תיק סבתא: המדור של אדיבה גפן
אני יוצאת מהבית עם הנכדים, עם כאבי הגב והירך, עם תיק שיש בו ה-כל, חוץ מטלוויזיה ומקרר. מה לא עושים בשביל קצת שקט נפשי?
הראשון בחשיבותו, שבלעדיו סבתא עברייה לא תצעד אפילו צעד קטן אחד, הוא המוצץ, אולי ההמצאה הכי חשובה אחרי הגלגל. מומלץ להצטייד בשלושה מוצצים לפחות. הראשון הרי ממילא עומד להיעלם בתוך המכונית, השני - במקום הראשון, והשלישי כדי לסגור לעולל את הפה הפועה. המהדרין אף מעלים את המספר. נסו אתם להימצא בגינה הציבורית כשהזאטוט מבקש מוצץ וכל הסדרה אזלה.
הלאה - לא פחות מארבעה חיתולים, שהרי דקה אחרי שהסבתא, על כאבי הגב והירך שלה, מסיימת את ההחלפה - יצוץ איזה נכד שמבקש להפגין את יכולת מערכת העיכול שלו. אליהם יש להצמיד מגבונים המיועדים לעניין הקודם, וכן לאף, לפה, לאצבעות הדביקות. קרם נגד שמש, קרם בעד שמש, וכזה לישבן המתוק בתוספת טלק לשעה קשה באמת.
כדי להתכונן מפני הקריאה, "סבתא אני צמא," יש להכין שלושה בקבוקי שתייה בטעמים שונים לפחות. ובתחום התזונה: במבה. עדיפות לשקיות קטנות, וכאן טובות החמש מן השלוש, שהרי אין כמו במבה לסתימת פיות צווחים. מקלות מלח, ביסקוויטים פריכים, ביסקוויטים רכים, סוכריות גומי בצורת לב. כריך גבינה לבנה, פרילי, מילקי, בננה, מלפפונים קלופים ושני תפוחי עץ. האחד קלוף וחתוך לפרוסות בשקית, השני שלם. וזאת למה? בשעת הדין, כשהוא ירצה רק תפוח שלם, נראה אתכם עומדים מול הסירנות.
אה, כן, כפית, מזלג וצלחת. ולא על הלחם לבדו יפעה העולל. לכן אני מקפידה להצטייד בערכת סת"ש (ספורט, תרבות ושעשועים.( מצרפת ספר אחד שהוא מכיר וספר אחר שעדיין לא, דפי צביעה למשבר שעמום, ניירות לאותו משבר, מספריים אם הדפים לא הועילו, גירים צבעוניים, חבילת טושים, שני פאזלים - אחר בשבילו ואחד בשביל החבר שבטח ירצה בדיוק את אותו הדבר ואוי לנו אם תפרוץ חלילה תגרה בין השניים, כי גם סוכרייה בצורת כריש לא תרגיע את הניצים.
כדור טניס אחד, גלגל ים לא מנופח, משרוקית, תוף מרים, חבל קפיצה שממנו ניתן להכין נדנדה מאולתרת. בלונים. חשוב מאוד. חשבון פשוט: בלון הוא דממה של שלוש דקות שאחריה מגיעה הסירנה כשהוא ניצב מול הגומי המרוסק, לכן זיכרו לקחת שישה לפחות.
במחלקת הריהוט - שרפרף עץ, כיסא מתקפל מבד, לוח עץ. במחלקת הטקסטיל - מגבת, חיתול בד, מטלית, שמיכה, חולצה להחלפה, שני זוגות תחתונים, שמיכה, אם חלילה יהיה לו קר, גופייה אם חלילה יהיה לו חם, גרביים - ארבעה זוגות לפחות, לאלה יש כישרון לחיות בזוגות ולהיעלם ביחידים, מטרייה, שני כובעים ומגבת.
נייר טואלט
ועכשיו סוד מקצועי: ערכת תרופות סבתא. מלאו שלושה בקבוקונים זעירים במים. באחד שימו מעט סוכר - תרופה יעילה נגד כאב ראש, בטן, רגליים, אוזניים ומצב רוח רע. בשני כפית מלח, תרופה לאותם סימפטומים אבל בעוצמה מוגברת. בשלישי - כפית מלח, למקרה חירום ממש. לא להימצא ליד נכדים בלי השילוש המקודש הזה.
את כל המטען אני מקפלת, דוחסת ומכניסה לתיק אטום, כדי שהזאטוט לא ירצה את דגי הכריש יחד עם החבל קפיצה באותה נשימה. הכל לאט ובסדר נכון.
"לאן"? שואל אותי בני. "למגרש המשחקים," אני מנסה לחמוק לחדר המדרגות. "מה יש לך בתיק"? הוא מעביר עליי מבט מודאג. "הכל חוץ מטלוויזיה ומקרר," אני עונה, וכבר אני והקליינט שלי במעלית. "סבתא, אני רעב," הוא משחרר דרישה מספר אחת, ואני שולפת בשלווה שניצל ושני תפוחי אדמה שהטמנתי בתיק ההוא בלי שהוריו הרגישו. שקט מופתי משתרר במעלית, לשלוש דקות. לא שווה?
נ.ב. ובמזל טוב נולדה לנו נעמי, נכדה תשיעית, אחות למיה ויהלי, בתם של אסף וטלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם