המתמטיקה של חיי המשפחה: אביגיל אריאלי מגדלת לבד
שיחה מקרית בהמתנה למבדקי המחוננים של הילד גילתה לי שמבחינה כלכלית גידול ילד הוא עניין "לא רציונלי." אבל מי אמר שרציונליות וחיי משפחה הולכים יד ביד?
הילדים נכנסו לכיתות המבחן כשלפניהם שעתיים של שאלות אמריקאיות מפרכות, ואני, זחוחה וגאה, חיכיתי בחוץ יחד עם שלושת ההורים האחרים מהכיתה. ליתר ביטחון החזקתי ביד את זוג משקפי הקריאה שלי וספר פילוסופיה, שיהיה ברור שאני שייכת למילייה.
אבא אחד, בעצמו בוגר בית ספר למחוננים, שיתף אותנו בחוויות הגדילה בכיתה שתלמידיה נבחרו בפינצטה על ידי מערכת החינוך, ילדים מצטיינים כמוהו, חוד החנית של החברה. הוא טרח להסביר שזה "בכלל לא קל," וגם תיאר בפנינו את ההסתברות הסטטיסטית להגדרת ילד כמחונן.
לא הבנתי כלום חוץ מאת המסר הכללי: אם הילדים שלנו יאותרו כמחוננים, זה סימן שהם ממש מחוננים! כמוהו. נפלה שתיקה בין ארבעתנו. חשדתי שהאחרים שתקו בדיוק מהסיבה שאני שתקתי, כלומר שהם לא רצו להסגיר את ערפול החושים שאפף אותם מול פרץ ההסברים והסטטיסטיקה. האב המחונן פירש כנראה אחרת את השתיקה. הוא נאנח והוסיף עוד נתון: במהלך 18 שנותיו הראשונות, לגדל ילד עולה כמיליון שקלים בממוצע.
"מה זאת אומרת עולה,"? שאלתי אגב סיכון גדול של מעמדי. "ההוצאות על ילד עד גיל 18 הן בממוצע מיליון שקלים," חזר איש האיי-קיו על דבריו כשהוא מפריד את ההברות במכוון כדי שאבין, ואף תרם תובנה נוספת: "כך שזה לגמרי לא רציונלי לגדל ילדים, אבל הנה אנחנו עושים את זה".
לא רציונלי? לי דווקא היה נדמה ששני הילדים שלי הם שני הדברים הכי רציונליים שעשיתי בחיי, במיוחד הילד המחונן, שהספקתי להכיר את אבא שלו, להיכנס להריון, ללדת, ולהיפרד מאבא שלו בתוך פחות משעה. אני מרגישה שהיה זה מהלך רציונלי ושקול, מהשקולים שעשיתי בחיי. עובדה - הילד מקסים, וכנראה מחונן!!
נותרתי מלאת תהיות שרק הבושה מנעה ממני לבטא. זה המון כסף, מיליון שקלים, לא? זה ממש לא חסכוני. לא היה הרבה יותר נכון להשקיע את הכסף הזה בבנק ולחיות מהריבית? זה כולל טיפולי שיניים? שיעורי נהיגה? משלחת לפולין? ואם ההורים לא חיים יחד, זה עדיין מיליון? כלומר, זה כולל 20 אחוז הנחה בארנונה ובייביסיטר בכל פעם שאני צריכה לצאת לעבודה?
גם חרטה תקפה אותי: למה לא דרשתי את הכסף הזה מאבא של הילד שלי מראש? או לפחות חצי מהסכום? ככה היו נחסכות מאיתנו כל אי ההסכמות שבאו בהמשך. מהאב הייתה נחסכת התחושה שהוא משלם לי מזונות ועוזר לי בתשלום לקייטנה, וקונה במקומי לילד בגדים לחג. וממני היו נחסכים ההסברים למה שכשוך משותף של אב ובנו במי הים, אחת לשבועיים ורק בתקופות שאין
האם זו המשמעות של להיות מחונן? להסתכל על הרצון להיות אבא כאילו זה גשר בשיניים - משהו זר, לוחץ ויקר אימים שהדביקו עליך? לא שאני, עם שני האבות של שני ילדיי, נחשבת סמכות רשמית בנושא רציונליות שהרי להתגרש, ועוד משני אבות שונים, נחשב בלתי רציונלי בעליל. אבל לעומתי, מי שבחר להישאר עם גבר (או אישה) שהוא לא אוהב לטובת הילדים נחשב רציונלי לגמרי, כאילו שלהעמיס את האיבה ההדדית על כתפי הילדים שלנו זה בדיוק מה שיעשה להם טוב. אנשים רציונלים מאמינים שנישואים זה כמו טריאתלון: לא חשוב אם סובלים - העיקר להגיע לסוף.
עד שגמרתי להבין את כל המשמעויות החבויות באמירה המחוננת של האבא שלידי, יצאו הילדים מכיתת המבחן. הבן של האב המחונן ירד צוהל ושמח, הסיר את המשקפיים וביקש לבוא להיבחן שוב בשבוע הבא. הבן שלי ירד תשוש ומבולבל, שאריות של חטיף השוקולד מרוחות בזוויות פיו, והוא רק ביקש לדעת "בשביל מה צריך את זה."? אפילו אני, שלא תוכלו לחשוד בי בחיים שאני מחוננת, כבר יכולתי לנחש את תוצאות המבדק.
חפשו אותנו גם בפייסבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם