כחומר ביד היוצר: אומרים לא לשימוש בילדים בהפגנות
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, מתלונן על השימוש בילדים במסגרת המאבק בין דתיים לחילוניים. "זהו ניצול גימיקי", הוא זועם
משני הצדדים מהווים הילדים סמל לתחושות ולערכים של הוריהם ושל החברה שאותה הם אמורים לייצג. אל העמדה שהם מייצגים באשר לתופעת הדרת הנשים, הם הוכנסו בעל כורכם, בעודם נשאבים אל עולמם ומאבקיהם של המבוגרים.
כנסו והגיבו בדף הפייסבוק של להיות הורים
זו בוודאי לא הפעם הראשונה שבה משמשים ילדים כלי שרת בידי הוריהם ובידי החברה שאליה הם משתייכים. בילדים משתמשים בפרסומות, סדרות ולאחרונה אף בתוכניות ריאליטי. ביקורת על השימוש בילדים במקומות אלה נשמעת רבות, אך בעוד ששם משמשים הילדים כאמצעי לבידור, הרי שהעברתם ללב זירת הפוליטיקה הופכת את הסוגיה לבעייתית עוד יותר. הילדים הופכים כלי למאבק ולשליטה, שבאמצעותו מגיעים לדעת הקהל.
המקרה המובהק האחרון שבו זכור שימוש ניכר בילדים לצרכים פוליטיים וחברתיים היה במאבק מתיישבי גוש קטיף בתקופת ההתנתקות בקיץ 2005. מסכי הטלוויזיה ודפי העיתונים פרסמו תכופות ילדים המשמשים מגן שיריון להוריהם. התקשורת הציגה אמהות מפגינות כשתינוקות על ידיהן וילדים מפגינים בשעה שהם אמורים להיות בבית הספר.
באותה תקופה נערך סקר על-ידי ארגון נעמ"ת, שבו נבדקה עמדתו של הציבור הישראלי כלפי שימוש בילדים במאבק בהתנתקות. הסקר גילה כי 84 מהנשאלים, השיבו שאין זה נכון ואין זה ראוי לשלב ילדים במאבק. 52 מהאוכלוסייה שהגדירה עצמה כחרדית, טענו כי ראוי לצרף ילדים למאבק לעומת 91 מהחילונים שהתנגדו לכך. בקרב תושבי תל אביב התנגדו לשימוש בילדים 88 ואילו בירושלים רק 59.
מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, התנגד בעבר ומוחה גם היום על השימוש בילדים בהפגנות האחרונות, ועל כן הוצאו מטעם המועצה לשלום הילד הנחיות מפורשות.
"זהו ניצול גימיקי של ילדים, כאשר לא משנה על מה ההפגנה, הם מושכים את תשומת הלב כך שאי אפשר להתעלם מהם", אומר קדמן. "את הגישה הזאת שאפשר לנפנף בילד בראש ההפגנה, אנחנו רואים בחומרה רבה. ראיינו אותי בשבוע שעבר לתחנת רדיו חרדית והמראיין אמר לי 'אתה חייב להבין שהם בטוחים בצדקתם', אני חושב שזה לא משנה אם מדובר בחסרי דיור, חרדים, מפונים או אמהות שמוחות, אף אחד לא צריך להשתמש בילד".
לדברי קדמן, יש קשר בין שימוש בילדים לצרכים פוליטיים וחברתיים לבין השימוש בילדים בתוכניות ריאליטי. לטענתו החפצת הילד זהה בשני המקרים והנזק לילד דומה. "אני לא רוצה להגיד ששימוש בטלאי צהוב דומה להשתתפות בבית הספר למוסיקה", הוא מסביר, "אבל מבחינת הרעיון של השימוש בילד ככלי להשגת מודעות וריגוש - זה דומה.
אנחנו לא רוצים לראות ילדים מנוצלים. זה קצת כמו למכור מכונית עם דוגמנית מעורטלת על מכסה המנוע. יכול להיות שמראה המכונית פחות מושך והדוגמנית עם בגד הים מושכת הרבה יותר, אז משתמשים בה".
מה המחיר שהילדים משלמים?
"בשל השימוש בילדים, זה ברור שההחפצה של הילד לא תיעצר בהפגנה או במיצג, היא תמשיך גם בבית. אם כבר התרגלנו שהילד הוא חפץ, אז אין בעיה להשתמש בו כחפץ גם בדברים אחרים. נעמה מרגוליס למשל, נקלעה למצב שלא בכוונה מתוך סבלה האישי, אבל בשלב מסוים היא הפכה לדגל וסמל של המאבק של חברה שלמה. כשזה קרה גם אמא שלה רצתה להפסיק את חשיפתה ואמרה שנעמה לא יכולה לשאת על הכתפיים הצרות שלה את המאבק החברתי והתרבותי הזה. ברור שכשאתה מרים את הילד ונותן לו לשאת בעול, הוא בסוף נופל".
קדמן מפריד בין שימוש בתינוקות ובפעוטות לבין שימוש ילדים בהפגנות על ידי ההורים, לבין נערים ונערות בגיל הבגרות שמבקשים למחות בנושא מסוים. לטענתו לא ניתן לשלול את זכות
"הילד עם הטלאי הצהוב לא הלך והכין לעצמו טלאי מיוזמתו. הוא לא חשב בעצמו להרים ידיים בתנועה שמזכירה את הילד מגטו ורשה. מישהו ביים את זה ועשה מהילד כלי. זה ניצול של ילד, ולא חשוב בכלל מה היתה מטרתו של ההורה וכמה הוא צודק או לא בדעותיו".
מעבר להשפעות ארוכות הטווח על הילד, ד"ר קדמן מציין גם השפעות מיידיות על הילדים שהשתתפו בהפגנות. "היחשפות לצפיפות, לשוטרי היס"מ הלבושים שחור, לזרנוקי המיים שמרססים על המפגינים, כל אלה יכולים ליצור אצל הילד מצב חרדתי לא פשוט - כך שגם אם הוא לא נפגע פיזית הו נכנס למצוקה נפשית".
גם אשר בן אריה, איש האוניברסיטה העברית ומנכ"ל מכון חרוב, העוסק בתחום הלימודי של ילדים שעברו הזנחה והתעללות, טוען כי כבר מזמן היה צריך להפסיק את השימוש בילדים למטרות פוליטיות וחברתיות בשל הנזקים שנגרמים לילדים כתוצאה מכך.
"הבעיה היא שכל צד משתמש בילדים, אך כשהצד הנגדי משתמש בילד - הוא טוען שמדובר בניצול", הוא מסביר. "ניתן להאשים את החרדים על השימוש שהם עושים בילדים, אבל כשזה נוגע לחילונים
איך השימוש באותם ילדים פוגע בהם?
"הילדים נפגעים בשני מישורים. ראשית נפגעים הילדים שהשתתפו הלכה למעשה בהפגנות. אלה נחשפו לאלימות, לצעקות, לשפה לא ראויה וזה פוגע בהם בטווח הארוך והקצר. הרי אם נגיד שילד מסוים היה עד לצעקות ולאלימות, היינו אומרים שהוא נמצא בסיכון וזה אותו הדבר - זה מה שקורה במקומות האלו וזה לא מקום לילדים.
במישור הנוסף נפגעים הילדים כולם כקבוצה ופוגעים בהם כקבוצה. לא תראי למשל שעושים שימוש בנשים, או במיניות האישה במסגרת מאבקים פוליטיים, אבל בילדים אפשר כי ההורים מרגישים פטרונים והם לכאורה רכושם והם עדיין לא עומדים ברשות עצמם והם פשוט הופכים לכלי שרת בידיהם".
כנסו והגיבו בדף הפייסבוק של להיות הורים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם