלוונטיים מבחינת זמן ומקום - להיכנס לחנויות בקהילה שלנו ולפרסם תוך 24 שעות את המחירים ועל פיהם לדרג את הסופרמרקטים. כל פעם המבצע נערך ביום אחר בשבוע, כי אנחנו יודעים שהחנויות עוקבות אחרינו. מצאנו הבדלים משמעותיים וחשבנו שטוב שהתושבים יידעו שבסופר ליד הבית שלהם המחירים יקרים בעשרות אחוזים מבסופר אחר. הבן שלי אמר לי, ’אבא, אני חוסך 600 שקל בחודש ככה".
איך זה השפיע על המחירים?
‘"מגה בעיר‘ באבן יהודה התחיל להתרוקן. כשראינו שהם לא מבינים את המסר עשינו שביתת קונים ליום אחד. הבאנו סוקרים שיישבו מחוץ לסופר ובסוף היום למדנו שמספר הקונים ירד ב50 אחוז. את המסר הזה ’מגה‘ הבינה ומאז ועד היום היא ירדה מהדירוג הכי יקר בסקר לאמצע. הלחץ עוזר. אם כל קהילה תטפל בחנויות הרלוונטיות לה, היא תצליח להוזיל את יוקר המחיה בסביבתה. באחריות. אנחנו לא מתכוונים להפסיק. להפך, התוכנית רק גדלה ואנחנו מעבירים אותה ליישובים שונים, והיום אפשר להוריד ערכת תפעול והקמה לקבוצת צרכנות נבונה בכל קהילה.“ גם בקריית גת התושבים החליטו לקחת את המחירים בידיים. קבוצת מתנדבים מקומיים הנקראת "הכוח להשפיע,“ הפועלת בשיתוף פעולה עם עמותת "ידיד,“ מקיימת גם היא פיקוח צרכני, ומחלקת את המידע לתושבים ממש בכניסה לסופרמרקטים. "החלטנו לתת אינפורמציה בחינם לתושבי קרית גת כשעברנו בכל רשתות השיווק שנמצאות בעיר - שישה סופרמרקטים גדולים - עברנו אחד אחד עם רשימה של מאה מוצרים שלא בפיקוח ממשלתי,“ אומרת אלה שלפמן (35), אחת הפעילות. "האינטרס שלנו הוא להעלות את המודעות לתושבים שיש ביכולתם להשפיע ולשנות. בסוף רשתות השיווק יילחצו ויבינו שמדי שבוע יש קבוצה שמפרסמת את המחירים העדכניים. זה כבר הלחיץ אותם, היו סופרמרקטים שבהם ביקשו לשבת איתנו ולעדכן אותנו.“
את מאמינה שתצליחו לשנות הרגלי קנייה של אנשים?
"כן. די, אנשים כבר בהלם מהמחירים. אין מישהו שלא מרגיש את ההתייקרות וחושב איך לחסוך. התושבים כאן נמצאים על כל הסקאלה הסוציו-אקונומית. אלה שיושבים טוב וסבבה להם שיישבו טוב אבל יש הרבה משפחות שאין להן. זה שבנו פה מפעלי היי-טק שרוב המועסקים בהם הם לא תושבי קריית גת, לא אומר שהפכנו לעמק הסיליקון. נמאס לשבת בחיבוק ידיים והחלטנו לעבור לאקטיביזם. אנחנו מקווים לסחוף אחרינו את התושבים.“
פעילים ירושלמים מארגנים קבוצות רכישה שמוזילות משמעותית את מחירי הדירות
מצוקת הדיור, שהוציאה רבבות לרחובות בשנה שעברה, הייתה ונשארה סוגיה כואבת עבור אנשים רבים. אף על פי שהחלום לקנות בית נראה לרבים רחוק מאי פעם, מתברר שיש מה לעשות בנדון. קבוצת "התעוררות“ הירושלמית מארגנת קבוצות רכישה שמוזילות משמעותית - עד 15 אחוז - את מחירי הדירות לזוגות צעירים. צוות הדיור של "התעוררות," שבו חברים אדריכלים, עורכי דין וסתם אנשים שמחפשים דירה, מקיים - בהתנדבות - מגעים עם עשרות קבלנים ויזמים במטרה לאתר עסקאות שבהן נצליח להוזיל את מחירי השוק. "אנחנו למעשה מנצלים את כוחה של הקבוצה כדי להוריד מחירים בתחום הדיור,“ אומרת מירב כהן, אחת הפעילות בתנועה. "המטרה שלנו היא לסייע לזוגות צעירים ועובדים להישאר בירושלים ולשם כך אנחנו מעניקים להם את השירות הזה.“
איך זה עובד?
"אנחנו מאגדים רוכשים ואז מנהלים משא ומתן עם קבלנים ויזמים שונים ולמעשה אנחנו דורשים מהם הנחה במחירי השוק. בתמורה לכך אנחנו מבטיחים לקצץ להם בעלויות השיווק והמימון. עלויות השיווק נחסכות כיוון שאנחנו מביאים את האנשים ואין צורך במתווכים, ואנחנו חוסכים חלק מעלויות המימון, כיוון שהבנקים עושים ליזמים חיים יותר קלים כאשר יש להם כבר רוכשים ביד שמקבלים על עצמם תנאי מימון הידועים מראש. כמובן שכל קבלן מעדיף לנטרל את הסיכון של להישאר תקוע עם הדירות.“
למה אתם עושים את זה בעצם?
"אנחנו תנועה ירושלמית שמורכבת כולה ממתנדבים שפועלים על מנת להשאיר אוכלוסייה צעירה, עובדת ופלורליסטית בירושלים. אנחנו מאמינים שללא הכוח היצרני הזה העיר לא תשרוד מבחינה כלכלית וחברתית, ובסופו של דבר דין ישראל כולה כדין ירושלים. זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות על מנת להוזיל את מחירי השוק. אבל על מנת להביא להוזלה משמעותית במחירים נדרשת התערבות ממשלתית ושינוי כללי המשחק. הממשלה לא יכולה להמשיך למקסם את רווחיה על הקרקע הציבורית של כולנו ובכך להוביל לעליית מחירי הנדל“ן."
נסיעה משותפת למשרד "(קאר פול“ ( חוסכת עד אלף שקלים בחודש והיא גם ידידותית לסביבה
בחודשים האחרונים הדלק מאמיר משיא לשיא, וגם בעתיד הקרוב המצב צפוי רק להחמיר. 8.25 שקלים לליטר דלק הם נטל כבד על תקציב המשפחה. בישראל יש 2.7 מיליון מכוניות על הכביש, ו3.4- מיליון נהגים, רובם נוסעים לבד ברכב הפרטי לעבודה מדי יום. יוזמה חדשה של רדיו אקו ,99FM בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, ארגון "חיים וסביבה“ וארגון "תחבורה היום ומחר,“ מעודדת נהגים להשתמש ב“קארפול“ - נסיעה משותפת לעבודה - במטרה לשנות את המציאות הזאת: לשלם פחות על דלק ובאותה הזדמנות לגלות ידידותיות לסביבה. מה שפעם נחשב לקוריוז נחמד, הפך עבור רבים למציאות. הנסיעה המשותפת לעבודה היא הדרך טובה ביותר לחסוך בדלק. התחרות מעודדת בעיקר עסקים וגופים מוסדיים לקדם את הנהיגה המשותפת של העובדים. עד כה השתתפו בה חברות היי-טק, מפעלי תעשייה, נגריות ועוד. באינטל מעודדים כבר שנים רבות את העובדים להגיע לעבודה בנסיעה משותפת ואף משאירים את מקומות החנייה היוקרתיים - אלה ששמורים בדרך כלל להנהלה - עבור העובדים שמגיעים בקארפול. עידו מועלם (37), עובד החברה בחיפה, מספר כי בעזרת הקארפול הוא מצליח לחסוך עד אלף שקלים בחודש. "אנחנו ארבעה חבר‘ה שמגיעים לעבודה וחוזרים הביתה למושב מצפה הושעיה כל יום, כבר שבע שנים,“ הוא אומר בזמן סבב איסוף הנוסעים. "הרבה אנשים אומרים שזה לא מתאים להם, אבל לי זה הדבר הכי נוח בעולם,“ הוא אומר.
למה?
"אנחנו ארבעה עובדים, כל יום מישהו אחר מביא את הרכב ואז אתה לא צריך לנהוג. לא רק שאני חוסך אלף שקל בחודש, אנחנו לא צריכים לקנות רכב שני לאשתי. החיסכון היה הטריגר הראשוני, אבל הקארפול גם הפך אותנו לחברים טובים. בכלל, ככה אנחנו אף פעם לא מאחרים.“
אתם לא רבים על התחנה ברדיו?
"רוב הזמן אנחנו מקשקשים וצוחקים.“
בחתונה חברתית האורחים שותפים לתכנון האירוע ואפילו מביאים את האוכל בעצמם
זו אולי אחת ההוצאות הכבדות בחייהם של זוגות צעירים (או של ההורים שלהם). זוגות בישראל מוציאים עשרות ולעתים מאות אלפי שקלים על החתונה, שהפכה מזמן לסמל סטטוס. האולם, הדי ג‘יי, הקייטרינג, הפרחים, השמלה - יכולים להכניס את המתחתנים או את בני משפחותיהם לחובות עצומים עוד לפני שהם בכלל חתמו על משכנתא. טרנד חברתי חדש מבקש לשים קץ למשטר החתונות הדכאני הזה ולהחזיר קצת שפיות לתחום. עשרות זוגות בישראל כבר התחתנו במה שנקרא "חתונה חברתית,“ שבהן האורחים שותפים לתכנון החתונה - ואפילו מספקים את האוכל בעצמם. בחתונה של תמר (27) ואמנון (35) ברי, שהתקיימה לפני שבועיים וכותרתה "יצירה משותפת,“ האורחים שימשו על תקן מפיקים, צלמים, נגנים ומה לא. הם לנו בשטח בלילה שלפני, העמידו סירים והכינו את האוכל. "זה מה שמרגש אותנו, שהטקס הזה הוא יצירה שלנו ושל החברים. ככה אנחנו חיים,“ אומרת תמר.
למה החלטתם על חתונה חברתית?
"כשניסינו להבין מה זה בכלל חתונה, זה היה די מבהיל לשמוע את המחירים שאנשים מוציאים. זה זר לנו, אנחנו לא חיים ככה. הבנתי שהקייטרינג הכי פשוט עולה 20 אלף שקל. קשה לי להזדהות עם זה. לנו, כל החתונה עלתה ככה. הרגיש לי מוזר שבאירוע הכי מהותי של החיים שלנו, כל מיני חברות ואנשים שעובדים בשביל כסף ישרתו אותנו ויאכילו אותנו ואנחנו נרגיש זרות מהמלצרים והנגנים. היינו בכמה חתונות חברתיות וידענו שזה מתאים לנו. הזמנו את האורחים לחתונה שבטית על טהרת היצירה המשותפת.“
ואיך התנהלה החתונה?
"הייתה הרגשה שזו משפחה שכולם ביחד יצרו אותה. מצאנו מקום יפה בטבע, וחברה שלנו עבדה כמפיקה שהזמינה את כל הציוד וניהלה את הכל. יום קודם חלק מהחברים הגיעו לשטח ועזרו בבישולים, בניקיונות, ותלו בדים. החברים היו הצלמים, ואנשים הביאו כלי נגינה מהבית. לא הבאנו גנרטור וחשמל והגברה, רק כלי נגינה ומגברים קטנים, כמו אלה שמשמשים במופעי רחוב. לא היה חסר כלום, להפך, היה שפע. זו הייתה המתנה האמיתית שלנו.“
היו חששות? איך הסתדרו הסבתות, הדודים?
"היו הרבה חששות. אמרו לנו תהיו מציאותיים ותחשבו מה הדודים צריכים. אבל המפיקה שלנו הייתה קוסמת. דאגנו שהכל יהיה נגיש והבאנו כיסאות למבוגרים וכולם עשו חיים.“ אבל לא רק הזוגות כורעים תחת העומס הכלכלי שבחתונה - אלא גם האורחים שמשלשלים את המעטפות והצ‘קים לתיבה שמוצבת בכניסה. הטקס הזה יוצר פעמים רבות מרמור קבוע אצל מוזמנים, שמעדיפים לא להגיע מאשר להוציא מאות שקלים על מתנה, בשביל סטייק פרגית ברוטב סילאן. העיתונאית דינה אברמסון זיהתה את הבעיה כאשר פרסמה לאחרונה טור בשם "מרד החתונות“ והודיעה על יוזמה שהיא מובילה: מתנה במקום צ‘ק. "הרגשתי שכל האנשים מתלוננים על הצ‘קים בחתונות ואף אחד לא נותן מהלב. אנשים מתחשבנים. איבדנו פרופורציה. אני מרגישה שמזמינים אותי כדי לכסות את המנה. לא בא לי יותר. אני שומעת את כולם מתלוננים - הרי לאף אחד אין כסף, אבל הזוג שמתחתן מצפה שהחברים יממנו אותו. אז פתחתי במרד חתונות ומאות אנשים כבר כתבו לי ’אנחנו איתך.‘ אני קוראת להפסיק עם החתונות המטורפות שאנחנו צריכים לממן עם הצ‘קים שלנו. זה לא בגלל שאני קמצנית זה בגלל שאין לי, וגם לכם אין, אז אל תצפו שאני אממן אתכם.“
את לא חוששת לאבד חברים ככה?
"בחודשים האחרונים אני הולכת רק לחתונות חברתיות או לחתונות צנועות שבהן אני יכולה לתת מתנה מהלב ולא להרגיש שאני צריכה להשאיר קנס בכניסה. כשאני התחתנתי עשיתי חתונה פשוטה וקניתי שמלה לבנה בקסטרו. יש לך 8,000 שקל, תשמרי אותם למשהו חשוב באמת.“
קואופרטיב חברתי כלכלי חדש פועל להקמת בנק בבעלות הלקוחות ללא מטרות רווח
יש גם יוזמות שמנסות לחסוך במקום שבו הכסף הגדול באמת נמצא. התסכול הציבורי ההולך וגובר מהעמלות ודמי הניהול בבנקים ובקרנות הפנסיה גרמו לאנשי קואופרטיב "שלנו“ להבין שאם אתה לא יכול להביס אותם, תצטרף אליהם. "שלנו“ הוא מיזם חברתי-כלכלי, המונה כ300- חברים, שצמח מתוך מאהל המחאה בשדרות נורדאו בתל אביב. מטרת החברים, שעובדים באינטנסיביות מתוך הסלון הביתי שלהם, היא הקמה והפעלת עסקים חברתיים במטרה להוזיל את יוקר המחיה וליצור "אלטרנטיבה ערכית.“ בימים אלה הם מקדמים שתי יוזמות פיננסיות מעניינות, שכדאי מאוד לשים לב אליהן. היוזמה ראשונה היא מעין בנק חברתי, אשר ייקרא "שלנו איגוד אשראי.“ הכוונה היא לפתוח גוף פיננסי קואופרטיבי שפועל ללא מטרות רווח ומציע שירותים בסיסיים: ניהול חשבון עובר ושב, הנפקת כרטיסי אשראי, ניהול פיקדונות והלוואות. ההחלטה על היוזמה התקבלה בעקבות המלצות הוועדה לתחרותיות בשוק הבנקאי שפורסמו לפני חודשיים וקראו להקים מחדש את איגודי האשראי בישראל. לפני חודש הגישו חברי הקואופרטיב בקשה רשמית למפקח על הבנקים.
בבנק החברתי, מבטיחים אנשי "שלנו,“ החברים יהיו הלקוחות והבעלים, ולכן ייהנו משירותים זולים. הרווחים יושקעו בחיזוק הכוח הפיננסי של הבנק. העלויות יצומצמו והוא יפעל תוך שקיפות ונגישות, ויושם דגש על שימוש באינטרנט, שגם הוא אמור להוזיל את העלויות. זה נשמע כמו חזון אוטופי, ולא ברור עדיין אם ומתי הבנק יקום, מה תהיה הרגולציה עליו ואילו הון והגבלים יידרשו על מנת להקימו, אבל אם יוקם, אין ספק שיהיה מדובר בתפנית מעניינת בשוק ההון בישראל.“ ישי סקלי, רופא מתמחה באיכילוב ואחד ממייסדי הקואופרטיב, אומר: "צריך ללכת לנתיבים שמשנים מציאות. אין מה לעשות. אפשר להביא פתרונות לוקאליים והם מבורכים, אבל גם צריך לחשוב בגדול. בארצות הברית קיימים למעלה מ-50 אלף איגודי אשראי שבהם מתנהלים חשבונות של 93 מיליון חברים. זה לא חלום, זאת מציאות.“
מה היתרון שלכם על עסקים פרטיים שם יושבים מומחים ואנשי מקצוע?
"היתרון שלנו הוא ההון האנושי שמגיע עם תפיסות ערכיות. יושבים איתנו בנקאים ואנשי פיתוח, ואדריכלים ובכירים במשק ובמגזר הציבורי לשעבר שרואים לנגד עיניהם אחריות וצדק חברתי. תראי לי עוד בנק בישראל שחושב עלייך ולא על איך להרוויח עלייך כסף.“ במקביל מקדמת התנועה הקמת קופת גמל וקרן השתלמות "שלנו גמל ופנסיה,“ גם כן בבעלות הקואופרטיב. היוזמה נבחנת על ידי אנשי אגף שוק ההון באוצר, לאחר מספר פגישות שהתקיימו בין הצדדים. בקרן הזאת, אומר סקלי, ימונו בעלי תפקידים נטולי ניגודי אינטרסים וכל הרווחים יישמרו בכריות ביטחון.
למה שאנשים יפקידו בידיכם את קופות הפנסיה שלהם?
"לא אנחנו ננהל את זה, אלא אנשים מהשורה הראשונה. בין היתר בונה איתנו את המתווה דורון שורר, המפקח על שוק ההון לשעבר ויו“ר קופת הגמל של עובדי האוניברסיטה העברית. יש עוד שמות, אבל בשלב הזה אנחנו לא יכולים לחשוף אותם.“
אז זנחתם את המחאה?
"אנחנו מאמינים בעשייה. הבנו שאפשר למחות ולהאשים, אבל אפשר לדרוש גם מעצמנו. כמה אפשר לדרוש מהממשלה ומבעלי העסקים? בעולם יש מיליארד אנשים שחברים בקואופרטיבים. המודל הזה הולך וגדל בעולם וצריך לקיים אותו גם בארץ. בשביל זה אנחנו כאן.“
עו“ד יוסי חביליו וחברים מעניקים ייעוץ משפטי ראשוני בחינם לכל דורש
הוצאות משפטיות לא צפויות, קנסות או חשבונות מנופחים יכולים להוביל להסתבכות כלכלית אמיתית בהעדר הסיוע המשפטי הנכון. אם המקרה של משה סילמן ז“ל לימד אותנו משהו, הוא שאטימות בירוקרטית יכולה לעלות במחיר כלכלי ואישי כבד מנשוא. אולם אנשים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם להתייעץ עם עורך דין בכל פרט קטן ועניין. מדובר בהוצאה בלתי צפויה של אלפי שקלים. בדיוק את ההוצאה המיותרת הזאת מבקשת היוזמה הבאה לחסוך. עורך הדין יוסי חביליו ייסד בחודשים האחרונים מנגנון סיוע משפטי שמעניק ייעוץ ראשוני ומשפטי בחינם. הייחוד של היוזמה הוא שהיא לא מעמידה תנאי סף בפני המתעניינים, והיא זמינה בפני כל דורש.
"בין אם יבוא אלי האיש הכי עשיר בישראל, או דייר רחוב, אני אשמח להעניק לו ייעוץ משפטי,“ אומר חביליו, היועץ המשפטי של תנועת "התעוררות,“ שמפעיל את השירות יחד עם עורכי דין נוספים אחת לשבועיים. הייעוץ ניתן בכל נושא פרט לנושא אישות ופלילים, וחביליו מדגיש כי עורכי הדין עצמם מנועים מלייצג בתיקים, אלא רק במקרים עקרוניים וללא שכר. כך למשל, עורכי הדין הפעילים במיזם ייצגו את נוסעי הרכבת הקלה בעתירה בגין הדוחות שהפקחים נתנו לתושבים. "חשוב להדגיש שמדובר בייעוץ ראשוני ולא ייצוג. לפעמים אנחנו מוציאים מכתבים, כי זה הרבה פעמים עוזר לסיים את הבעיה במהירות. רוב האנשים באים בשאלות בנוגע לחוזים מול העירייה או מול קבלנים. אבל גם הייתה בחורה צעירה שנפגעה ממכון להסרת שיער וסייענו לה, ועל הדרך למדתי מה זה טיפול בלייזר.“
צרכניית חברים בלוד, ללא מטרות רווח, חוסכת מאות שקלים בקניית מזון ומשמשת גם מוקד חברתי
יש עוד דרכים להתמודד מול העלייה במחירי המזון. בחודשים האחרונים התפתחו בכל רחבי הארץ יוזמות קואופרטיביות שונות שמטרתן לעקוף את רשתות השיווק הגדולות, לדלג על פערי התיווך ולהוריד את מחירי המוצרים. קואופרטיבים של קניית מזון הוקמו לאחרונה בירושלים, בבאר שבע, במצפה רמון ובמקומות נוספים. אחת היוזמות המעניינות הוקמה לפני כשנה בלוד, שם נפתחה "צרכניית חברים,“ חנות מזון ללא מטרות רווח שמנוהלת ומופעלת על ידי התושבים. בחנות נמכרים מוצרים בסיסיים במחירי עלות, והתשלום הוא במזומן בלבד. המודל הקהילתי הזה מאפשר ליותר מ200- משפחות חברים ליהנות ממחירים נמוכים בעשרות אחוזים (פסטה ב-2.50 שקלים, עוגת דבש בשישה שקלים). החנות הוקמה על ידי קבוצת מתנדבים, בשיתוף פעולה עם עמותת "סנגור קהילתי“.
המתנדבים בגרעין המייסד פותחים את החנות שלוש פעמים בשבוע, אחראים לתפעול הקופה, מנהלים את ספרי החשבונות, עושים את הקניות אצל הספקים, וגם תולים על הקיר מתכונים מגרים לעוגות שוקולד. החברים בצרכנייה, שנהנים מהמחירים המוזלים, מתחייבים להקצות שעתיים בחודש להפעלת המקום. "הרווחים של המקום מושקעים כולם בקניות המזון, והכספים לשכירות ותשלום החשבונות מגיעים מתרומות. אבל המטרה היא לא רק החיסכון, אלא גם הקהילה, אומרת הילית ורדין, מרכזת הקואופרטיב בלוד. שושי, אחת המתנדבות, מוסיפה: "חוץ מזה שהבן אדם חוסך, זה מקום חברתי, שבו אפשר לפגוש ולהכיר את השכנים. אנשים מביאים לכאן אוכל שהם מכינים, מחליפים מתכונים, זה מאוד נחמד.“ החברים בצרכנייה אומרים שלראשונה הם יכולים להשפיע על אופן ניהול של המקום שבו הם עורכים את הקניות שלהם. אבל לא רק. תושב השכונה שעובד כ“בודק תפילין, קורא כף יד, מבין בגימטריות ומפענח תווי פנים,“ מספר כי "כאן אני יכול להגיד דברים שמציקים לי. לדבר על מה שכואב לי.“
מה למשל?
"נגיד הכיסא הזה במעבר, הוא מפריע לי. זה לא מתאים פה ככה בכניסה, נשמה. או למשל ביקשתי אישית שהם יתחילו למכור יין, אבל כזה מתוק, בלי אלכוהול. שלא נהיה מסטולים. אני קונה ליטר וחצי, בחוץ עולה 15 שקל, פה זה עשרה - משתלם. הנה תראי, מיץ דובדבן 2.50 - שקלים. הפטריות שהביאו היו חתוכות, אז ביקשתי פטריות שלמות וקיבלתי. תראי, יש לי פה כרטיס חבר.“ אתה לקוח ?VIP "כל החברים פה הם מיוחסים. ככה זה בצרכנייה.“
אז החיסכון משמעותי?
"בטח. אני, המשכורת שלי נמוכה, אבל אני רוצה לקנות דברים. שיהיה לי למחיה.“ עמוס לנקר, פנסיונר בן ,73 מגיע עם אשתו מדלן לקניות השבועיות ושניהם מתיישבים על הכיסאות בחנות. "קודם כל, קפה,“ הוא מסביר ומכין אחד לעצמו וגם לי. אחר כך הוא מסתובב בחוץ, מגייס אנשים חדשים להצטרף לקהילת החברים בשביל להגדיל את הכוח הצרכני של החנות. "זה כמו הבית השני שלי פה. מה אני צריך ללכת לסופר גדול, שם יש מזגן, אורות בוהקים, מסנוורים. לוקח עגלה, יוצא עם חשבון של 1,200 שקל, חוזר הביתה ומגלה שבכלל לא קניתי את מה שאני צריך. פה זה הבית השני שלי. תבואי שבוע הבא, אני מכין לך קופסה של אריסה.“
הלקוחות הקבועים של הפאב "בר קיימא“ מוזמנים לרכוש מניה ולקחת חלק בהכרעות ניהוליות
בין כל המסים והגזירות שירדו עלינו לאחרונה, המס על הבירה היה כואב במיוחד, לפחות עבור אנשים מסוימים. שוב נשמעו קריאות שבר נגד אטימות השלטון של אזרחים שלא רוצים שיגעו להם בכוס. אחרי הכל, המצב כל כך קשה, לפחות תנו להדחיק בשקט. ב“בר קיימא,“ הבר הקואופרטיבי הראשון בישראל שנפתח השנה בתל אביב, מבינים היטב את המצוקה. לכן הם מציעים למבלים גם לקנות בירה במחיר עלות - וגם להיות הבעלים של העסק. מי שמגיע ל"בר קיימא" מקבל, לצד התפריט והצ‘ייסרים, גם הצעה עסקית. "תקנה מניה ותהיה אחד מבעלי המקום230 .“
אנשים כבר קנו מניה בבר, בעלות של אלף שקלים, והם נהנים מאוכל ומשקאות בזול. בסוף כל רבעון מתכנסים בעלי המניות שמעוניינים בכך לאסיפה שבה מוחלט כיצד לנהוג ברווחים העודפים. "אם נחליט להשקיע את הכסף שיתקבל ביצירת שירותים נוספים במקום, נקים קרן לעידוד קואופרטיבים נוספים, או להוזלת העלויות עוד יותר. זו החלטה שלנו,“ אומרים חברי הקואופרטיב. זה הבר הראשון שבו כל עובדיו, מלצריו ושיכוריו שותפים בניהולו. המקום מופעל על פי ערכי השקיפות כך שגם לשתיינים הקבועים בו יש קול בהחלטות הניהוליות. כך למשל, הם מוזמנים להכריע בסוגיות כמו טבעונות כן או לא (כן) ועוד. כרגע פועלים במקום, שרוהט בפריטים ממוחזרים ונבנה על ידי החברים, מסעדה, בר וגלריה. המקום משמש גם למפגש של פעילים חברתיים והוא נהנה מחצר קטנה.
שיטת הדאמפסטר דייבינג "(צלילת פחים)“ גורסת שגם לירקות ולפירות שנזרקים לרצפה יש טעם מצוין
לא הריח, לא מראה הפירות המעוכים, אפילו לא המקקים. המחסום הראשון שצריך להתגבר עליו הוא מחסום הבושה. הרגע שבו אתם מגיעים לשוק, ובמקום לבקש מהירקן קילו בננות, אתם עוצרים ומתכופפים לאסוף מן הרצפה. "דאמפסטר דייבינג,“ או "צלילת פחים“ זה לא קיבוץ נדבות; זו דרך חיים שהולכת וצוברת פופולריות ומתבססת על האמונה שהזבל של אחד הוא השפע של האחר. עשרות אנשים בישראל חיים כך. לא מהכרח, מבחירה. שוק התקווה, יום שני, שבע בערב. הרוכלים מתחילים לקפל את הבסטות. "עדיין מוקדם, אבל אפשר למצוא אוצרות,“ מבטיחה הדר קולה (31), מעצבת ומרצה לגרפיקה מתל אביב, בעודה מתקדמת במהירות. עגלות השוק שלנו בהיכון. המטרה לחזור עם סלסילה מלאה מבלי להוציא אגורה.
"אלה לא הפירות והירקות הכי יפים בעולם אבל עדיין אפשר לאכול אותם, ואין בהם שום דבר רע. יש אנשים שעושים את זה כי הם עניים ואין להם כסף. אני לא במצב הזה, אני עושה את זה ממניעים אידאולוגיים. אני עושה את זה לפחות פעם בשבוע. ואם אני צריכה משהו שאין - אני קונה,“ היא אומרת בעודה בוחנת מלפפון עצוב למראה ומשליכה אותו חזרה לערימה. לדבריה, הכי טוב להגיע לשוק בשעות הערב, יום לפני שהרוכלים מקבלים סחורה חדשה. המטמון הראשון שלנו: ערימת עגבניות מעוכות בין ארגזים. אני מעקמת את האף. הדר מגלה התלהבות. "צריך פשוט להפוך את הארגזים, כי זה מתחבא פה מתחת,“ היא אומרת ומתכופפת. ממשיכות לרדת במורד השוק. כל כמה מטרים אנחנו עוצרות להרים מהרצפה (הערה לעצמי: בפעם הבאה לא לבוא בסנדלים) מפשפשות בארגזים ההפוכים (שם תמיד מתחבא בצל), בפחים הירוקים, או הכי טוב: מתחת לדוכנים, שם מסתתרים הפירות המצוינים באמת. הנה ערימת שזיפים יפים בקופסאות. "הנה, זה דאמפסטר שאני אוהבת,“ אומרת קולה. בשלב הזה הרוכלים מקפלים הכל, ואת הפירות שמכרו לפני רגע הם זורקים על הרצפה. מחר ממילא מגיעה סחורה חדשה. אנחנו לא היחידות שכורעות על הברכיים ומחפשות מזון לא מקולקל.
לצדנו נשים מבוגרות, מהגרים ומבקשי מקלט וגם כמה ילדים עם שקיות. אנחנו קמות ללכת כשאחד מהרוכלים מביא לנו שתי קופסאות מלאות באפרסקים ושזיפים יפים וטריים. "קחי עלמה, אני לא רוצה שתיקחי מהזבל.“ שתיקה. "קחי נו.“ "אל תרגישי רע,“ קולה קוראת את המחשבות בראשי. "הוא רוצה לתת לך ובשבילו זו מצווה. ברגע שאתה נותן אתה גם מקבל. אני מאמינה בזה באמת. אני באה באנרגיה שאני לא לוקחת משהו שהוא לא שלי, הרי ממילא זה היה נזרק לזבל ומזהם את הסביבה. אני מקבלת מהשפע שיש לדבר הזה להציע לי.“
אילו תגובות את מקבלת?
"רק תגובות של רחמים. אנשים שלא מבינים למה בחורה כמוני מחפשת בזבל. ועכשיו מה, אני אסביר לו מה זה דאמפסטר? שהאידאולוגיה שלי היא לא לזהם את כדור הארץ? לכי תגידי לו שיש לי עבודה מצוינת.“
זה לא מפריע לך?
"זה מאוד הפריע לי בהתחלה, אבל עכשיו אני כבר מקבלת את זה ומתעלמת. תראי, אני עושה את זה מבחירה אבל יש כאן המון הומלסים ואנשים שבאמת צריכים. אם יש ערימה טובה אני לא באה ומתחרה איתם.“ בשורה התחתונה, את אוכלת מהזבל.
"יש מלא שפע בעולם, ורוב המזון הזה נזרק כי מקבלים סחורה חדשה. ראית מה קרה עם השזיפים האלה. לפני דקה הוא מכר אותם בשלושה שקלים וקנית מהדוכן. אבל בגלל שזה בצד זה נחשב לזבל. יש לנו איזשהו מחסום פסיכולוגי שמונע מאיתנו לקחת מהזבל, אבל בסופו של דבר זה אותו אוכל. מילא הוא היה הולך לאיזה קומפוסט נחמד. ככה הוא רק מזהם את הסביבה. אם הייתי צריכה לקנות את השזיפים, היה מתבזבז לי כסף שאני צריכה לעבוד בשבילו במקום לעשות דברים אחרים.“
ואפשר לחסוך ככה?
"מלא כסף. עם האוכל ועוד דברים שאני מוצאת ברחוב, אני חוסכת 1,500 שקל בחודש. מלא אנשים חיים ככה.“
ולפעמים לא בא לך משהו חדש?
"אני קונה. מה שאני רוצה אני קונה. אם אראה חולצה יפה אני אקנה אותה. הרי כל העניין הזה חוסך לי כסף. ככה יש לי יותר כסף לבזבוזים.“
כמה זמן את כבר עושה את זה?
"שנה וחצי בדיוק. התחלתי בגלל בחור שפגשתי שעושה את זה וניסיתי גם. הרבה דברים התחדדו לי במחאה החברתית, אז הבנתי שבשיטה שאנחנו חיים בה הכסף בא לשרת את הכסף ולא את הבן אדם. יש שפע בעולם אבל אנשים מתים מרעב. 99 אחוז מהאנשים עדיין רדומים מבחינה זו שהם לא מבינים שהם עבדים. יש להם מינוס בבנק והם מאשימים את עצמם כי הם באמת חושבים שהשיטה נועדה לשרת אותם. עכשיו קמו אנשים שהבינו שהשיטה לא משרתת אותם והם מייצרים מציאות חדשה.“
אלפי הורים שהתאגדו בפייסבוק במחאה על מחירי הטיטולים, מסרבים לרדוף אחרי קופונים
כמו הנהגת חוק חינוך חינם מגיל שלוש - אחד ההישגים המרשימים של המחאה החברתית - גם הרעיון הבא הוא פרי מאבק של אמהות. "לנו אין את הפריבילגיה לשבת ולקטר, אז אנחנו עושות,“ אומרת טלי לאור, שמנהיגה בחודשים האחרונים את "מחאת הטיטולים,“ שמטרתה להביא להוזלה במחירם של טיטולי הפרימיום החד פעמיים. מאבק ההורים, שבמסגרתו הוכרזו שביתה צרכנית ו“יום ללא טיטול,“ כבר הביא לבחינה של משרד התמ“ת את סוגיית הפיקוח על הטיטולים. כיום, משפחה שיש לה ילד אחד מוציאה בין 350-250 שקל בחודש על הפריט, והמחיר מאמיר בהתאם למספר הילדים. לאור, עיתונאית ודוקטורנטית לתקשורת ומשפטים מרמות השבים, החליטה שנמאס לה להיות "עבד של מבצעים יקרים“ על מנת לקנות טיטולים לבתה בת השנתיים (כ-70 שקל לחבילה בודדת, מאה לשתיים).
"חינכו אותנו לקנות באלק מבצעים ולרדוף אחרי קופונים, אנחנו הורים שבויים בסיפור הזה,“ היא אומרת. "האסימון נפל לי כשהייתי בסופר ומה לעשות, הייתי צריכה רק חבילה אחת. המחיר המטורף הזה, 70 שקל לחבילה, הכה בי. הם פשוט מכריחים אותך לקנות שניים במבצע, ואנחנו בולעים את זה. הרי כולם מיוצרים פה בארץ. למה בארצות הברית חיתול חד פעמי עולה 25-22 סנט ובארץ 1.20 ו1.35- שקלים? אנחנו דורשים פיקוח על המחירים.“ לטענתה, לא כל המותגים הזולים נמכרים ברשתות הגדולות, על אף הפצרות ההורים. לאור, סרבנית פייסבוק מטעמים מצפוניים, פתחה לשם המבצע חשבון שדרכו היא מנהיגה מאז יוני האחרון את "מחאת הטיטולים". 1,200 איש הצטרפו לקבוצה בתוך פחות משבוע, והיום היא מונה כ2,000- חברים. כחלק מהמחאה ציינו ברחבי הארץ עשרות הורים את יום ללא טיטול בטענה "כי ספגנו מספיק“ וגם ככה אנחנו עמוק בחרא.“ בין היתר שוקלים חברי הקבוצה לייבא באופן אישי מכולות של טיטולים, או לפתוח במיזם לקניית טיטולים באמצעות האינטרנט.
יום ללא טיטול נשמע כמו עונש להורים. מה הילדים עשו?
"מה שילדים עושים. הם עשו בחוץ בגינה, או שישר מנקים. הבת שלי הייתה בלי טיטול. זה לא פיקניק, אבל יש מחירים שצריך לשלם.“
אבל למה דווקא פרימיום? אתם יכולים לקנות חיתולים זולים יותר.
"אלו חיתולים הרבה פחות עמידים ומהווים אולי ארבעה אחוזים מהשוק. יש איתם בעיות של דליפה, גרד ופריחה בעור. אני ועוד אלפי הורים יכולים להגיד לך כמה זה מעצבן לקום בלילה להחליף שלוש פעמים. אין כל הצדקה לשלם יותר מ42 שקל לחבילה של האגיס או פאמפרס. אנחנו עובדים קשה מאוד, משלמים מסים, לומדים, משרתים במילואים, וזכותנו לקנות ולקבל מוצר טוב מבלי שישחטו לנו את הארנק.“
אקו"ם