הטור של אלון קרניאל: סיכום דו שנתי
כשזה נוגע לבת שלי, מסתבר שאובדן חירות וספונטניות, בכי קורע אוזניים וניקוי יציאות יכולים להיות נהדרים. אלון קרניאל עם מסקנות חשובות מהשנתיים האחרונות
שינויים. מה השתנה בחיים שלי בשנתיים האחרונות? שום דבר מיוחד, מלבד הדברים הבאים: כבר אין ספונטניות בחיים שלי; אני חי לפי לוח זמנים של שינה וארוחות; אין חופשות אמיתיות; אני מנקה יציאות.
אין ספק שאילולא דנה הייתי מספיק הרבה יותר בשנתיים הללו. אולי אפילו הייתי קצת יותר מועיל לאנושות. אך למרות הכל, ואולי בגלל הכל, היו אלו השנתיים המדהימות בחיי. מסתבר שלפעמים גם שינויים לרעה יכולים להפוך את החיים לטובים יותר.
התפתחות. דנה למדה ללכת, לדבר, לשיר, לטפס, להשתמש בכלי אוכל ולשחק באייפון. אני, לעומתה, בסך הכל למדתי להיות הורה והשתדלתי לעשות כמה שפחות טעויות (אף שכאלו לא חסרות.( אהה, כן, גם למדתי לאהוב בלי תנאים מוקדמים. אהבה שגורמת ללב של בן אדם להרגיש כמו פלסטלינה בכל פעם שהבת שלו אומרת "אבא חמוד" או סתם מבקשת נשיקה, כי זה בדיוק מה שבא לה עכשיו.
אין ספק שעקומת הלמידה של ילדים מוכיחה כמה אנחנו, הבוגרים, תקועים במקום וכמה עוד יש לנו ללמוד.
אושר. בעבר חיפשתי את האושר במסגרת המירוץ של החיים. קיוויתי כי הוא יגיע עם הצלחה בעבודה או העלאה במשכורת. אך מהר מאוד הבנתי שלא זה ולא זה מסבים לי אושר טהור. לעומת זאת, ליום לא מוצלח בעבודה הייתה נטייה לחלחל לערב ולהשפיע באופן לא פרופורציונלי על מצב רוחי.
בשנתיים האחרונות, בסופו של כל יום עבודה מחכה לי המפגש המחודש עם פניה המחייכות של בתי. מבחינתי, מדובר ברגע מובטח של אושר טהור, שלמולו כל שקרה בזמן העבודה נשכח ונעלם. מסתבר שדנה הייתה צריכה להיכנס אליי לחיים כדי שאבין שאושר הוא אינו נגזרת של הצלחות או רווחים. הוא נמצא בדברים הקטנים, ולכן מספיק אפילו חיוך קטן כדי למחוק ימים רעים.
סבלנות. בשנתיים שעברו ראיתי איך דנה שלי מפתחת את האופי שלה. ילדה שעומדת על דעתה ודואגת שישמעו מתי רצונה לא סופק כהלכה. הגננת של דנה קוראת לזה בחינניות "נוכחות קולית."
אם הילדה שלי תרצה בעתיד להשתתף בתחרות שירה בסגנון "כוכב נולד," אולי "הנוכחות הקולית" תבוא לעזרתה. כרגע היא בעיקר קורעת את
דנה הפכה אותי להרבה יותר סבלני, אם כי רק באופן יחסי. בכי של ילדים אחרים הוא עדיין בלתי נסבל בעיניי.
התרגשות. לפני שנים אחדות סיימתי את לימודי המשפטים. אחרי הלימודים באו בחינות הלשכה. בתום חמש שנים וחצי קשות וארוכות מדי נהפכתי רשמית לעורך דין. התרגשות לא הייתה שם, רק הקלה.
לפני כמה ימים קיבלתי הזמנה למסיבת סוף השנה של דנה בגן. היא רק חצי שנה בגן ונראה שהיא חצתה את התקופה הזו ללא כל קושי. בכל זאת, למראה ההזמנה התרגשתי מאוד. כך למדתי שהתרגשות לאו דווקא נובעת מהדברים שבשבילם אתה עובד קשה, אלא מהדברים שחשובים לך באמת, אפילו אם הם באים בקלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם