ילד אסור, ילד מותר: עשרת הדיברות של ההורים
חג שבועות הוא חג מתן תורה. לכבוד המעמד, מיכל בן דוד מנסחת מחדש את עשרת הדיברות כדי שיתאימו לילדים של היום. נכון, היא לא אלוהים, אבל אמא יש רק אחת
כן, ממש כמו שאלוהים הוציאנו מארץ מצרים, דרך ים סוף שנבקע לשניים, ככה גם אני. גופי נבקע לשניים, ואתה התוצאה. אז נכון, אני לא אלוהים,
גם אם אמא של קאי תהיה הכי מגניבה, אמא של ליה תיתן לה להישאר עד שעה מאוחרת ואבא של תמר יבנה לכם מדורה ענקית – אנחנו עדיין ההורים שלך ונהיה לצידך בטוב וברע.
נכון, אני מככבת בכ-ל הקללות שלך ושל החברים, אבל בחייאת ילד יקר שלי, אני עושה את המקסימום כדי לתת לך חיים נפלאים, אז תשתדל בבקשה לא להישבע בי לשווא ואם אפשר אז גם שהחברים לא יישאו את שמי לשווא (כלומר, שלא יקראו לך בן זונה). תודה.
כן, זכור את כל ימי השבת בהם לא יכולתי לישון עד מאוחר כי רצית שנשחק/ נראה סרט/ נלך לים/ נצא לטיול. זכור את כל אלו, כי אני זוכרת. תאמין לי.
זאת מצווה מאוד מאוד חשובה. אגב, גם אלוהים דאג להגיד שאם לא תעשה כן, לא יאריכו ימיך על פני האדמה. והרי שנינו רוצים שימיך יהיו ארוכים, מאושרים, מלאי אושר, אהבה והצלחות. אז ריספקט, בבקשה.
אמנם זה משהו שקשה לצפות לו בתקופה האחרונה, אבל בכל זאת, ילד שלי, השתדל לפתור את העניינים בעזרת הפה ולא בעזרת הידיים. תתרחק ממי שנראה לך חם מזג, אל תתפתה להיכנס לקטטות רק בגלל שמישהו הסתכל על החברה שלך או קילל את אמא שלך (למרות שביקשתי את זה קודם). אתה יקר וחשוב לי מדי.
עד גיל 5, פחות או יותר, לא הפסקת להגיד לי שאתה אוהב אותי, שאני האמא הכי בעולם ושאתה לא רוצה שאלך אף פעם לשום מקום. זה היה לי כיף, אבל ידעתי שבסופו של דבר תגיע האחת שכדי לבלות איתה באין מפריע תבקש בסתר ליבך שחייזרים יגיעו פתאום ויחטפו אותי לעולמי עד.
כך או אחרת, אל תעשה לי חיים קשים מדי. תבחר מישהי שאוכל להסתדר איתה, ולא פקאצה שתהפוך אותך למישהו אחר לגמרי.
אגב, אם וכאשר אתה והפקאצה תיפרדו, אל תבקש ממני להזיל איתך דמעות, ותן לי את העונג להתפלל שבפעם הבאה הבחירה שלך תהיה קצת יותר טובה (כלומר - מישהי שדומה לי... ).
נכון, גם זה משהו שקשה לבקש, בעיקר אם יש לך שאיפות להיות פוליטיקאי או בעל משרה בכירה, אבל בכל זאת. אפשר להשיג הכל בדרך הישר. אבא ואני נהיה שם כדי לעזור בכל מה שנוכל. בכל מקרה, אם אתה מחליט בכל זאת לגנוב, בבקשה שלא יתפסו אותך. (אני לא יודעת איך אני אספר את זה לחברות בעבודה...).
אבא ואני נהיה לצידך תמיד. אבל חשוב לנו לדעת את האמת כדי שנדע מול מה אנחנו מתמודדים. נכון, יכול להיות שנכעס, יכול להיות שנתאכזב ויכול להיות שירדו לי כמה דמעות (אבל בינינו, גם ב"צ'רלי וחצי" אני בוכה, אז זה לא משהו שצריך להטריד אותך), אבל אנחנו תמיד נהיה מאחוריך וננסה להוציא את המיטב מהסיטואציה. גם אם המיטב אומר רק למזער נזקים. בכל מקרה, תגיד את האמת.
זה בסדר אם אתה רוצה את הפלייסטיישן או ה-WII שיש לאחרים, אבל חשוב לי מאוד שתדע להעריך את מה שיש לך. את הדברים הקטנים. את הנשיקה, את החיבוק, את המילה הטובה. שתדע לקבל אותם ולתת אותם במינונים ובמקומות הנכונים כדי שלכולנו יהיו חיים קצת יותר מחוייכים.
נכון, זו לא חובה, וזה לא דיבר. אבל זו זכות מאוד גדולה להיות אמא שלך. שתדע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם