קרב רב: נשים עושות יותר דברים במקביל ומשלמות מחיר
אם אתם קוראים את זה עכשיו תוך כדי שיחת טלפון, כתיבת מייל, ספונג'ה ועזרה לילד בשיעורי הבית, סביר להניח שאתם לא קוראים, אלא קוראות. יש גם מחקר חדש בנושא של ד"ר שירה עופר, מומחית לתופעת המולטי-טסקינג
"היא אם לארבעה ילדים שממלאת תפקיד בכיר בחברה בתחום הפיננסי, ומעת לעת אנחנו נפגשות אצלה לכוס קפה", היא מספרת, "הפגישה הקצרה נערכת בדרך כלל במטבח, ובמהלכה היא משוחחת בטלפון הצמוד לאוזן בעזרת הכתף, ביד ימין מגהצת חולצה, ביד שמאל מערבבת מרק, ברגלה היא מנענעת את העריסה של התינוק, וכשהבקבוק נשמט מידיו, היא מעלה אותו אט-אט חזרה למקומו - בעזרת הרגל, כמובן. תוך כדי כל זה, היא גם עונה לשאלות של הבת הגדולה, וכמובן, ממשיכה בשיחת השכנות הרגילה שלנו.
גם אתן מתמחות במולטי-טסקינג? שתפו אותנו בפייסבוק
"כשאני יוצאת מביתה, אני תמיד שואלת את עצמי'איך היא עושה את זה? אני חושבת שאם היו לה עוד ידיים היא בטח הייתה גם מצליחה גם לקפל כביסה ולשלוח מיילים באותו זמן".
בשבוע שעבר פרסם כתב העת המוערך "American Sociological Review" מחקר שערכה ד"ר עופר בשיתוף פרופסור ברברה שניידר מהקולג' לחינוך והמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן. המחקר זכה להדים בתקשורת הבינלאומית, כיוון שהצביע לראשונה על כך שאמהות עובדות הן הרבה יותר מולטי-טסקריות מכפי שהיה ידוע עד כה, ושהמולטי-טסקינג הזה גובה מהנשים - ולא מהגברים - מחיר כבד בבריאות וברווחה הנפשית.
המחקר העלה כי אמהות עובדות עסוקות בכמה דברים במקביל קרוב ל-50 שעות בממוצע בשבוע (48.3, ליתר דיוק), לעומת רק 38.9 שעות שבועיות בממוצע אצל האבות העובדים, או הבעלים שלהן. פירוש הדבר שהן עסוקות, מעשית ומחשבתית, ביותר ממטלה אחת בו-זמנית ב-43 אחוז מכלל שעות העירות שלהן, וב-53 אחוז מכלל שעות העירות שלהם בבית (לעומת 43 אחוז, אצל הגברים). מתוך זה, הטיפול בילדים נוגס ב-36 אחוז מזמנן של האמהות, ורק ב-38 אחוז מזמנם של האבות.
הפעילויות שנעשות בו זמנית בבית כוללות, בין השאר, בישול, כביסה, שטיפת כלים ורצפות, דיבור בטלפון, וכאמור, טיפול בילדים. במחקר לא נכללו פעולות בו זמניות כמו זאת קיפול כביסה תוך כדי צפייה בטלוויזיה, או נהיגה תוך כדי האזנה לרדיו. לעומת זאת, נהיגה תוך כדי דיבור בטלפון זהו מולטי-טסקינג ברור. "כשאם עובדת מקדישה כל כך הרבה למטלות רבות, נותר לה פחות זמן לדברים האחרים, וגם לעצמה", מסבירה עופר.
אמנם המחקר לא התמקד, לפחות בשלב זה, בשאלה האם המחיר הנפשי שהמולטי-טסקינג גובה מגיע עד כדי צורך בטיפול רפואי, אבל בהחלט עלה ממנו, מתוך דיווחי הנשים שתוחקרו, כי הן מרבות להתלונן על העומס, על לחץ נפשי, על עצבנות יתר, על תסכול ועל רגשות שליליים כלפי מגוון רחב של מטלות שעמן הן מתמודדות בבית.
הגברים, לעומת זאת, דיווחו לחוקרות על תחושות חיוביות דווקא, וטענו שהם שמחים לבצע בבית כל מיני מטלות, ושהדבר הופך אותם לשבעי רצון ונינוחים. "כשגבר שוטף כלים ועוזר במקביל לילדיו בשיעורי הבית הוא לא רואה בכך חוויה שלילית", אומרת ד"ר עופר, "אם שנדרשת לכך רואה בזה דווקא חוויה מלחיצה. הוכחנו במחקר, באמצעות ניתוח סטטיסטי, את מה שנחשב עד כה בעיקר 'תחושת בטן' פופולארית: נשים הן באמת המולטי-טסקריות האולטימטיביות כיום".
ד"ר עופר מדגימה את הנושא גם באמצעות תיאור פעילויותיה בבית. "אני לא אוהבת את מה שאני עושה, היא מודה, אבל אין ברירה", היא אומרת, "יום העבודה שלי נפתח בכל העשייה
ויש גם, כמובן, את המולטי-טסקינג בעבודה. "בזירה הזאת יש דמיון כמותי ואיכותי בין הגברים והנשים. כשנערכנו למחקר חשבנו שרוב המולטי-טסקינג יבוצע במקום העבודה, אבל הממצאים הפתיעו אותנו", אומרת ד"ר עופר, "כחברה אנושית מתקדמת במאה ה-21 אנחנו מצפים שכשמדובר בנשים ובאמהות עובדות במשרה מלאה, הנטל הנוגע למטלות הבית יתחלק שווה בשווה עם בני הזוג. התברר שזה לא ככה. נשים הן גם מולטי-טסקריות במקומות העבודה - ולעתים קרובות הרבה יותר מהגברים".
מחקרים אחרים שעסקו בתופעת המולטיטסקינג בידי מומחים בנוירו-פסיכולוגיה, העלו שכשעובדים מבצעים שתי מטלות בו-זמנית או במקביל, וגם עוברים כל הזמן ממטלה למטלה, הם בסופו של דבר פחות יעילים וסיכוייהם לטעות עולים. במולטי-טסקינג בעבודה יש גם בזבוז זמן, כיוון שנדרש זמן על מנת לחזור ולהתרכז מחדש במטלה הקודמת, שנקטעה. התנהלות כזאת היא פתח לטעויות.
ההתעניינות המחקרית בנושא נוגעת גם לשאלה הנצחית "כיצד אנשים עובדים מארגנים את הזמן שלהם, שהוא משאב מוגבל, שכן יש רק 24 שעות ביממה?". כמו כן, מתבקשת תשובה לשאלה "כמה שעות בממוצע מקדישים הורים לילדים שלהם, ביחס לשאר מטלות הבית?" - במיוחד בעידן שבו עובדים נדרשים להיות זמינים מיידית בגלל התקשורת הסלולארית, להגיב לכל קריאה, להתמסר ולהקדיש ממיטב זמנם למשרתם.
"התרבות שלנו מעודדת את צורת ההתנהלות הזאת, שהיא חלק מתופעת המולטי-טסקינג", טוענת ד"ר עופר, "לא רק העובדים משלמים על כך מחיר - גם המעסיקים, כי להערכתנו איכות העבודה שהם מקבלים מעובדיהם יורדת".
מהו המחיר שאותו משלמים העובדים?
"תחושת לחץ, עומס יתר, הרגשה שאין גבולות וגם תחושת אשמה. גברים מתלוננים יותר מנשים על כך שעקב עומס בעבודה הם נמצאים פחות עם המשפחה ופנויים פחות לטיפול בילדיהם. מנשים יש דרישה כפולה: להיות העובדות הכי טובות ולצד זה לדאוג לנעשה בבית. זה משפיע על הבריאות הנפשית שלהן".
ד"ר עופר מספרת כי איסוף הנתונים למחקר נמשך שנתיים. מדובר בחלק מפרויקט גדול בשם "מחקר Family 500", המבוסס על מאגר נתונים אמריקאי שמתמקד במשפחות עירוניות מהמעמד הבינוני, שבהן שני ההורים עובדים.
ד"ר עופר מדגישה כי הנתונים רלוונטיים לישראל ומשמשים עתה גם למחקרים כלכליים, פסיכולוגיים ורפואיים. למשל, מחקר שעסק בלחץ הנפשי שחווים עובדים ובהשפעתו הפיזית על הגוף, על בסיס דגימות של ההורמון קורטיזול, המשמש מדד ללחץ. "הנושא הזה גם קשור למחאה החברתית", היא אומרת, "אחרי הכל, מאגר הנתונים עוסק באותה קבוצה באוכלוסיה שהיא הרוב הדומם, השדרה המרכזית של המעמד הבינוני, זה שמתקשה'לגמור את החודש', לתמרן בין חובותיו לעבודה, למשפחה ולבית.
"על המעסיקים לאפשר לעובדיהם יותר הזדמנויות לעזוב את מקום העבודה מוקדם מהרגיל", מוסיפה עופר, "כדי שיוכלו להשתתף יותר בשגרת המשפחה. צריך לאפשר לאבות לבלות יותר זמן באירועים משפחתיים, לצמצם את כמות העבודה שהעובדים מביאים הביתה, לעודד את האבות להקדיש זמן לילדיהם כדי להיות מעורבים הרבה יותר בחינוכם, להעניק להם זמן איכות, ובכך להפחית מטלות מהאמהות, או להתחלק עמן שווה בשווה. המדינה, מצדה, אמורה לספק את מסגרות החינוך האיכותיות יותר ולעודד, אפילו בחקיקה, גמישות במקומות העבודה".
על השאלה כיצד בעלה - ד"ר יובל בן-בסט מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה - התייחס לתוצאות מחקרה האחרון, ענתה ד"ר עופר בגילוי לב: "יובל נשמע קצת מוטרד ממנו. הוא חזר ושאל מה כל זה אומר לגבי הנעשה בבית שלנו, והאם הממצאים הללו חלים גם עלינו".
גם אתן מתמחות במולטי-טסקינג? שתפו אותנו בפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם