אצלי או אצלך: איך מתמודדים הורים גרושים בחגים?
החגים הם הזמן הכי משפחתי בשנה. אבל כשהמשפחה מתפרקת, ארוחות החג הופכות לסיוט. מה עושים ואיך מתמודדים עם המצב בלי לפגוע בילדים?
החגים, חוץ משמחה גדולה, מהווים זמן אידיאלי לסגירת חשבונות ויריבויות ותיקות. "החגים לוחצים אצלי על הרבה נקודות רגישות", מספרת ורד, אם לשניים, הגרושה מבעלה כבר חמש שנים. "בד"כ אנחנו מסתדרים, אבל החג הזה מציף הרבה נושאים ויוצר הרבה קשיים. סיוט".
הבעיה הגדולה ביותר טמונה בעובדה שלמרות שבני הזוג פרודים, הם צריכים (לפחות על הנייר) לתפקד עדיין כצוות ולקבל החלטות משותפות כבדות משקל בנושאי חינוך, משמורת הורית ועוד. הצורך לשמר עבודת צוות משותפת לעתים קרובות אף מקשה על תהליכי הפרידה והאבל הכרוכים בגירושין.
◄חפשו את להיות הורים בפייסבוק
"הילד 'אצלי או אצלך' היא נקודת מחלוקת שכל חג חוזרת על עצמה בין הורים פרודים", מדגישה קרן יטיב, מנחת קבוצות הורים בכירה במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, "אני מצידי מאמינה גדולה בהידברות. כדי למנוע פיצוצים מיותרים, כדאי מאוד לתאם פגישה, אם אפשר במקום ניטרלי כמו בית קפה ולנסות לנהל שיחה גלויה על נושא החג".
יטיב מציינת כי במקרים קשים יותר שבהם התקשורת בין ההורים מתנהלת ברובה באמצעות האימייל, כדאי לשבת ולחשוב מראש מה הנושאים מעוררי המחלוקת וכיצד נתמודד איתם. באין תקשורת בין בני הזוג, נושא החגים תמיד עומד על הפרק וכדאי להגיע להסדר שירשם וייחתם על ידי שני הצדדים ושיסדיר את הנושא: שנה -שנה, החלטה ברורה שחג מסוים תמיד עושים בצד אחד וחג אחר עם הצד השני, הכל הולך. שרק לא יבוא על חשבון הילדים. "כשיש יותר מילד אחד אפשר לעשות חלוקה משתנה, אבל חייבים להסדיר את הנושא הזה, שתמיד יעמוד בסלע המחלוקת בצורה כתובה וברורה", אומרת יטיב.
עו"ד נורית פיש, מומחית לדיני משפחה, ראתה כבר הכל. "יש הורים הנוטים לנכס לעצמם את הילדים באופן שאינו מקבל את הרעיון שגם להורה השני יש זכות להיות עם הילד בחג", אומרת פיש, "או הורה שלא משחרר את הילד וגם אם הוא יודע שזו זכותו של ההורה השני הוא יעשה מניפולציות רגשיות כך שלבסוף הילד לא ירצה כלל ללכת להורה השני.
"הכל מתנקז לארוחות החג", מציינת הפסיכולוגית ההתפתחותית רונית שרף, מרצה בכירה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים. "החגים מעצימים את רמת הפגיעות ותחושת הבדידות של ההורה הגרוש. מה שניתן להכיל ולסבול במהלך היומיום הופך לסוגייה שאינה ניתנת להכלה, פשוט שאלה של חיים ומוות. זה כמו קרב של 'להראות': התייצבתי לארוחה ובואו תראו שאני לא מסכן, שאני חזק, שאני יכול והגירושים האלו לא ערערו אותי".
מה יש בארוחות האלו שגורם לכזו נקודת שבר?
שרף: "החגים מטבעם מחדדים את כל הנושא המשפחתי. ויש משהו במפגש המשפחתי שמאוד מחדד את נושא ההישגים והכישלונות. הנה הילדים איתי, הילדים שלי לבושים יפה והכל בסדר או לחילופין הנה עברה לה עוד שנה והילד לא מדבר, את לא בהריון ואתה לא נשוי.
כשההורה הגרוש מגיע עם הילדים לאירוע משפחתי, הוא מרגיש פחות חשוף ולבד כי נוכחות הילדים משמשת לו כהגנה. לעומתו, ניצב ההורה הגרוש ש'הפסיד' בקרב על הילד ובא למפגש המשפחתי ללא הגנה. אותו הורה נמצא במתח, חסר את מעטפת ההגנה של הילד שמגנה עליו ומוכיחה לכל באי השולחן ש'אני כאן לצד ילדי והכל בסדר איתי'. איך הילד שומר עליו? בכל מיני רמות - שלא ינדנדו לו וישאלו אם הוא הכיר כבר מישהי, שלא יחשבו שהוא מסכן ובודד.
מחקרים מראים כי ילדים להורים גרושים טעונים יותר מבחינה רגשית. במקרים של גירושים מכוערים, ולא חסרים כאלה, רבים מהילדים יסבלו במהלך הבגרות מסימפטומים התנהגותיים דוגמת נדודי שינה, בעיות הסתגלות בבית ספר, נטייה להפרעות התנהגות, הפרעות קשב ואכילה, קשיים
"מטבע הדברים הפגיעות של ילד להורים גרושים מתעצמת מאוד בתקופת החגים", מסבירה ליליאן ללום, הפסיכולוגית החינוכית ומנהלת מכללת הורים במנהל החינוך בעיריית ראשל"צ. "לכן, חשוב מאוד להכין אותו מראש ולהסביר לו שבחג הזה הוא נמצא עם אבא או אמא כדי להוריד אצלו את מפלס החרדה. הילד קרוע בין שני עולמות וכדאי להימנע מלחשוף אותו למחלוקות רגשיות מורכבות כל כך.
גירושים קורים על בסיס יומיומי וזה חלק מהעולם, אבל במקום שבו האמוציות והרגש גוברים על השכל הישר, חובה להתנהל בצורה רציונלית שלא תגרום לילד, שנתון ממילא במצב פגיע, לטלטול רגשי. ההורים נמצאים פעמים רבות בתוך מערבולת רגשית ושוכחים שהילד הוא הקורבן העיקרי. כאן בא לידי ביטוי המבחן ההורי".
ומה עושים במצבים שאין כלל תקשורת בין ההורים?
"אתם לא מסוגלים להתעלות מעל הסיטואציה כדי שלילדכם יהיה טוב? תהיו מספיק בוגרים ותדאגו מבעוד מועד להסדר ראייה ראוי. הסדרי ראייה משפטיים מפחיתים חיכוכים רגשיים מיותרים ומונעים ממנו את הצורך לחוות כל פעם מחדש את המחלוקות והויכוחים סביב סוגייה כל כך טעונה".
תחושת הבדידות והריקנות שמלווה את תהליך הגירושין מתעצמת עוד יותר בתקופת החגים. נראה כי שאלת "האצלי או אצלך" מקבלת לעיתים משמעות קריטית וההורים מתקשים לשאת את החוויה המשפחתית כאשר הילדים אינם לצידם.
שרף: "במצבים רבים הילד נדרש לשמש כ'מרפד' הרגשי של ההורה. 'הנה, אני הפלסטר וכדור ההרגעה שלך'. יש פה חילופי תפקידים לא תקינים שכפינו על הילד. תפקיד ההורה הוא לתת לילד תחושה שהוא השומר, המגן ולהראות לו שחייו נשמרים והוא לא איבד את משפחתו. שנית, חשוב שכשהילד נמצא עם אחד ההורים, לשדר לו שהכל בסדר - 'תהנה עם אמא, זה בסדר'. הילד מרגיש לעיתים לא בנוח ללכת עם הצד השני ותפקיד ההורים הוא לשחרר אותו מהמועקות האלו".
"נכון שמי שמשלם את המחיר הכבד ביותר במלחמה בין ההורים הוא הילד עצמו, אך לא רק הוא", מציינת צאלה מיינרט, ראש בית הספר להורות ומשפחה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים. "הילד חש ייסורי מצפון מכך שאחד ההורים נשאר לבד בארוחת החג, השיחות הסוחטות והמניפולציה שמפעילים ההורים לא מקלים על הילד שגם כך נמצא במצב של פגיעות גבוהה. ההורים עצמם סובלים מאוד מהתנהלותם האישית. היצריות והכעסים לא מאפשרים להם לשבת רגועים בשולחן החג והם לא באמת מסוגלים להמשיך הלאה ולבנות לעצמם חיים חדשים. העובדה היא שבמצב כזה כולם יוצאים מופסדים ומשלמים מחיר כבד מנשוא".
יש פתרון מקל למצבים האלו?
מיינרט: "סביר שבין הורים שמקיימים הידברות ודיאלוג לאורך השנה, תהיה גם הידברות בתקופת החגים ובמקום שאין הידברות, תקופת החגים רק תעצים את ההתנגחויות, ההתנגדויות, העצבים והכעסים. ההורות כאן היא הסיפור. עליכם ההורים חלה חובת אחריות, בעיקר כי מדובר כאן ביקר לכם מכל. התגרשתם ויש לכם משקעים אבל אתם נמצאים תחת הכובע ההורי עם ילדים משותפים שזקוקים לחינוך חם ואוהב.
במצבים קיצוניים שבהם אין כלל הידברות בין ההורים, חשוב להיצמד להסדרים. אם שני בני הזוג יזכירו לעצמם שיש להם מחויבות הורית כדי שהילדים יוכלו לעבור את החגים בשלום, אז כולם ייצאו נשכרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם