מצב משפחתי: משפחת ערבה הודיה
רלי ואבנר אברהמי חוזרים עם המדור "מצב משפחתי" למוסף סוף השבוע של מעריב. והפעם: משפחת ערבה-הודיה
הודיה-מושב ממזרח לאשקלון, הוקם ב-1949 על ידי עולים מהודו שעזבו והוחלפו בעולים מתימן, עיראק ואיראן.
משתתפים: ששון (72) וזמירה (60).
הבית: חד קומתי, בז' טיח ("שליכטה ידנית"), 95 מ"ר. בחזיתו חלקת דשא ומכנף נאה, באגפו חניה לוולבו (S-80), בעורפו חלקה א' (10 דונם), ניצב על שלוש רגליים.
שלוש רגליים: "האדמה אצלנו עובדת", ששון. שלוש רגליים (ולא ארבע) זה הפתרון ההנדסי, לדבריו, למזעור תזוזות הקרקע ("לא תמצא סדק").
המשך: לא נכנסים לחצר לפני שעוברים על פני עמדת הבידוק של פאב, שפרה וקורונה. הראשון לברדור מעורב, "בעל הבית" האחרונות - "כלבה בת כלבה" ו"ילדה טובה". וישנו גם בלעם החמור שגר מאחור ("הוא לנכדים, קנינו במאה שקל").
מתקדמים: מעבר לשער מדרכת בטון שעוקפת את הבית מימין. בין עצי התאנה והגויאבה נטוע זית עם שלט לזכרה של אסתר ("אשתי הראשונה", ששון). בסמוך, בחצר, על
נכנסים: מאחור. "במושבים נכנסים רק מאחור", ששון, "מקדימה זה לחברת חשמל". מעבר לדלת מטבח קטן לבן-פורמייקה ושולחן לשניים. בהמשך - צומת טי. ימינה לשלושת החדרים, שמאלה לסלון.
הסלון: רצפת שומשום, שתי ספות אדומות, שתי כורסאות טורקיז ("בחירה שלי", ששון), ספרייה (רמב"ם, קיצור שולחן ערוך), תפילין (בשקית קטיפה) ושופר גדול ("אלף שקל בנחלת יצחק").
מאחורי הספות ניצב שולחן ארוך. "זה לחגים, ביומיום אנחנו אוהבים לאכול בחוץ" (בחצר).
היסטוריה נדל"נית: ששון גר במושב משנת 61'. את הבית בנה ב-70', הבנייה עלתה לו 34 אלף לירות ואת הנחלה קיבל מהסוכנות בחינם.
הנחלה: חוץ מחלקה א', בבעלותו 10 דונם חלקה ב' ו-18 דונם חלקה ג', עליהם מגדל המושב חיטה. היבול תלוי בגשם, ולששון אין תחזית ("את מפתחות הגשם, הלידה והמוות, הקב"ה השאיר לעצמו").
עוד משהו: בסככות הקרובות לבית הקים "מוזיאון טרקטורים" (פרגוסונים, פורדים, ג'ון-דירים), שאותם הוא משפץ וצובע. בן ממשיך: אין (" אף אחד לא רוצה"). לששון 5 ילדים (מאסתר) ו-13 נכדים.
הילדים: רויטל (50), גרה באשקלון, ספרנית, מירב (49), חברת קיבוץ עין המפרץ, מזכירה רפואית, יואב, (47), פרופ' בטכניון (לביולוגיה), דורית (43), גרה בגבעתיים, רגב (41), גר במושב, בעל חברת ההסעות "ערבה-רגב".
פרנסות ועיסוקים: זמירה מסז'יסטית, 16 שנה במקצוע, עובדת בחמי יואב, ב"איריס ספא" (במושב ניר ישראל) ובבית (לפעמים), נותנת טיפולים במגוון עיסויים (שבדי, רפלקסולוגי, הילינג, רייקי), למדה בקורסים בתל אביב ובירושלים, לדעת ששון - בעלת גישה טבעית לתחום ("יש לה יד עדינה, אפילו בראייה תגיד לך איזה חוליה כואבת לך"). במהלך חייה עבדה בתעשייה האווירית, הייתה עוזרת בית, עסקה בגננות ונוי וטיפלה בילדים אוטיסטים. את עבודתה הנוכחית אוהבת מאוד ("יש סיפוק מהנתינה"), אבל קליניקה פרטית לא תפתח ("עכשיו אני מתמקדת בקשר הזוגי"). לעבודה וממנה נוסעת עם ששון (בוולבו).
ששון: פנסיונר (זה שלוש שנים), גבאי בית הכנסת "בית אל" במושב (של התימנים) ובעל תקיעה ("30 תקיעות מתוך מאה בראש השנה"). במקביל משמש כקצין הבטיחות של חברת ההסעות של הבן רגב (60 אוטובוסים) ופעם בחודש מתנדב בסיירת 28.
סיירת 28: כל 28 בחודש, מועד תשלום קצבאות הביטוח הלאומי, מתייצב עם חברים (בתיאום עם המשטרה) בפתח סניפי בנקים ומשגיח שלא ישדדו זקנים עם מזומנים. "אנחנו בולטים בשטח כטווסים", אומר , ומציג וסט כתום. לפני חודשיים יצא לו להניס שני עבריינים שנטפלו לזקנה (" הבאתי שאגה והם ברחו").
קורותיו: ששון יליד שכונת נחליאל, חדרה, 1939, בכור לשבעה אחים ואחיות. הוריו ילידי הארץ שהוריהם עלו מתימן ב-1906 והשם ערבה ("יש כמה בארץ") הגיע לדבריו מסבא קדמון שגר על פלג מים בצל ערבה שממנה נטלו היהודים ענפים בסוכות. כך או כך, בתחילת שנות הארבעים התיישבו הוריו בכפר יעב"ץ שבשרון משם פונו אחרי מלחמת השחרור, ניסו להיקלט בכפר הרא"ה, נדחו ("גזענות"), מצאו מקום סמוך וליישובם קראו "גאולי תימן". בהתרסה, אומר ששון.
בהמשך, ההדורים עם כפר הרא"ה יושבו, ששון למד שמונה כיתות במושב האשכנזי ובן 14 וחצי יצא לעבוד על טרקטור (D-6) בייבוש החולה. הנער החסון התגלה כטרקטוריסט מוכשר וחיש מהר קודם לבאגר ("חפרתי בתנועה, לא היה כזה"). בן 18 התגייס לצה"ל, שירת כנהג תובלה וכמדריך נהיגה, אחרי השחרור עבד על סמיטריילר והגיע להודיה ב-61', נשוי לאסתר.
אסתר: אשתו הראשונה, הכירו בצבא, בת ליוצאי תימן, התחתנו ב-45'. 60 שנים חיו ביחד עד שב-2005 נפטרה. "תוך חודשיים דעכה", ששון, "היא נתנה את הבסיס האיתן לחיי, היא הלכה אחריי בארץ לא זרועה".
המשך: במלחמת ששת הימים שרת בגדוד תותחנים באוגדת טל בסיני, במלחמת יום כיפור, כנהג בגדוד תותחי 175 מ"מ, צלח את התעלה ("אחרי הצנחנים של דני מט"), חילץ פצועים תחת אש וקיבל צל"ש מאלוף הפיקוד (יקותיאל אדם). מילואים עשה עד גיל 56.
קידום אישי: ב-85' השלים בגרות ויצא למכללת רופין ללמוד במסלול קציני בטיחות, ב-97' הקים את חברת ההיסעים "ערבה" ששייכת היום לבן רגב ("התחלתי עם שני טרנזיטים"). את זמירה הכיר לפני שנה וחצי. במקרה.
זמירה: ילידת 1951, הרצליה, הרביעית מבין שמונה אחים ואחיות, הוריה, ילידי עיראק, הגיעו לארץ בתחילת שנות החמישים. אביה היה סנדלר ("היה לו צריף ליד מכבי אש") והיא כילדה חשה מחויבות להשתתף בנשיאת עול פרנסת המשפחה. את נעוריה בילתה בסנדלרייה של אבא (" תיקנתי כדורי רגל") ובהמשך למדה בתיכון ערב ועבדה בבקרים במפעלי סריגה, ברגים וקופסאות פלסטיק לממרחי "השחר העולה". לצה"ל לא התגייסה ("הצהרתי, אבא ביקש"), בת 23 התחתנה, ילדה ארבעה ילדים ואושר לא מצאה בנישואיה ("31 שנים סחבתי את זה"). ב-2005 נפרדה מבעלה ואת ששון פגשה במאי 2010. פרק ב' לשניהם.
הפגישה: הכל החל באוטובוס קו 5 שנסע משכונת ברנע באשקלון לתחנה המרכזית בעיר. זמירה שהיתה בדרך לחמי יואב פגשה את אורנה, בחורה אתיופית שאותה הכירה מהימים שבהם עבדה במשק בית. השיחה קלחה ("כל האוטובוס שמע שהתגרשתי ופשוט רציתי למות מבושה"), אבל בסיומה אורנה אמרה - "תני לי את הטלפון שלך, אני עובדת אצל מישהו שהוא ממש בנאדם". זמירה ניאותה, ששון התקשר למחרת ויומיים אחר כך הם נפגשו בקפה ג'ו.
קפה ג'ו: "רק לא ארומה", ששון, "אתה הולך דיסקרטי לדייט ויש שם אחת בדלפק שצועקת -'ערבה'".
חופה: לא הייתה. "רק הסכם ממון", ששון, "לי יש ילדים, לה יש ילדים וצריכים להיות זהירים". ששון, שחובש כיפה (סרוגה), אינו מתרשם מסוגיית "החיים בחטא" ("דת זה קודם כל - תהיה בנאדם").
סדר יום: ששון וזמירה משכימים בחמש. זמירה פונה למדיטציה ולתרגילי התעמלות, ששון יוצא לבית הכנסת, מתפלל שעה שחרית, חוזר ומאכיל את בלעם. בהמשך שניהם שותים נס (בלי סוכר) ומדברים ("והנה הגענו לתשע"). בשלב זה ששון הולך לטרקטורים ("פותח מנוע, סוגר מנוע") וזמירה יוצאת "להרוג אנשים" (ששון).
צהריים: אוכלים ביחד בין אחת לשתיים. זמירה מכינה עוף ("אני שוק שמאל", ששון) קובה, מג'דרה ואחרי זה - "מנוחה חובה" (עד ארבע-חמש). כשקמים שותים קפה שחור ("רק עלית") וששון הולך לבית הכנסת (עד שבע וחצי). בשובו יאכלו ארוחה חלבית. סלט, לדברי ששון, מקבל טעם רק אחרי עשר דקות במקרר ("כשהמלח מפורר אותו").
טלוויזיה: ערוץ 10 ("מיקי עזבה אותנו"). אוהבים גם את רבקה מיכאלי וחנה לסלאו ("למות מצחוק").
מוזיקה מזרחית: "אם, אז שושנה דמרי", ששון ,"'תרדי מותק', זה שירה? איפה יהורם גאון, איפה אריק איינשטיין, איפה חוה'לה?".
מדינת ישראל: "נהיינו פסיכים, לא נעמוד מול הערבים, אנחנו מזולזלים". הכל לדבריו בגלל מלחמת ששת הימים וחטא היוהרה שחטאנו בעקבותיה. ששון בעד שתי מדינות לשני העמים וירושלים בינלאומית ("בדרך לכותל אני מתרגש גם מחנויות של ערבים").
חלומות: "לחיות עם ששון באושר", זמירה. "לא חולק עליה", ששון.
האושר (בסולם מ-1 עד 10): ששון- 9, זמירה - 9.5.
משפחות שרוצות להשתתף במדור מוזמנות לכתוב ל: reliavr@gmail.com או להתקשר ל: 050-7254475.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם