אמא הו אמא: סליחות לשנה החדשה
רגשות האשמה האימהיים שלנו גורמים לנו להתנצל כל השנה, אבל לא נפספס עוד הזדמנות להגיד סליחה. הילית קראוזה-ישראל במונולוג התנצלויות מרגש
סליחה. דרכתי לך על הרגל כשנדחקתי לתוך אוטובוס שעמד להיסגר כשהוא מלא מדי. זה לא היה בכוונה. פשוט לא הייתה לי ברירה. אותו אוטובוס, הוא היחיד שמאפשר לי למלא את מכסת השעות ההכרחית בעבודה ועדיין להספיק להוציא את הילד מהמסגרת בזמן בשניה
סליחה גם לאיש שישב בבטחה בכסאו, ואמר, ספק לעצמו, "תחכו לאוטובוס הבא בעוד עשר דקות, מה יש?". סליחה איש, שאפילו לא עניתי לך. אבל אני לא יכולה לעלות על האוטובוס ההוא שבעוד עשר דקות יגיע, בדיוק מהסיבה שציינתי הרגע.
אתה נדחפת בגסות לפני הילד שלי בתור ליד המגלשה, ונטרתי לך בליבי קשות. אולי גם אמרתי לך משהו קצת בתקיפות, השתדלתי לא לכעוס. סליחה שהסתכלתי עלייך בחשש מה, גם שבוע אחרי כששוב נקלענו יחד לאותו המגרש. אתה רק ילד ובטח גם הילד שלי עושה דברים כאלה לפעמים. אני מאמינה שבכלל לא שמת לב. בטח שכחת אותי מזמן, עוד לפני שהגעת למגלשה אפילו, ובכל זאת סליחה.
סליחה שאני יוצאת היום מוקדם כי יש מסיבה בגן, וסליחה שבעוד שבוע אאחר להגיש מטלה, כי הילד יסבול מחום ופריחה. סליחה שביליתי הבוקר עשרים דקות בנסיונות להבין איך מכינים פרה מבצק סוכר, כשהייתי אמורה לסכם עבורך נתונים. הדו"ח יהיה על שולחנך בתוך חצי שעה. באחריות. כי אם יש משהו שאנחנו האימהות יודעות לעשות, זה לסגור פיגורים בעבודה במהירות שיא. אנחנו עושות את זה רק כשאין לנו ברירה.
שוב סליחה, על הניסיון ללהטט בין קריירה למטלות הוריות, שלא משנה כמה מהן ייקחו הבעלים האהובים שלנו, יש דברים שאנחנו פשוט לא מאמינות שאף אחד יעשה טוב כמונו.
הדרישות שלכם מהרחם שלי סותרות. התדלדלות המשאבים בכדור הארץ דוחקת בי לעשות כמה שפחות ילדים. המאבק הדמוגרפי לעומת זאת מתחנן שאפרה וארבה את הארץ כדי לנצח את האוייבים שהיא מוקפת בהם. סליחה, אבל הרחם שלי הוא ברשותי. למזלי אני לא חיה בצל חוק הילד היחיד בסין, או במגזרים המסויימים בהם מצופה מנשים ללדת עד אין קץ.
סליחה ותודה לממציאי אמצעי המניעה באשר הם, שהשאירו בידי את ההחלטה החשובה על כמה אחריות אני מוכנה לקחת בעולם הזה.
סליחה שלפעמים אנחנו מעמידות בפניכם רף בלתי אפשרי, שאנחנו ללא שום ספק לא היינו עומדות בו. אתן בטח מבינות אותנו, כי גם לכן יש ילדים. נכון, תמיד יש מקום לשיפור, אבל בהחלט אפשר להיות יותר סובלניות ולפנות אליכן בצורה יותר מכבדת ופחות דורשת. זה שאנחנו לביאות, לא אומר שאתן צריכות להיות הטרף.
סליחה שאין לי זמן, ודווקא אתם, שכל כך כיף לי אתכם, נדחקים לא פעם מול כל המטלות שהאימהות הביאה עלי.
סליחה חברותי שעדיין אינן בעניין של ילדים, על זה שאני מדברת כל כך הרבה על האימהות כאילו זה כל מה שיש בעולם. אני לא רומזת שמה שאתן עושות לא משמעותי ואני יודעת בפירוש שגם החיים שלי היו מלאים לפני שהפכתי להורה. אני רק לא זוכרת בדיוק במה.
סליחה גם חברות אימהות, שאני כל כך משוויצה בילדים שלי כאילו הם הכי מוכשרים בעולם. למזלי, אתן יודעות שזה לא שהילדים שלכם פחות מוכשרים, וזה לא מפריע לכן לעשות בדיוק אותו דבר.
הורים ואחים הם משענת גדולה מאוד. מן הרגע שהופכים להורים, ההשקעה בהם מצטמצמת והצורך בהם גדל, בעיקר לשרותי בייביסיטר או סתם מקום בטוח להתלונן בו על הקשיים. תודה משפחה שלי על הסבלנות שלכם והסלחנות שלכם. אני מקווה להצליח להחזיר.
סליחה שאנחנו תמיד מאשימות אתכם שאתם לא עושים מספיק ושוכחות כמה עול נמצא על הכתפיים שלכם. סליחה שלא תמיד יש לנו זמן להקשיב לכם באמת. סליחה שדורות על דורות השתמשנו ב"חכה, חכה שאבא יבוא" ואפשרנו לכם להפוך לדמות המרוחקת והקשוחה. אני מבטיחה לא לעשות את זה יותר אף פעם.
סליחה שאני לא תמיד פנוייה אליכם. סליחה שאני מתערבת יותר מדי כשאני כבר כן פנוייה. סליחה שאני משתמשת בכם בתור תירוץ פה ושם.
סליחה שאני מצטטת דברים שאמרתם, כאילו היו שלי להתגאות בהם, אתם פשוט כאלה חמודים בעיניי! סליחה שלפעמים אני כועסת יותר מדי. סליחה שלפעמים אני רכה מדי ולא מציבה את הגבולות שאתם צריכים.
וסליחה שאני עושה איתכם טעויות. בטח שלא אותן טעויות שההורים שלי עשו, שהבטחתי לא לחזור עליהן, אלא טעויות אחרות משלי. וסליחה שאני מתנצלת כל כך הרבה כאילו להיות אמא זה כל כך רע. האמת היא שזה פשוט נהדר.
על מה אתן רוצות לבקש סליחה? שתפו אותנו בפייסבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם