בנייני האומה: 7 דוגמאות לשימור מבנים מכובד ברחבי ישראל
עשרות מבנים היסטוריים ברחבי הארץ יהפכו בקרוב ליצירה נדל"נית חדשה לאחר הליך שחזור בפיקוח המועצה לשימור אתרים. כך משתלב הנרטיב ההיסטורי והאדריכלי שלהם עם המציאות החדשה
העבודות לשימור "בית לנגה" נמצאות בשיאן בימים אלה. סיפורו התחיל בשנת1910, כאשר ניטה ומיכאל לנגה - אנגלייה ממשפחה יהודית וגרמני בן למשפחת סוחרים - בילו את ירח הדבש שלהם בישראל והתאהבו בזכרון יעקב. בשנת 1913 הם רכשו 77 דונם של אדמת טרשים על גבעה המשקיפה על המושבה ובנו את אחוזת "חצר הכרמל." בין הפועלים, אגב, היה דוד רמז, שכיהן כשר בממשלה הראשונה.
בתקופת מלחמה העולם הראשונה נאלצו בני הזוג לנגה לעזוב את הארץ, והאחוזה שימשה כבית תרבות של קצינים טורקים וגרמנים. כששבו לארץ ב-1919 גילו בני הזוג כי הרכוש נעלם, אולם הם שיקמו את האחוזה ואף הרחיבו אותה. המקום התחבב על רבים ממנהיגי היישוב, ובהם הרברט סמואל, מנחם אוסישקין, חיים ויצמן והנרייטה סאלד. לאחר מות בני הזוג ירשה את האחוזה אחותה של ניטה ליליאן פרידלנדר, שעלתה מארה"ב עם חמשת ילדיה לאחר שבעלה ישראל פרידלנדר, סוכן הג'וינט, נרצח ב-1920. בשנת 1935 התאבד בנה בן ה-18 דניאל, שהיה מוזיקאי מצטיין.
באותן שנים הושכרה האחוזה לדורה שוורץ, יהודייה אוסטרית צמחונית אדוקה שהפכה את האחוזה לבית מרגוע לצמחוניים. על שטח אחר של האחוזה הקימה ליליאן את "בית דניאל," שנחנך ב-1938 ושימש במשך שנים כבית למוזיקאים. בשנת 1943 העבירה פרידלנדר 70 דונם מנכסיה לקק"ל וב,1948- במהלך מלחמת העצמאות, הועבר בית החולים הדסה לחולי שחפת מצפת לבית האחוזה ושכן בה עד1951. בשנת 1946 נענתה ליליאן לבקשתו של הסופר אשר ברש להקצות חלקה מתוך שטח הנחלה לאגודת הסופרים לצורך הקמת בית מרגוע לחבריה. ליליאן נפטרה ב-1954 ונקברה לצד בנה ובני הזוג לנגה.
הפנסיון הצמחוני נסגר ב-1969 ובינואר 1983 אושרה תוכנית המגדירה את "בית לנגה" כאתר לאומי. בשנת 2000 קיבלה האוניברסיטה הפתוחה זכויות חכירה ל-42 דונם מהמתחם, שיפצה חלק מהמבנים לצורכי הקמת מרכז תרבות ולימודים. המועצה לשימור אתרים הופקדה על פעילות ההצלה והשימור. במהלך 2012 מסתיימות עבודות שיקום הצד הדרומי: בתי המשק, בתי הפועלות ובית המרכבה, ובימים אלו מתחיל השלב השני בפיתוח אחוזת לנגה - שימור בית המשפחה. על פרויקט השימור אחראי משרד דב אלון אדריכלים.
מקופת חולים למגורי יוקרה - רחוב זמנהוף 34, תל-אביב
רחוב זמנהוף בתל-אביב מוכר בעיקר בזכות המבנה העצום והמיוחד של שירותי בריאות כללית, שפעלה במקום ב-75 השנים האחרונות. הבניין תוכנן בסגנון באוהאוס בשנת 1934 על-ידי האדריכל יוחנן רטנר (שתכנן גם את קמפוס בית ברל ונמנה עם ראשי ההגנה) והוא נפתח לציבור ב-1936. בעשרות השנים הראשונות לקיומה היתה המרפאה אחת החשובות בעיר, ועם מטופליה הידועים נמנו בין היתר ראשי הממשלה דוד בן-גוריון וגולדה מאיר וכותבים מפורסמים כמו אפרים סידון, ע. הלל וסשה ארגוב.
אלא שאת קופת החולים המיתולוגית ניתן יהיה לזכור בקרוב רק באמצעות שימור שמבוצע בימים אלה בבניין, שעומד להפוך לפרויקט מגורים יוקרתי. בשנת 2005 מכרה הכללית את המבנה לחברת בנייני העיר הלבנה תמורת 20 מיליון
לפני כחודש נהרסו שניים מאגפי הבניין, ונותר רק אגף אחד המיועד לשימור. מתחת לבניין ייבנה חניון תת-קרקעי. הפנטהאוס נותר בבעלות עץ השקד, והוא יהפוך לאחד היוקרתיים בתל-אביב: יתפרס על פני כל הקומה ויכלול 1,000 מ"ר ברוטו, כולל מרפסות. על פי הערכות, מחירו יעמוד על 40-50 מיליון שקל.
מבית דפוס למוזיאון - רחוב חובבי ציון 12, פתח-תקווה
צריף בן 100 שנה, ששימש בית מגורים לבני משפחת פישנצר עד שעברו לביתם החדש בחזית החלקה ב-1932. הצריף, עשוי אדמה וקש נבנה בסוף המאה ה-19 וב-1934 הוא הושכר לשמואל לייב גרינבוים, יליד ירושלים שהתמחה בדפוס לוין אפשטיין המפורסם, והחליט להקים בית דפוס באם המושבות.
לאחר האישור שנתן ועד המושבה הסב גרינבוים את מבנה המגורים לבית דפוס, והכין את הניירות שאיתם עטפו את פירות ההדר שנשלחו לחו"ל. כל תפוז או אשכולית שהגיעו מפרדסי פתח תקווה נעטפו בנייר אריזה שעליו הודפסה המילה Jaffa וכן סוג הפרי: Oranges, Lemons או .Grapefruits.
בעלת המבנה, משפחת גרינבוים, שמרה את המבנה כבית דפוס פעיל עד סוף שנות ה,60- ולאחר מכן הוא שימש בעיקר לחיתוך נייר. במבנה ניצבת מכונת הדפוס המקורית, היחידה מסוגה בישראל, ולדברי מומחים, קיימת רק מכונה נוספת אחת כמוה בעולם - במוזאון הסמית'סוניאן בוושינגטון. המכונה עברה שיפוץ על-ידי המועצה לשימור אתרים, והצריף כולו עבר הליך שימור ב,2009- לאחר ששתי שריפות כילו את חזותו המקורית וגנבי מתכות הסבו לו נזקים שונים. כיום הצריף משמש מוזאון קטן וכמוקד עלייה לרגל של תלמידי בתי הספר בפתח תקווה, הזוכים לראות בעיניהם פיסת היסטוריה מקומית. אדריכל השימור של הפרויקט היה רפי רייש.
ממפעל לייצור שוקולד למוסד אקדמי - ז'בוטינסקי 1, רמת גן
בשנות ה-20 הקים אליהו פרומצ'נקו את מפעל הממתקים "לייבה" בלטביה, שלימים הפך לגדול מסוגו במדינה. בשנת ,1933 לאחר עליית הנאצים לשלטון, פרומצ'נקו הרוסי עזב את מולדתו, סגר את עסקיו ועלה לישראל.
הוא החליט להקים בית חרושת לייצור שוקולד בפאתי רמת גן עם 8 שותפים, ואת שמו של המפעל העניק לו חברו, חיים נחמן ביאליק: עלית. האקלים החם הקשה על ייצור השוקולד, הציוד היה מיושן וניכר מחסור בחומרי גלם. למרות זאת, המוצרים הראשונים - חתיכות טופי באריזות 5 ק"ג וטבלאות שוקולד - הגיעו למדפים בערב פסח .1933 במלחמת העולם השנייה נרשם ביקוש מוגבר למוצרים בקרב חיילים בריטים, וב-1934 ייצר מפעל עלית לראשונה את השוקולד עם הפרה האדומה.
עד לפני 5 שנים שכנו במקום גם משרדיה של חברת שטראוס עלית, בעלת הבניין ההיסטורי עם החזית המעוגלת. כשהחברה החלה בתכנון פרויקט גדול במתחם, דרש ראש עיריית רמת גן צבי בר להכניס את הבניין לרשימת המבנים לשימור מחמיר בעיר. מאחר שהבניין היה בבעלות פרטית והשטח מאחוריו היה שטח ציבורי בוצעה החלפת שטחים, ובניין עלית נרשם על שם העירייה כדי להבטיח את שימורו. בתמורה קיבלה שטראוס עלית מגרש המיועד לבנייה מאחורי המפעל המיתולוגי.
אדריכל העיר סרג'יו לרמן מסביר כי העירייה הציעה למכללת שנקר להקים בו בית ספר לעיצוב ונענתה בחיוב. "ידענו שבית ספר לעיצוב ימשוך אנשים צעירים למקום ויוסיף למתחם הבורסה אוכלוסייה צעירה, מה שייצור סוג של התחדשות עירונית. השנה הסתיים המחזור הראשון של לימודי העיצוב בבניין. האחראים על השימור היו האדריכלים אמנון בר אור וניצה סמוק, שדאגו שסגנון הבאוהאוס יישמר. אנחנו מתכננים שחזור שיכלול את כל החלונות המקוריים ואת הכניסה המקורית לבניין, וגם הקמה של בית קפה קטן בחזית".
ממשכן השלטון הבריטי למלון בוטיק - רחוב חסן שוקרי 7, חיפה
המבנה ברחוב חסן שוקרי הוקם בשנת 1931 ונקבע בימי המנדט כמשכן בנייני השלטון. ההיסטוריה שלו מפוארת: המבנה שימש כבית המגורים של תאופיק אלחליל, בנו של מושל חיפה העות'מאני בשנות ה-70 של המאה ה-19. אחותו, אגב, היתה נשואה לראש העיר דאז חסן שוקרי. מאוחר יותר, בשלהי תקופת המנדט, פעל הבניין כתחנה של המשטרה הבריטית, והחל משנות ה-70 שימש את בתי המשפט ששכנו מולו. מאז עברו למשכנם החדש בקריית הממשלה, נותר המבנה כפיל לבן.
לימים נרכש הבניין על-ידי היזם ישראל לוי, שתכנן באמצעות האדריכל דניאל ברלר את הסבתו למלון בוטיק בן 55 חדרים תוך כדי שימור המבנה. מדובר במבנה אבן בן שתי קומות בעל גג שטוח הבנוי על שטח של דונם, מוקף חומה ובעל גינה רחבת ידיים. תהליך השיפוץ, שיסתיים בקרוב, יכלול את פירוק החלק הפנימי תוך שימור המעטפת ושחזור ובניית 4 קומות נוספות.
העבודות, שמבוצעות בשנתיים האחרונות בהשקעה משותפת עם רשת מלונות אטלס שתנהל את המלון, עומדות להסתיים והמבנה ייפתח לציבור הרחב בנובמבר הקרוב. בימים אלה עובר האזור כולו מתיחת פנים במסגרת פרויקט "כיכר העיר," הכולל פיתוח סביב כיכר עירונית הכוללת את בית העירייה, בית מבקר המדינה, אמפיתאטרון הפונה לנוף המפרץ, בתי קפה ומסעדות.
מבית בישוף ומפעל זכוכית למגורים ומלון - רחוב הנביאים 25, ירושלים
אם יש מתחם בישראל שכולו היסטוריה המסופרת על-ידי אדריכלות, זהו מתחם הנביאים בירושלים. מדובר באחד הרחובות המרכזיים בבירה, שנסלל ואוכלס בשלהי המאה ה-19 כחלק מהיציאה מהחומות, והוא רווי בניינים היסטוריים שמקורם בדתות ובתרבויות שונות. ברחוב הוקמו קונסוליות, בתי חולים, כנסיות, בתי ספר ובתי מגורים, אך עם מאורעות תרפ"ט החלה הידרדרות במעמד הרחוב. תוכניות פיתוח שונות עוררו מחלוקות בין הרשויות לבין התושבים והמועצה לשימור אתרים, שחששו כי המתחם יאבד מצביונו.
פני הרחוב אכן השתנו לאין ערוך בשנים האחרונות, בין היתר עם הגידול בכמות התנועה בשל סגירת רחוב יפו לטובת פרויקט הרכבת הקלה. עם זאת, עדיין ניכרים בו מבנים מרשימים כמו בית החולים הגרמני, בית החולים של המיסיון האנגלי, בית הקונסוליה האמריקאית, מנזר סן ג'וזף, הכנסייה האוונגלית, בית הקיסרות האתיופית, בית הכמורה הגרמני ומבנים נוספים רוויי מורשת.
אחד הבניינים שיחלו לעבור תהליך שימור הוא "בית קלק" ברחוב הנביאים ,25 הידוע כ"בית הבישוף." חברת אזורים תשמר את הבניין ואת החומה המקיפה את המתחם במסגרת הקמת פרויקט מגורים ומלון בוטיק. בית הבישוף הוא בניין דוקומתי המוקף חצר גדולה בת 8 דונם, שעל-פי ההערכות נבנה ב1876- על-ידי "האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים".
הבניין נועד לשמש בית מגורים ומשכן ייצוגי של מנהל האגודה בירושלים, ובין השנים 1902-1878 התגורר בו הכומר ארתור הייסטינגס קלק. בתקופת המנדט שימש הבניין כמעונו של הבישוף האנגליקני וזכה למספר כינויים, ובהם "בית קלק," "בית הבישוף" ו"בית המיסיון." בשנת 1944 נפתח בבניין מפעל זכוכית של חברת פניציה, ולפני כ-30 שנה הוא נרכש על-ידי היהודי החרדי האנגלי אברהם פולק מידי הכנסייה האנגליקנית
ב-2007 חתמה חברת אזורים על עיסקת קומבינציה עם פולק, במסגרתה קידמה תוכנית להקמת מלון בוטיק בן שתי קומות ו50- חדרים ובניין מגורים בן 7 קומות. המבנים החדשים הוקמו על השטח שמסביב לבית הבישוף, והמבנה עצמו מוגדר לשימור. כיום הוא משמש כמשרד המכירות של הפרויקט, אך בהמשך ישוב לשמש כבית מגורים של הבעלים המקוריים וישוב לידיהם. אדריכל השימור הוא משה שפירא.
ממלון היסטורי ובניין משטרה לפרויקט מגורים יוקרתי - רחוב אאורבך 6 פינת אילת 12, תל-אביב
בחודשים הקרובים עומדות להסתיים העבודות לשימור אחד הבניינים המפוארים והמיוחדים בתל-אביב - מלון ירושלים ברחוב אוארבך במושבה האמריקאית-גרמנית ביפו. במסגרת העבודות הוסב המלון המיתולוגי לפרויקט מגורים יוקרתי, תוך כדי שימור אלמנטים עיצוביים מהמאה הקודמת. המושבה הוקמה באמצע המאה ה-19 על-ידי נוצרים אמריקאים, ולאחר מספר שנים עברה לידי הטמפלרים הגרמנים.
המלון המפואר הוקם ב-1866 כמלון גראנד הוטל האמריקאי ונרכש ב-1870 על-ידי ארנסט הרדג, בנו של מנהיג קהילת הטמפלרים הגרמנים בחיפה, והוא הפך אותו למלון ירושלים. בראש חזית המלון מתנוססת כתובת מרשימה באנגלית ובגרמנית, ציטוט מתוך ספר ישעיה: "וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה".
חדרי המלון נקראו על שמות הנביאים התנכיים, ורוב הצליינים שביקרו בארץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התאכסנו בו לפני שהמשיכו במסעם לירושלים. המושבה הגרמנית ביפו שגשגה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, אז גורשו יושביה על ידי הבריטים.
בשנות ה-40 עבר המלון לידיה של המשטרה הבריטית, ובמבנה נחקרו אנשי אצ"ל ולח"י. לאחר קום המדינה שימש המבנה את משרד החינוך, אך מאוחר יותר עמד בשיממונו ונרכש על-ידי היזם זאב סוקולובסקי, יחד עם מבנים נוספים המיועדים לשימור במתחם בית הקרן.
בשנת 2007 נרכש המתחם על-ידי קבוצת אקזיט, בבעלות היזמים גיא אדרי, האחים רן וגל בלינקיס בשותפות עם קבוצת יובלים, בבעלות איציק ברוך, תמורת 50 מיליון שקל. כיום משווקים במתחם 49 דירות יוקרה. בשנת 2008 נמכרו 50% מהפרויקט לקבוצת ויתניה. אדריכלי הפרויקט הם משרד בר אוריין אדריכלים ומורן פלמוני. אדריכל השימור הוא אמנון בר אור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם