בלי פאניקה: איך תעזרו לילד במצב חרדה?
זכרו: מבוגרים מבוהלים מבהילים מאוד ילדים, אז קחו את זה בחשבון כשאתם מסבירים לילדים על נפילות הטילים בדרום. הפסיכולוג אבי בקר עם כל הדרכים לעזור לילד להתמודד עם מצבי לחץ וחרדה וגם קליפ שחשוב להראות
עולמו הפנימי של הילד בגיל הרך מאופיין בבלבול רב. הוא כולל דמיונות המכילים לא אחת מפלצות ויצורים מפחידים המסוגלים לעולל מעשים איומים ונוראים. זהו לרוב שלב התפתחותי נורמלי, בו מגלה הילד את מגבלותיו ואת חוסר האונים שלו מול המציאות המיטיבה פחות.
בזמן משבר פתאומי שאינו מוכר, משתלטת על הילד תחושה של זרות. אין לו מספיק מקורות תמיכה שעליהם הוא יכול להישען והוא מחפש את הוודאות והמוכרות שלפי תחושתו אבדו לו.
בדרך כלל מנסה הילד לקבל תשובה והרגעה מהוריו או ממבוגרים אחרים שהוא נתון לסמכותם. התנהגות המבוגרים בזמן משבר משפיעה מאוד על הבנתו של הילד את הסיטואציה. למעשה משמשים ההורים חיץ וגורם מתווך בין האירועים לילדים, מעין מסך שממנו קולט הילד את ההתרשמות ממה שקורה.
הילד פונה אל הוריו ומנסה לקבל מהם הסבר לאירועים, כדי שירגיעו ויכוונו אותו. באם אינו נענה, הוא "מגייס" את הוודאות מתוך עולמו הפנימי, העשיר באותם יצורים אימתניים, ומשליך מהם על המציאות, שנעשית בעקבות כך מפחידה עוד יותר.
אם הילד זוכה לתשובות ומקבל, בהתאם להבנתו ולהבשלתו הרגשית, מידע על המתרחש במציאות סביבו, המגע שלו עם האירועים הקשים שבהם נתקל נעשה נוח יותר. או אז הוא יכול למזער את יצוריו הדמיוניים ואת מחשבותיו המפחידות, ואין לו צורך להשתמש בהם או להסתמך עליהם.
האינפורמציה האמיתית על האירוע המתרחש מפחידה לעתים קרובות הרבה פחות מהאימה שחווה הילד. משוואה דומה מתקיימת גם לגבי מפגשו של הילד עם התגובה הרגשית של הוריו. אם ההורים משדרים תגובות של לחץ, חרדה, ייאוש וחוסר בטחון, יהיה לילד "קל" יותר להשליך את פחדיו על תגובות אלה של הוריו - וההורים עצמם נעשים לגורם מעורר חרדה. במקרה כזה האימה וחוסר הביטחון של הילד יועצמו. על ההורים לדעת: מבוגרים מבוהלים מבהילים מאוד ילדים.
כדאי גם לדעת שלילד דרושה אינפורמציה רחבה יותר מזו שנדרשת לנו, המבוגרים, משום שיש לו יכולת הרבה פחות טובה לעבד
למשל: בזמן השריפה שהתחוללה בכרמל היו הוריו של א' צמודים במשך שעות רבות למכשיר הטלוויזיה, והביעו דאגה רבה. משפחתו של א' מתגוררת במרכז הארץ, אולם א' התקשה להירדם בלילה, כי חשש שהשריפה יכולה להגיע אליו בכל רגע. רק לאחר שהוריו הסבירו לו שכל האירוע מתרחש הרחק ממקום מגוריהם, א' נרגע.
היכולת של א' להבחין בעצמו בין מה שמתרחש במציאות החיצונית לבין מה שקורה בתוכו הייתה מוגבלת, והוא הפך את השריפה לאירוע קרוב אליו מאוד ונתון להשלכות של דמיונו ופחדיו. במקרה זה, מתן אינפורמציה פשוטה סיפק את פעולת ההרגעה.
1. הדבר החשוב ביותר הוא לשים לב לילד, לקחת בחשבון את מה שעובר עליו ולנסות לתווך בינו לבין המציאות הקשה, באופן שבו יוכל להבין ולתפוס אותה.
2. יש לתת לילד אינפורמציה אמיתית ולנסות לענות בכנות על שאלותיו, אם כי חשוב להשתמש בשפה ובמושגים שהוא מסוגל לעכל. זכרו: הסתרת אינפורמציה עלולה לעורר פחדים ולגייס את דמיונו הרדוף של הילד.
3. כדאי לזכור שילדים יכולים להגיב באופנים שונים בעת מצוקה. יש שיפנו ישירות בשאלות להוריהם, אחרים עשויים לשתוק ולהתכנס. בזמנים כאלה על ההורים להיות קשובים יותר לילדיהם ולשים לב למה שעובר עליהם גם כאשר נראה שהם מתנהלים לכאורה כרגיל.
4. יש לגלות הבנה והזדהות עם פחדיו של הילד ולהשתדל תמיד להוסיף אמירה מרגיעה.
5. ייתכן שיחולו שינויים בהתנהגותו של הילד, כמו נסיגה לשלבים שכבר עבר (בכי מוגבר, היצמדות להורים, הרטבה). יש לשים לב לשינויים אלה, ובשום אופן לא לנסות להיאבק בהם או לגרום לילד להתבייש בגללם.
6. יש לנסות להכין את הילד לקראת אירועים שעלולים להיחשב מפחידים (למשל: מה קורה כשהוא הולך לאיבוד), ולצייד אותו בעצות שאותן יוכל לשלוף מזיכרונו בשעת הצורך.
7. כדאי לשמור (עד כמה שניתן) על הרגלי השגרה שקדמו למשבר, כיוון שמגע עם המוּכר מרגיע מאוד בשעה שמתרחשים אירועים המעוררים תחושה של זרות.
8 לסיום, זכרו: הילד חווה חלק גדול מהמתרחש סביבו דרך התבוננות והישענות עליכם. השתדלו להפגיש אותו עם חזית רגישה, תומכת, מבהירה ומרגיעה.
לאור המצב הביטחוני ערוץ הופ! מזדהה עם ילדי תושבי הדרום, ומציע באתר האינטרנט של הערוץ הפעלות ייחודיות וקטעי וידיאו המסבירים על המצב ודרכי התמודדות יחד עם דמויות הופ!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם