נתפס בכלכלתו: יורם ארידור מדבר לראשונה
יורם ארידור, שהפך לסמל המשבר הפיננסי הגדול של '83 והואשם בקריסת הבנקים שאיימה למוטט את המדינה, מדבר לראשונה על התקופה שהפכה אותו מכוכב הליכוד למצורע במחנה. אחרי 30 שנה הוא עדיין לא חושב שכשל בתפקידו כשר האוצר, בטוח שהייתה נגדו הסתה פוליטית, וממשיך להאמין שחשוב גם היום לתת לעם לחם ושעשועים. כלכלת בחירות? העיקר שהציבור מרוצה
"אלה היו מילים של לעג. אבל אני חושב שהעם היה מרוצה מהמדיניות כי היה חכם מכל הפרשנים הכלכליים."
ו"להיטיב עם העם?"
"גם המשפט הזה ספג קיתונות של לעג. אבל ביצעתי במונחים כלכליים את מה שבגין הפליא לבטא במילים: 'להיטיב עם העם."
האם "הכלכלה הנכונה" באמת הייתה נכונה?
"ודאי שהייתה נכונה. היו גם בה משברים. ב'82- היה משבר עולמי, אבל מבחינת הגישה הכלכלית זה מה שהיה צריך לעשות. מבקריי לא הצביעו על דבר אחד שעשיתי לא נכון מבחינה כלכלית."
כדי לצלוח את דברי שר האוצר לשעבר, הנה מילון עממי לכלכלת האייטיז: "ימי ארידור העליזים" - ימים שבהם הייתה טלוויזיה צבעונית לכל פועל ומכונית לכל פקיד. "להיטיב עם העם" - מנחם בגין מעניק משמעות בת זמנו ל"לחם ושעשועים." "כלכלה נכונה" - המדיניות שיועדה "להיטיב עם העם" ולהבריא את המשק.
בינואר ,1981 חמוש במיטב הכוונות, נחת יורם ארידור במשרד האוצר. לאחר המתנה ממושכת בשולי השלטון - עכשיו זה הוא. דחוף לו להוכיח שרק ארידור יכול. ההמראה הייתה משובבת, אבל הנחיתה? אפשר לדבר על זה.
בשנה הבאה בחודש אוקטובר ימלאו לארידור 80 שנה, ו30- להתפטרותו מתפקיד שר האוצר. את המאורע השני ספק אם יחגוג. יורם ארידור היה משרי האוצר החבוטים והמצולקים שנראו כאן. נדמה כי כולם צעדו בוויה דולורוזה, אך הוא הגיע לכנסיית הקבר.
שירותו באוצר הביא את הקץ על הקריירה הפוליטית שלו. אתה שואל את עצמך: האם הייתה זאת רק הכלכלה, טמבל? האם רק בגלל ביצועיו באוצר שלחו אותו הביתה? ואולי בגלל דמותו המרוחקת, ויש האומרים מתנשאת? השהייה בביתו ברמת אפעל סייעה לי לעמוד על טיבו, מה שיאפשר לי להתייחס לדברי הבלע "בשאט הנפש הראויה."
האמת היא שמצאתי אותו נעים. לא יהיר ולא מתנשא, אבל גם לא מצונן ממשבי צניעות כרוניים. יורם ארידור מודע לערך מילותיו, במיוחד הכתובות. "אני לא צנוע בציטוט דברים שכתבתי," אמר. גם בכתב וגם בעל פה היה חד ומדויק כפי ששחמטאי מחונן כמותו צריך להיות. הוא בנה טיעון, ניתח מצב וסקר בשלווה מאופקת את עלייתו ואת נפילתו.
זאת הייתה קריירה שספגה שתי מהלומות טראומטיות. כשהתפוצץ ויסות מניות הבנקים - האשם נמצא מיד. יורם ארידור, כך נכתב, הוא שהכריח את הבנקים לווסת. הטענות אמנם הוזמו בוועדת בייסקי, שחקרה את הפרשה, אבל לארידור לא היה זמן לחגוג.
כמה ימים אחר כך דלפה תוכניתו להצמיד את המשק לדולר. שרים שלאומיותם אומנותם מיהרו להזדעזע מהכוונה להצמיד מטבע ציוני למטבע זר. ראש הממשלה שמיר חזר בו מתמיכתו, וארידור הבין שבלעדיו אין לו סיכוי. ב15- באוקטובר 1983 הוא התפטר.
1983 הייתה מטורללת לא רק בגלל הכלכלה: צה"ל שהה עמוק בלבנון, ועדת כהן פרסמה את מסקנותיה בעניין טבח סברה ושתילה ושר הביטחון אריק שרון הועבר בעקבותיהן מתפקידו, אמיל גרינצוויג נרצח בהפגנת "שלום עכשיו," בגין אמר "איני יכול עוד" והסתגר בחומות של שתיקה, שמיר הציג ממשלה חדשה וב"אסון צור השני" נרצחו 60 איש, 28 מהם ישראלים.
ואולי השנה הזאת ניקזה אליה את האלימות השוצפת של הבחירות שנערכו שנתיים קודם לה. ב'81- התייצב לכאורה הליכוד מול המערך, אולם המאבק התחולל לאורך קו השבר העדתי: בין האשכנזים של המערך למזרחיים של הליכוד.
השטח היה ממוקש כפי שלא היה מעולם. האוויר טעון דינמיט. מוטה גור הטיח בליכודניקים: "נדפוק אתכם כמו
היה זה קמפיין על חוט השערה, ובראשיתו פיגר הליכוד בסקרים. במערך עוד לא תפרו חליפות, אבל כבר מיששו את הבד. הנה עוד רגע תבוא על תיקונה אותה "תאונה היסטורית" שהעלתה את הליכוד לשלטון במהפך של .'77
דווקא כשבמנועי הוולבו המיניסטריאליים מתחילים הקלקולים - "אפור עולה." ארידור, המחמיצן הסדרתי, הסגן הנצחי, מתמנה לשר התקשורת. הוא מוצא במשרד את ה"מחיקון." פטנט השואב את הצבע מהשידורים ומונע הסתערות על טלוויזיות צבעוניות.
ישראלים שלא אוהבים להיות פראיירים ממציאים את ה"אנטי-מחיקון" שמחזיר את הצבע. "את הטיפשות הזאת ביטלתי בשבוע הראשון שלי במשרד התקשורת," מסביר ארידור, שהשיב את הצבע ללחיי חיים יבין.
לאחר שיגאל הורביץ מתפטר מהאוצר נכנס ארידור לנעליו הלא גדולות, ובמסדרונות - הזחיחות מחליפה את הנרגנות. לא עוד טרוניות כמו "אין לי" ו"משוגעים רדו מהגג" בנוסח גבאי השטעטל, אלא כלכלה אחרת. "אינני מכיר במושג כלכלת בחירות - אני מתכוון לבצע כלכלה נכונה," מכריז השר החדש מסיעת הליכוד בכנסת.
"הכלכלה הנכונה" מדברת קודם כל על הקלות במס. הגישה היסודית של השר היא שמסים גבוהים פוגעים בכלכלה, באינטרס לעבוד, ליצור. נטל המס, כך הוא בטוח, לא צריך להציק לאזרחים. והיו מסים שהציקו.
ארידור מבטל את מס הירושה, ומקצץ במס על מכוניות בסיסיות ועל טלוויזיות, "כי לא הבנתי למה בקריית מלאכי לא צריך לאפשר לאנשים לקנות טלוויזיה צבעונית," הוא מנמק. לא הכל מוחאים כפיים להחלטה. "דווקא מהטלוויזיה תקפו את יורם," מדגישה אשתו אביבה, שיושבת איתנו במהלך השיחה, ובעלה מפרש: "לא רצו שתגבר התמיכה בליכוד, אבל אני נתתי תקווה לאנשים."
ואולי פשוט נתת להם "לחם ושעשועים," כלומר: שוחד בחירות.
"אני מניח שזה גם עזר לליכוד לנצח. אני כשר אוצר לא התחייבתי שהליכוד יפסיד."
מה זה לא התחייבת, אתה ניצחת להם את הבחירות.
"אני רק יכול להגיד שזה עזר לליכוד. אתה שאלת על לחם ושעשועים. לדעתי חשוב לתת לעם גם לחם וגם שעשועים. ועוד יותר חשוב לתת לו להשיג את זה בכוחותיו שלו."
אבל כל ה"להיטיב עם העם" דלדל את יתרות מטבע החוץ, יש אומרים, ב200- מיליון דולר בחודש.
"זה לא נכון. בשעתו באוצר בדקתי את העניין בדייקנות, וזה עלה בין 30 ל40- מיליון דולר. ההשמצות שהזכרת נשלחו גם למוסדות אמריקניים."
מי שלח אותן?
"אלה שהשמיצו."
ולמה לדעתך השמיצו?
"הייתה הסתה. בתקשורת לא היו מוכנים להכיר בלגיטימיות של שלטון הליכוד. לשיטתם, בגין כראש ממשלה גזל מהם את השלטון. הדמוקרטיה לדעתם מתממשת רק אם צד אחד מנצח." אבל התקשורת נשכה גם את הצד השני. אשר ידלין, למשל, לא היה איש ליכוד.
"אין מה להשוות. אצל ידלין הייתה פרשת שוחד. התקשורת ממלאת תפקידים חיוביים בגילוי עוולות למיניהן, אבל לפעמים ממלאת גם תפקידים שליליים."
התנכלו לך אישית?
"יורם, ספר לו את הסיפור," מפצירה בו אביבה.
אנחנו עדיין בטרום בחירות ,'81 וזה הסיפור: בתיאום עם הטלוויזיה יוצא ארידור ליום בשוק מחנה יהודה שבירושלים. "התקבלתי יפה בצורה יוצאת מן הכלל," הוא נזכר. הכתבה שהוכנה עליו ממוקמת ב"ליין-אפ" של התוכנית "יומן" המשודרת בערב שבת.
אבל בבוקר השידור - טלפון מרוממה. אומרים לו שהסרט נשרף, שתחתיו הוא מוזמן לראיון באולפן. ארידור מסרב. ברור לו שעובדים עליו. "לו הייתי מתראיין זה היה מתפרש כאילו אני מקבל את טענת השרפה." לימים יראה קטעים מהסרט "השרוף" משולבים בסקירות ארכיון על מערכות בחירות.
אחד הקרבות העיקשים מתחולל עם ראש הדסק הכלכלי בטלוויזיה, אלישע שפיגלמן. "זה היה כי לא נתנו לי להתבטא, להסביר את המדיניות שלי," טוען שר האוצר לשעבר. מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד דוחה את דרישתו לפטר את שפיגלמן.
ארידור, בתגובה, מסרב להתראיין אצלו. באישור בגין הוא מנצל את סעיף 46 בחוק רשות השידור, המתיר לממשלה לפרסם הודעות מיוחדות, ועולה לשידור כדי להסביר את מדיניותו. המהלך הוביל לזעם אדיר על התערבות הממשלה בשידורי הטלוויזיה. למחרת השידור - העיתונות געשה. בגין בתגובה אוסר על עוד שרים לשדר.
"ארידור טען שאני מביע דעות נגד המדיניות הכלכלית שלו, ובגלל זה החליט לא לדבר איתי," אומר בתגובה אלישע שפיגלמן. לדבריו נהגה הטלוויזיה לפנות אליו פעם ביום או ביומיים, "והוא הקפיד לא להתראיין אצלי ודרש מראיין אחר."
אבל רשות השידור, "בצורה יוצאת דופן," מדגיש שפיגלמן, נתנה לו גיבוי והחליטה שרק הוא יראיין. הסכסוך נפתר, לדברי שפיגלמן, רק לאחר שצלצל פעם לבית השר. לאשתו שענתה אמר שבפיו בקשת תגובה בעניין, שהוא דווקא תומך בארידור. השר חזר אליו והתראיין וכך הסתיים הסכסוך.
חצי שנה אחר כך נסע שפיגלמן להיות סגן הציר הכלכלי ומנהל רשות ההשקעות בארה"ב. את התפקיד הציע לו שר המסחר והתעשייה גדעון פת, "בעידוד ארידור, אני מניח, כדי להיפטר ממני סופית."
אתה לא חושב שאילו ידעת להיות אהוד יותר, גם המדיניות שלך הייתה זוכה להארה חיובית יותר?
"אני מניח שהפריעה העובדה שהעיתונות ברובה לא תמכה בי. אבל לא יכולתי לשנות את המדיניות כדי לשאת חן בעיני עיתונאים שלא הבינו. עשיתי מה שחשבתי לנכון. הייתה גישה שלילית אליי כי חשבו שאני עוזר לליכוד להתבסס בשלטון, מה שהיה נכון."
למרות ההתכתשויות בינו ובין התקשורת, מהלכיו ב'81- עושים את העבודה. הורדת המסים העקיפים והקפאת הסובסידיות חותכים ב30- אחוז אינפלציה של 130 אחוז. האם ההצלחה הזאת היא שתפיל אותו בהמשך? האם בין אינפלציה לדולריזציה הסתננה הפיקסציה?
אותה היצמדות עיקשת, אותו שכנוע פנימי מקובע שרק הוא יודע לעשות את זה? אין לכך תשובות ברורות. דבר אחד ברור: שנת '83 תנער מכיסאו לא רק את המיניסטר אלא גם את אחת התופעות החמורות ביותר של הכלכלה הישראלית.
ביום חמישי, 6 באוקטובר ,1983 סגרה הממשלה את הבורסה בגלל היצעים ענקיים. עד לאותו יום, במשך 8 שנים ויסתו רוב הבנקים באופן מלאכותי את מחירי מניותיהם בבורסה. הכותרות האשימו את ארידור שעודד ואף הכריח את הבנקים להמשיך ולווסת. "אבל הוויסות היה ירושה משרי אוצר קודמים, כפי שקבעה ועדת בייסקי," הוא מתגונן.
הוועדה של שופט בית המשפט העליון ד"ר משה בייסקי בחנה את הסיבות למפולת ואת הדרכים למנוע את הישנותה. באפריל '85 הגישה את מסקנותיה. בין השאר קבעה כי ארידור נכשל בתפקידו כ"שוטר," שהיה עליו להפסיק את הוויסות גם במחיר משבר במערכת הבנקאית.
עם זאת, היא גם ניקתה אותו מאשמת השתתפות בוויסות, וציינה שניסה להפסיק אותו. "כשהנושא הובא לידיעתי הבנתי מיד מה שלא הבינו לפני - שוויסות המניות הוא סכנה."
אבל מה עשית?
"ביקשתי מהבנקאים שיפסיקו עם זה. הם סירבו. רק אחד הסכים בתנאי שגם אחרים יסכימו."
מי זה היה?
"גיורא גזית. אבל ארנסט יפת ורפאל רקנאטי (גזית - מנכ"ל הפועלים, יפת - יו"ר מועצת המנהלים של לאומי, רקנאטי - יו"ר ומנכ"ל דיסקונט, מ"ח) סירבו. חשבו שהם מבינים בבנקאות. הם לא הבינו כלום בנושא הזה."
למה לא החלפת אותם?
"לא יכולתי להחליף אותם. יכולתי להגיד שאין לי אמון בהם. אבל אם שר האוצר אומר שאין לו אמון בבנקאים, איזה אמון יהיה לאנשים שמפקידים כסף בבנק"?
לא הייתה ברירה אלא לחכות להתרסקות. "גם ועדת בייסקי קבעה שלא יכולתי להפסיק את הוויסות ללא משבר," מסביר ארידור. עד היום הוא שמח שהוועדה באה לעולם. "לו הייתה כמותה גם על ניהול הכלכלה, הייתה מתבררת האמת גם בעניין הזה."
כחצי שנה לפני שהתפוצץ הוויסות, מתחילה להיטען הפצצה שאותה ארידור לא ישרוד. נולדת ה"דולריזציה." ארידור חשב שאת האינפלציה יש לעצור באמצעות הפסקת הפיחות - אמת שלא הבינו, לדבריו, קודמיו באוצר ואנשי האקדמיה הכלכלית.
כל פיחות, כך נוכח עוד לפני שבא לאוצר, גרר את הבא אחריו. "נוצר מעגל שוטים שבו הפיחות מעלה את מחירי היבוא, שמעלים את הוצאות היצרנים, שמעלים את המחירים לצרכנים, שגורמים לתביעות להעלאת שכר, אבל תוספת השכר מקטינה את רווחי היצואנים וכשזה קורה יש דרישה לעוד פיחות. פשוט מעגל שוטים סגור."
מהמוח של מי עלתה תוכנית ה"דולריזציה?"
"הבנתי שצריך למצוא תחליף לפיחותים. את התוכנית הביאו לי בעיקר סדן ופלסנר )פרופ' עזרא סדן - מנכ"ל האוצר, פרופ' יקיר פלסנר - יועצו הכלכלי של ארידור ולימים המשנה לנגיד בנק ישראל, מ"ח.")
העבודה על ה"דולריזציה," כלשון ארידור, נמשכה חצי שנה. שותפו בה גם כלכלנים מחוץ למשרד, כמו ליאורה מרידור מבנק ישראל. בשיחה בארבע עיניים עם בגין, ארידור מקבל אישור לפתוח במגעים עם ארה"ב.
מהצד האמריקני מובאים בסוד העניין שר החוץ ג'ורג' שולץ, השגריר סם לואיס, וכלכלנים כהרברט סטיין ומילטון פרידמן. ארידור בטוח שבתוכנית יש חידוש עצום. כדי לתת לה סיכוי טוב להצליח, הוא אומר, הוא מתייעץ עם כמה שיותר מומחים. "למרות הסיכון שתדלוף," הוא מדגיש.
לא חשבת על סיכון אחר: שהביקורת תקרע אותך על הצמדת המשק הישראלי למטבע זר?
"ודאי שחשבתי, אבל היו תקדימים. בפנמה ובהונג קונג הייתה הצמדה מלאה ומוצלחת למטבע זר. הצמדה כזאת הייתה גם ב'נחש האירופי,' ואחר כך זה היה האירו. ההצדקה שלי הייתה שיש לנו דגל. המטבע לא קובע את המהות."
כאיש לאומי, המטבע אינו סמל בעיניך?
"הוא כן, אבל הוא יכול להיות סמל שצמוד למטבע אחר. לגרמניה ולצרפת אין מטבע משלהן והן לא חדלו להיות גרמניה וצרפת. את המדינה מבטאים הדגל וההמנון. המטבע הוא מכשיר."
אבל ישראל צעירה מגרמניה וצרפת. אולי עדיין לא הייתה מוכנה לוותר על אחד מסמלי ריבונותה?
"חשבתי שכדי להציל את המשק מאינפלציה צריך להצמיד את המטבע שלנו למטבע זר. בתוכנית הייצוב (ממשלת הרוטציה, תחילת יולי ,1985 מ"ח) היה אותו עיקרון, והוא פעל שנים רבות."
כדי לבצר את הדולריזציה שלו, ארידור מגייס את חברי ממשלת בגין. אחד מהם הוא שר החוץ יצחק שמיר, "שנתן את הסכמתו בחדר שבו אנחנו יושבים עכשיו," מגלה ארידור. כשהתוכנית בשלבי אפייה מתקדמים מתכנסת פגישה הכוללת 30 משתתפים אצל מנחם בגין.
הדולריזציה הוצגה למרות שעדיין לא גובשה סופית. בין השאר עוד לא נסגרה השאלה אם הדולר יהפוך למטבע חוקי נוסף על השקל, או שתהיה רק הצמדה של השקל לדולר. הדיון אורך שעתיים. בסיומו מורה בגין לשר האוצר שלו: "תגישו הצעה לממשלה."
הוא עדיין היה בסדר?
"לדעתי כן."
לא ראית משהו?
"לא ראיתי משהו שפגע ביכולתו."
אבל האוצר לא מספיק להגיש לראש הממשלה את ההצעה. ב28- באוגוסט מודיע בגין על התפטרותו ומסתגר ברחוב צמח שבירושלים. יצחק שמיר מקים ממשלה חדשה, ונותן לארידור אור ירוק כפי שנתן לו קודמו.
שר האוצר יוצא לוושינגטון ונפגש עם עמיתו דונלד רגן. ארה"ב עדיין לא מאשרת רשמית, אבל מאותתת: "לכו על זה." ערב אחד, בירושלים, שעות לאחר שהוכרז פיחות, מתכנסת באוצר ישיבה מיוחדת. לכתבי הכלכלה זה נראה מוזר.
פיחות הרי כבר היה. על מה נשאר עוד לדבר בדחיפות לילית שכזאת? היה זה ב11- באוקטובר ,1983 וראש הסניף הירושלמי של "ידיעות אחרונות," צבי קסלר, שועל כלכלי מיומן, פורש את הצוות שלו באזור.
כשהמשתתפים מתחילים לצאת כל כתב מתלבש על מישהו. לאחר השיחות החפוזות הם נוסעים לחוד למערכת שבמרכז ירושלים. שם כל אחד מציג את שללו, כשהמעניין מכולם הוא העיתונאי גדעון עשת. המקור שלו, כך הוא מספר, דיבר על סתם תוכניות שהועלו והוסיף כי "זרקו את המילה דולריזציה, אבל אף אחד לא הבין מה זה."
"נדלקו לנו כל הנורות האדומות," אמר לי קסלר השבוע, "הדברים האחרים היו באמת בולשיט, אבל דולריזציה נשמעה משהו חריג." דרך הדיבורית הוא מצלצל למנכ"ל האוצר עזרא סדן. "אני יודע מה הולך לקרות," אומר קסלר, כשהחברים במערכת מאזינים. סדן משיב: "אתה לא יודע."
קסלר מתעקש: "אני יודע ואפרסם. למען ההגינות אני רוצה לפגוש אותך כדי שתדריך אותי, שתבדוק אם אני לא טועה." סדן: "תגיד לי מילה אחת ולפיה אדע אם אתה באמת יודע." קסלר: "דולריזציה." סדן: "מסכים להיפגש בתנאי שהידיעה תתפרסם לא מחר אלא מחרתיים."
סדן מסביר שבבוקר הוא יצא לוושינגטון לקבל 2 מיליארד דולר שייכנסו לבנקים בארץ, ואין זה ראוי ששר החוץ האמריקני ג'ורג' שולץ, שעומד לאשר את ההעברה, יקרא עליה בעיתון. קסלר מקבל את התנאי. סדן, קסלר והפרשן הכלכלי דב גניחובסקי נפגשים בחדר אחורי במסעדת "משכנות שאננים."
"שנדבר או שמיד תספר"? פותח קסלר. המנכ"ל מחליט לספר. "רצנו למערכת, כתבנו את החומר בסגנון 'הדולריזציה והכיס שלך,' חזרנו לאוצר להראות לסדן לפני שייסע," נזכר קסלר. "נתנו לסדן לתקן על הדף המודפס, כי רצינו את כתב היד שלו כהוכחה," הוא מסביר.
בשלב מסוים, ממשיך קסלר, השר נכנס לחדר, וסדן, בן כיתתו בעירוני א,' מבקש: "צא מכאן, למה לך ללכלך את הידיים? אם מחר זה יתפוצץ ותהיה סערה פוליטית תוכל לפטר אותי ולומר שלא ידעת." אבל ארידור, "שר אוצר הגון" כדברי קסלר, לא מוכן להסתתר מאחורי הגב של סדן. הוא מתעקש לראות מה יתפרסם וחוזר על התנאי שהסיפור ייכנס רק מחרתיים.
אם בעיתון של מחר יראה אפילו רמז, יכחיש הכל וידחה את התוכנית. סיפור הדולריזציה מתפוצץ ברעש ביום חמישי, 13 באוקטובר .1983 גם היום, כמעט 30 שנה אחרי, קסלר לא מוכן להסגיר את שם המדליף. "רק תדע שזה מישהו שעדיין פעיל בתחום," הוא מחייך מעבר לשפופרת.
שאתה רואה את הסיפור, אתה מבין שנדפקה לך התוכנית?
ארידור: "בכלל לא. ידעתי שיש לי תמיכה לא גלויה של ראש הממשלה שמיר ושל רוב השרים."
אבל בתוך שעות זה משתנה. המפד"ל מודיעה שאם הכל נכון היא פורשת מהממשלה. אין היא יכולה להסכים שסמל ריבונות ישראלי יוצמד לסמל זר. שמיר, שלטענת ארידור "נבהל," מנסה למנוע משבר קואליציוני ומחליט לכנס ישיבת ממשלה.
ארידור מבין שזה הסוף. אם שמיר מכנס את השרים לישיבה מיוחדת על סיפור מודלף שלושה ימים בלבד לפני הישיבה הרגילה, סימן שאיבד את תמיכת הראש ועליו להתפטר. הדולריזציה הייתה תוכניתו היחידה שהייתה עשויה להצליח, לדעתו, "ושר אוצר בלי תוכנית אין טעם שיהיה שר אוצר."
הוא מודיע לשמיר. שמיר מציע שיישאר כשר בלי תיק. ארידור מסרב ועוזב את ישיבת הממשלה. בעיניים של היום, הודעת ההתפטרות שלו היא סרקזם מזוקק: "אני רוצה לציין את תודתי העמוקה לראש הממשלה, שעמד לצדי בכל המרץ ובכל הכישורים שהוא מסוגל להם."
לא אמרת לו משהו כמו: "איך נטשת אותי?"
"לא. לא דיברנו בינינו אם הוא תומך או לא. המצב היה ברור לי." כמה ימים לאחר מכן שמיר מגיב על הפרשה במיטב מסורת ה"נו טוף:" "לארידור היה פנצ'ר, תאונה," הוא מסכם את העניין. אבל האמת הייתה מרה יותר. "האיש הפך למצורע בתוך המחנה," מצוטט ב"מעריב" מקורב לארידור, כמה ימים לאחר התפטרותו.
אחרים משווים אז את נפילתו לזו של אריק שרון בראשית אותה שנה. תחושת הנידוי מתעצמת כשרק שני שרים - אברהם שריר ומרדכי בן פורת, שאינם חברי מפלגתו - מתקשרים לעודד אותו.
לא התאכזבת מתגובת השרים שבזכותך ישבו בממשלה?
"לא בזכותי, לא צריך להגזים. אבל אני לא אתייחס לחברים."
חברים, הא.
"כן... אבל טוב, עזבתי."
בפרספקטיבה של 30 שנה, אתה חושב שלא טעית בכלום?
"ברור שטעיתי, אבל אני לא יכול לראות דבר בסיסי לא נכון שעשיתי בכלכלה. איש לא אמר לי: 'עשית צעד כזה וכזה שגרם למשבר כלכלי."' אבל ב'77- האינפלציה עמדה על 42.5 אחוז וב'84- על 444.9 אחוז.
"בשנתיים שאתה מזכיר לא אני הייתי שר האוצר. כשקיבלתי את האוצר האינפלציה הייתה 130 אחוז. הורדתי אותה ל100- אחוז ואחר כך היא עלתה שוב." גם בלי קשר למספרים האלה, טענו שהשארת משק במצב קשה.
"נכנסתי למשק במצב לא קל והשארתי אותו במצב לא קל. נכנסתי לאוצר כשהמשק פרנס את השגיאות שלו ויצאתי מהאוצר כשהמשק הלך לתקן את השגיאות שלו. זה היה ההבדל היסודי." עד כמה השנים באוצר צילקו אותך?
"לא עשו לי שום דבר. לא הייתי פגוע, לא נעלבתי ולא הייתי מריר. רק חשבתי שכאן נעשתה שגיאה. לא תמכו בי בתוכנית הכלכלית, אבל עשיתי מה שצריך."
יורם ארידור מתקשה להיפתח. אין הוא איש לקשקש איתו. אפילו הדיבור על המקטרת שחדל לעשן לפני 20 שנה כבד עליו. מאז שהתפטר כמעט נשכח, ואולי השכיח את עצמו. רבים מתבלבלים בינו לבין "זה שרצה להאיר בנורה את רמת גן" (יעקב מרידור.( מהעובש על מעטפות הארכיון היה אפשר להפיק פניצילין.
בשנה הבאה יהיה בן 80 וקולו עדיין צעיר. הוא גבוה וזקוף. רעמתו הלבינה, אך אין שערה שחסרה בה. יחסית לנסיכים הידועים בנסיכותם, ארידור הוא הנסיך הנעלם. אביו דוד היה עורך דין כמותו, וחבר של אב"א אחימאיר. אמו רבקה הייתה בת נאמנה למשפחה הלוחמת, ועבדה במצודת זאב.
"להיות המנחה שלה היה קשה," כתב באחד העיתונים יורם קניוק, שהדריך אותה באחת מסדנאותיו, "הייתה בה תמימות שיש בלוחמים שאף פעם אינם מתעייפים... אפשר היה לחוש בבדידות שגזרה על עצמה, במרירות של מי שבעלה מת משיברון לב בגלל יחס הממשל הקודם אליו. היא גידלה בן בציפורניים. בגאווה סיפרה איך גידלה אותו לבדה."
הבן לא רוצה לדבר על כאבה של אמא ושיברון הלב של אבא. רק מתקן שאביו מת מהתקף לב, לא משיברון, ובכלל מציע "שלא נתפשט למרחב האישי." גם כשאני מנסה לדבר על חיי בית רוויזיוניסטי בעידן מפא"י, ארידור נסוג למרחב הסטרילי. יש לו הרבה מה להגיד, אך הוא לא רוצה. לא עכשיו. עדיין אינו זומם אוטוביוגרפיה.
בינתיים הוא קורא המון והכל. לא מזמן נתן הרצאה בפיזיקה על סמך חומרים שקרא. מדי פעם הוא מרצה בעניינים משפטיים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים. רוב הזמן הוא עסוק עם משפחתו ונכדיו. "יש לי עשרה, אבל ארבעה עוד לא נולדו," הוא משחרר חיוך קטן. בפוליטיקה הוא מתעניין, "וממש לא מפריע לי לדבר עם עיתונאי על הפוליטיקה."
הליכוד בלי בני בגין ודן מרידור ממשיך את תורת ז'בוטינסקי ואת הליברליזם הבגיני?
"הוא ודאי הממשיך העיקרי של המגמות האלה. בתוכו יש מי שממשיכים את זה יותר טוב, פחות טוב או לא ממשיכים בכלל."
אתה יכול לנקוב בשמות?
"אני רק יכול להגיד שהליכוד ומדינת ישראל הפסידו כוח לאומי-ליברלי רציני כשבני בגין לא נבחר לכנסת הבאה."
את דן מרידור במקרה לא הזכרת?
"אני מזכיר מה שצריך להזכיר. אני יכול להזכיר עוד אנשים, אבל מבקש להדגיש את העניין של בני בגין."
והעומד בראש הליכוד מבטא את האידאולוגיה?
"נתניהו משתדל לבטא את הדרך האידאולוגית של הליכוד. לפעמים הוא עושה זאת בהצלחה מרובה, לפעמים מפריעים לו."
מי מפריע?
"אני לא נכנס לאישים. הראיון הזה לא יהיה אנציקלופדיה אישית של מחמאות וביקורות."
מחמאות, בלשון המעטה, אין לו גם על "אנשים שקופצים ממפלגה למפלגה." הוא משווה אותם לקליידוסקופ. הזכוכיות הצבעוניות אמנם נמצאות כל פעם במעגל אחר, בזווית אחרת, "אבל תמיד יישארו זכוכיות צבעוניות," הוא מסביר.
כשארידור מסובב את הקליידוסקופ שלו הוא מוצא בראש את ציפי לבני. "קודם לקחה מנדטים לא שלה מהליכוד והקימה עם שרון את קדימה. עכשיו עשתה את זה לקדימה." האם הוא כועס עליה כי נטשה את ברית בין הבית"רים? "התופעה שלה ראויה לרישום בספר השיאים של גינס, רק לא ברור אם במדור הפוליטיקה או החוק."
לחברי הכנסת שלי יחימוביץ' ועמיר פרץ תמיד יקדים את התואר "מר" ו"גברת." כך נהגה הרטוריקה הבגינית כשביקשה למזער מישהו. ואין הוא יודע למה להאמין במקרה של "גברת יחימוביץ."' האם דיברה עם "מר פרץ" על עתידה הפוליטי חצי שעה לאחר שראיינה אותו, או כעבור שבועיים.
"כלומר, בין חצי שעה לשבועיים הפכה מעיתונאית לפוליטיקאית ולא ידעה זאת קודם. כך היא רוצה שנאמין," הוא תוהה. על תוכניתה הכלכלית לחמש שנים, הוא אומר: "מאז תוכניות החומש הסובייטיות לא ראיתי תוכנית חומש הזויה יותר."
את יאיר לפיד הוא רק פוטר ב"פרטנזיות שטובות למדע בדיוני." ולא שנתניהו ללא רבב. הוא בפירוש לא אהב את הצהרתו על שתי מדינות לשני עמים. "אבל הוא ראש הממשלה הטוב ביותר בשמירה על זכויותינו."
באשר למהלכים המדיניים האחרונים שנקטה הממשלה: ארידור תומך נלהב בבנייה בשטח אי.1 הוא רק מצטער על שעוד לא התחילה. אין הוא מוטרד מכך שזאת התגרות באובמה. "הציונות כולה הייתה התגרות," הוא מסביר. על ישראל לא להתחשב בהחלטת האו"ם "שיזמו אבו מאזן וחבר מרעיו."
אז לא התחשבנו, אבל מהו קו המטרה?
"שלום וביטחון ורק על בסיס שליטתנו בארץ ישראל המערבית."
ואינך מוטרד ממחזור האלימות ומידיעות על אינתיפאדה מתרגשת?
"כאשר הצבא שולט בשטח אין אינתיפאדה, וכשהצבא לא שולט בשטח יש אינתיפאדה."
אתה ממליץ שהצבא יחזור לעזה?
"ברור לי שהצבא יחזור לעזה. ההתנתקות הקימה מדינת טרור ומאז אנחנו חוזרים ותוקפים בעזה. אנחנו לא יכולים לא לחזור לעזה." כאן הוא קורא לי קטע ממאמר שכתב לפני כמה שנים: "לאחר הנסיגה, מה נעשה כשניאלץ להילחם בטרור? ...השלמנו עם ההפרות המצריות בחפירת המנהרות ברפיח.
דווקא בעזה, משם יצאנו ולשם חזרנו, שוב נצא ושוב נחזור. גם אצלנו תהיה דלת מסתובבת, זהו מסלול אוסלו, חברון, וואי, ירושלים ומדינה פלסטינית. זאת כריתת ברית עם הייאוש." בריתות אחרות אינו רואה באופק. "אין לנו פרטנרים לשלום," הוא חוזר על אותה אנחה ותיקה.
אז צריך להשלים עם ההכרה שלנצח נחיה על חרבנו?
"אם לא נחיה על חרבנו, נמות בלי חרבנו. הרעיון שלכל בעיה מדינית יש פתרון בהישג יד הוא ילדותי."
לישראלים היום יש חוסן נפשי לחיות על חרבם?
"אני מציע שמנהיגי העם לא יפקפקו בעם. ראינו את העמידה של תושבי הדרום ב'עמוד ענן.' הם שדרשו שצה"ל ייכנס לעזה."
אני ראיתי שם את נקודות התורפה. את הייאוש, את הרצון להסתלק, את חוסר הברירה.
"יש כאלה ויש כאלה. החוסן נקבע גם מכוח איכות המנהיגות."
המנהיגות הזאת משדרת חוסן?
"בעיקרו של דבר כן."
לבד מהמעקב הצמוד, העיסוק בפוליטיקה לא חסר לך?
"אומרים שאדם שנמצא כל כך הרבה שנים בפוליטיקה נגוע בחיידק. אני לקחתי אנטיביוטיקה. החלמתי."
צריך להיות איש חזק כדי לחטוף את מה שחטפת בפוליטיקה.
"אני מניח שאני די חזק. אתה רואה, אני מדבר על הכל בצורה לא כעסנית."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם