מצב משפחתי: תכירו את משפחת משה מכפר בלום
רלי אברהמי ואבנר אברהמי במדור "מצב משפחתי". והפעם: תכירו את משפחת משה מקיבוץ כפר בלום
הבית: חד קומתי, שטוח גג, "בהרחבה" (לשעבר חלקת גידולי השדה של הקיבוץ שהופשרה לבנייה). כתליו חום-חמרה ("הייתי מעדיפה בז-שמנת" - מעיין), בחזיתו טוף וחלוקי נחל, בעורפו דשא, מרפסת ודגלים מיום העצמאות.
נכנסים: מעבר לדלת הדקורטיבית מרחב מואר, מלבין באריחי גרניט פורצלן. בסלון המרווח ("בליבינג רום צריך לחיות" - ארז) ספה כבדה, לבנה (15 אלף שקל, גני התערוכה), שעוטפת שולחן אירוח אל מול מסך טלוויזיה רב-אינטשים. ארז אומר שזו "ספת פאזל" שניתנת לסידור בתבניות שונות. כך או כך, על גבה מוטל צעיף כחול-לבן של "עירוני קריית שמונה" ובכדורגל , כך נראה, אפשר לצפות ממנה בנוחות.
באותו חלל פרוש שטיח "שאגי" חום-לבן (כרמיאל) לצד שולחן אוכל לשישה, שולחן עבודה לשניים (עם שני מחשבים) ומטבח מאובזר. ממשיכים לחדרים. בדרך, על קיר המסדרון, מצוירות צלליות של ציפורים.
החדרים: שלושה. מימין חדר ההורים, משמאל חדר הילדים, בתווך הממ"ד. בחדר ההורים מיטה רחבה מתכווננת ("רהיטים 2000, גני התערוכה"), אל מול ארון גדול וטלוויזיה נטוית-זרוע. בצד שלה שולחן קוסמטיקה, בצד שלו "על הבלימה - סיפורה של חטיבה 188", בחדר הילדים שתי מיטות נוער. אצל ינאי מצעים כחולים וצללית של כדורגלן מודבקת לקיר, אצל מיקה מצעים ורודים ובובת כלה בשמלת כלולותיה. בממ"ד, לצד הליכון כושר, ניצב מגהץ אדים גדול. הגיהוץ, אומרים, זה ארז ("אמא שלי גיהצה גם טי-שירטים"),
היסטוריה נדל"נית: נכנסו ב-2010 ("עברנו ועדת קבלה"), שילמו 960 אלף שקל ("יישוב ספר"), קיבלו 130 מ"ר בנוי (על 860 מ"ר מגרש), השכנים ברובם יוצאי הקיבוץ או קריית שמונה ("ויש גם מהמרכז ואפילו אחד מאילת").
פרנסות ועיסוקים: מעיין מנהלת מרקו"ם (מרקטינג וקומיוניקיישן) ב"גלקון", מפעל קיבוץ כפר בלום לייצור "בקרי השקיה". בעבודתה אחראית ל"תחום העזרים הטכניים של המכירות", (תערוכות, אתר האינטרנט, קטלוגים, מצגות) ויש לה עובדת ("אנחנו התחום"). בעלת תואר ראשון בכלכלה וניהול (מכללת תל חי), עובדת חמישה ימים בשבוע (משבע וחצי עד רבע לארבע), נוסעת וחוזרת בקלנועית פרטית ("תל יוסף", 18 אלף שקל), בדרך מסיעה את הילדים לבית הספר ולגן.
שאיפות: תשמח להתפתח בתחום השיווק, "אך לא על חשבון גידול הילדים". מדווחת על נקיפות מצפון שפקדו אותה כששהתה לאחרונה שבוע בסן דייגו מטעם העבודה. בניגוד לארז ("הקרייריסט"), מתנגדת לשיתוף בייביסיטר בחיי המשפחה ("אבל כך גידלו אותי", ארז).
ארז: סמנכ"ל שיווק ב"תאי וילאג", כפר נופש בסגנון תאילנדי על גדת הירדן (ליד קיבוץ שדה נחמיה). עוסק ב"שיווק ומכירות" וב"ניהול", מתייצב בשמונה וחצי בבוקר, חוזר הביתה בהתאם לעונה, ב"אוף סיזן" - בסביבות שבע בערב, ב"היי סיזן" - לפעמים גם בשתיים בלילה. בכל מקרה, נמצא לדבריו תמיד בכוננות. "בתוך ציבור נופשים", אומר, "יימצא
עיסוקי הילדים: ינאי תלמיד כיתה א' בבית הספר "הגומא" בקיבוץ, מגיע וחוזר עם אמא (על הקלנועית), אחר הצהריים חניך בית הספר "איתוראן" בקריית שמונה לכדורגל (2,500 שקל בשנה), שואף להיות מגן ימני ("כמו אלעד גבאי"), קיבל לשבת גביע הצטיינות נודד.
מיקה: חניכת "גן אלון" בקיבוץ, 1,200 שקל בחודש (כולל ארוחות בוקר וצהריים), הסעות - אמא.
הקיבוץ: משתמשים בשירותי המכולת וקופת החולים שלו, מעיין תשמח להיות חברה ("לקבל שוויון בהחלטות הכלכליות, החינוכיות והתרבותיות"). ארז ממש לא.
תולדות מעיין: ילידת 1973, כפר בלום, אמצעית בין אח ואחות, בת לחברי הקיבוץ. אמה ילידת לוס אנג'לס, בוגרת אוניברסיטת יו-סי-אל-איי שהגיעה לארץ בסוף שנות השישים, היום סמנכ"לית בגלקון ("עד לפני שנה היא הייתה המנכ"לית ורצו שתישאר"). אביה בן למייסדים, ("גד"שניק בעברו").
(אחראי ענף גידולי השדה), היום בגמלאות. בכיתה ה' יצאה עם הוריה לשליחות בארצות הברית (" הכרתי את סבא וסבתא מצד אמא"), בכיתה ז' חזרה, למדה ב"עמק החולה" (תיכון כפר בלום), התגוררה עם בני כיתתה ב"נעורים" ("היה מעולה"). עשתה שנת שירות לפני הצבא (קיבוץ רתמים), שירתה בנח"ל (מ"כית במחנה 80), ירדה לאילת (אחרי השחרור), עבדה שם כסלקטורית (ב"ארקיע"), חזרה הביתה, למדה במכללת תל חי ופגשה את ארז.
קורות ארז: יליד 1975, קריית שמונה, הבכור מבין ארבעה אחים ואחיות. אביו, יליד הארץ שמקורותיו בעיראק, מנהל "חנות המשפחות" בבסיס חיל האוויר ברמת דוד. אמו, בת ליוצאי תוניסיה, סגנית מנהלת מחלקה בבנק הפועלים. יסודי למד ב"מצודות", תיכון ב"מקיף דנציגר", זוכר הרבה ריצות למקלטים תחת מטחי קטיושות ("במלחמת לבנון הראשונה שהינו במקלט שבוע פלוס"), ולמרות זאת, את ילדותו מגדיר כמאושרת ותמימה ("כולם במקלט הכירו את כולם"). כך או כך, הדריך בצופים ("שבט גונן"), שירת בחיל האוויר (חובש ב-669), השתתף בפינוי פצועים (בינת-ג'בל, נצרים, כפר דרום), עבר לתל אביב (אחרי השחרור), למד קופירייטינג, עבד ב"טלכלל" (מנהל מכירות) והכיר את מעיין.
הפגישה: 2000. הוא היה איש מכירות שגר בדירה שכורה בגבעתיים, היא הייתה סטודנטית בתל חי שגרה בכפר בלום. לפרנסתה עבדה אז כ"ראש משמרת ביטחון" ב"מנחת גיבור", לצד אלמוג, בן דוד שלו, ולא הפסיקה לשמוע ממנו - "ארז וארז". יום אחד, אמרה, תן לי כבר לדבר איתו ("הייתי היוזמת") ונולדה פגישה בתל אביב, בבר בדיזנגוף ("ליד המשטרה"), (ארז:"היא באה כמו מלאך בשמלה לבנה"). באותו ערב נהיו חברים ויום אחרי, כשנסעה (מטעם העבודה) לליסבון, השיג אותה בטלפון בחדרה במלון, ואמר לה שהוא אוהב אותה.
החתונה: 2003, "סולם יעקב", גן אירועים ליד קיבוץ מחניים, 500 אורחים. היא הייתה בשמלת "ערן אלמוג" ("המנוח), מקריית שמונה, הוא היה בטוקסידו מ"רזי קירמאייר" (דיזנגוף) עם מלמלה בחזית. "אני תאטרלי", מתוודה. "החתונה הייתה בעצם בשבילו" אומרת מעיין.
קריית שמונה וכפר בלום: "אני חושב שאבא שלי צחק", ארז "שבסוף הבן שלו מתחתן עם קיבוצניקית". מעיין: "מצאתי את עצמי לא אחת מתמודדת מול סטריאוטיפים".
התאמות: "גיליתי בקיבוץ את הסולידריות הנפלאה", ארז. "לא שהפכתי שומרת כשרות, אבל הביתה לא אכניס חזיר", מעיין.
ניגודים: "אני מניח תפילין", ארז. "אני בת לאתאיסט שהאלוהים שלו מת בשואה", מעיין.
סדר יום: מעיין משכימה בחמש, הולכת שעה לאורך הירדן, חוזרת, מתקלחת, מכינה סנדוויצ'ים, שותה מים ומעירה את ארז. יחד יארגנו את הילדים וב-7:10 הקלנועית שלה יוצאת לדרך. או אז ארז יפנה לתפילין, גילוח, רחצה וגיהוץ וב-8:15 יתייצב במשרדו לקפה ראשון (שחור, חצי כפית סוכר), וליוגורט "אפס אחוז" ("הורדתי כבר שבעה קילו"). צהריים יאכל במסעדה התאילנדית בכפר ("מצוין"), בעוד מעיין תסעד בחדר האוכל בקיבוץ("יכול להשתפר"). עד ארבע היא והילדים בבית, ארז חוזר בסביבות שבע ("במקרה הטוב"), וארוחת ערב (חביתה, סלט, פסטה) תוגש לילדים בלבד. ארז ניזון בערבים ממאכלי אמו שממלאים בקופסאות את המקרר (דגים חריפים, עוף עם תפוחי אדמה, קציצות). למקלחת ולהשכבה אחראית מעיין, כיבוי אורות עד שמונה וחצי בחדרי הילדים. בהמשך מעיין יכולה לצאת למפגש "פורום נשים" בקיבוץ, או ל"צוות מיפוי דמוגרפי של הקהילה", או סתם לצפות בטלוויזיה עם ארז.
טלוויזיה: "נהנים מריאליטי בלי להתבייש", ארז מרבה לראות גם כדורגל, אוהד שרוף של עירוני קריית שמונה ועם ינאי הולך לכל משחקי הקבוצה ("אני חווה את זה דרך עיניו).
חלומות: "שינאי יהיה טייס", ארז, "ושאני אהיה מנכ"ל כפר הנופש". מעיין: "אין לי חלום ספציפי".
מריבות: "גג יום". אומרים שארז "המתחיל והמתפייס", וזה שאומר "לא התכוונתי".
שלום: "שתי מדינות ופינוי התנחלויות", ארז. הוא לדבריו, תומך באהוד ברק ("חייב להיות שר הביטחון"). מעיין: "בסוף רק יהודי התפוצות ישרדו".
האושר (בסולם מ-1 עד 10): ארז - 10, מעיין - 9.
כפר בלום - קיבוץ בגליל העליון, מייסדיו עולים מאנגליה ומהארצות הבלטיות, נוסד ב-1943, על שם לאון בלום, ראש ממשלת צרפת היהודי בשנים 1939-1936.
משפחות שרוצות להשתתף במדור מוזמנות לכתוב ל: reliavr@gmail.com או להתקשר ל: 050-7254475
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם