אפקט החזרה: איך מנצחים את רגשות האשמה?
החזרה לעבודה לאחר חופשת הלידה מלווה בדרך כלל ברגשות אשמה כבדים. איך נפטרים מהתחושה המייסרת והאם מדובר בעול שתסחבו לנצח? כמה טיפים שיעזרו לכן לנצח את המצפון
אנו חיים בתקופה שבה, על מנת לחוש סיפוק ומימוש עצמי, עלינו להגשים את עצמנו גם דרך האימהות וגם בעולם העבודה. הקריירה היא אמצעי למימוש פוטנציאל אינטלקטואלי, יצרני ויצירתי, למילוי צרכי הקיום והשאיפות הכלכליות שלנו, ולעתים אמצעי למימוש אידיאלים חברתיים ותחושה של יעוד אישי. עולם העבודה הוא חלק מרכזי בהגדרת העצמי בחברה המערבית ומהווה אצל הרבה אנשים את משמעות הקיום שלהם.
הורות מהווה אף היא חלק משמעותי במימוש העצמי, יצירת המשכיות, חוויה של נתינה, אהבה, אחריות, קשר. אנו יוצרים דור חדש, ואנו רוצות שהילד שלנו, לכשיגדל, יהיה בעל ביטחון עצמי, בעל דימוי עצמי חיובי, עצמאי ואחראי, יידע לבחור ולקבל החלטות בשיקול דעת, לתקשר ביעילות ולממש את עצמו/ה.
האם ניתן לשלב בהצלחה הורות וקריירה, או שאנו נידונות לנצח לחוש רגשי אשמה?
רגשות האשמה נוצרים כשאנו חווים פער בין מה שאנו חושבות שהיינו אמורות לעשות לבין מה שאנו עושות בפועל. האם רגשות אשם הם חלק בלתי נפרד מהאימהות המודרנית? זהו, שלא. השאלה החשובה היא, האם נגרם נזק לתינוק אם אימו לא נוכחת במשך שעות רבות בהן היא בעבודה?
אין עדויות לכך שילדים שאימותיהם נשארות בבית שונים במדד כלשהו לרעה מילדים שאימותיהם עובדות, פרט לתחלואה המוגברת בשנה הראשונה. גם קשה לנטרל הרבה השפעות אחרות, כמו למשל, האם האמא שמחה להישאר עם התינוק או "מטפסת על הקירות". למעשה, הבעיה העיקרית בשילוב בין עבודה וקריירה הם רגשי האשמה וההשלכות שלהם.
לפני שאסביר מהם רגשות אשמה ואיך להתמודד איתם, אציג שאלה לאימהות: האם תרצי שילדתך, לכשתגדל, תעבוד, תפתח מקצוע, עצמאות כלכלית ומימוש מקצועי? האם תרצי, שילדתך גם תהיה אימא? אם התשובה לשאלה זו חיובית, הרי שאותו דבר שאת מאחלת לה, רצוי ומותר גם לך, ויתרה מזו, את יכולה להוות עבורה דוגמה לשילוב מוצלח בין הורות וקריירה.
איך עושים את זה?
מהם באמת רגשי אשמה? רגשי אשמה הם, למעשה, שיטה יצירתית שבאמצעותה אנו עושות מה שאנו רוצות ומשמרות את תחושת הערך שלנו. איך זה עובד? את בוחרת לחזור לעבודה (כן, זו בחירה. הרבה מרגישות שאין ברירה, כי צריך את הכסף, למשל. אך יש ברירה: אפשר להוריד את רמת החיים לרמת ההכנסה של משכורת אחת. מוכנה לזה?).
כאמור, בחרנו לחזור לעבודה, אבל אנו חושבות שאימא טובה הייתה אמורה להישאר עוד בבית. בפועל אנו בעבודה, אבל אם נהנה מזה, זה ייראה כאילו לא אכפת לנו מהתינוק שזקוק לנו בבית.
אבל אם נסבול מזה? אם נרגיש רגשות אשמה מייסרים? מה זה אומר עלינו? שאנו אימהות טובות!
פרופ' רודולף דרייקורס הגדיר רגשות השם כ"כוונות טובות שאין לנו". אבל זה לא הדבר הכי גרוע ברגשות אשם. מה יש? תסבלי בכיף שלך. הדבר הבעייתי ביותר ברגשות אשמה הוא, שהעשייה ההורית שבאה בעקבותיהם לא מכוונת למלא את הצרכים האמיתיים של התינוק, אלא להקל על רגשי האשמה שלנו. במקום לתת לו את מה שהוא צריך, אנו מפצים אותו על מה "שעשינו לו". במקום להקדיש מחשבה לשיטות חינוך מועילות, אנו מפנקות וקונות ומרשות לו לעשות ככל שעולה על רוחו.
1. אם בחרת לחזור לעבודה, עמדי מאחורי הבחירה שלך. אם את חושבת שזה אסון לתינוק, השארי איתו.
2. אם בחרת לחזור לעבודה, המסר שעלייך לשדר לילדים הוא שעבודה הוא חלק חשוב בחיי כל אדם, והוא מועיל מאוד למשפחה. ילדים אינם הופכים להיות מסכנים בגלל זה, אלא תורמים לחיי המשפחה על ידי התנהגות הולמת ושיתוף פעולה.
3. דאגי למטפלת/מסגרת ראויה לילד. וכאן זה המקום להיות מאוד קפדניים, לבדוק ולבדוק ולוודא שלילדינו בידיים טובות. אם יש מקום לקצת היסטריה בהורות, זה המקום.
4. המעבר למסגרת צריך להיות הדרגתי מאוד. יש להישאר עם הילד עד שהוא מכיר את המקום ורק אז לעזוב לפרקי זמן קצרים, עד להתרגלות הדרגתית. בעניין זה אני מתנגדת לעמדתם של מסגרות וגנים שמעדיפים שההורים לא יהיו בסביבה מהר ככל האפשר.
5. השקיעי בפיתוח תחושת השייכות של הילד, החברותיות שלו, ואמני אותו לשיתוף פעולה. הקדישי זמן איכות לילד ואל תפצי בעודף צעצועים. אפשר גם לעשות עם הפעוט את עבודות הבית ביחד - זמן איכותי במיוחד.
6. חשבי על מה אפשר לוותר בדרך החיים אליה הורגלת עד עכשיו, על מנת ליצור פחות לחץ ויותר איזון בחיים.
7. יום עבודה לאם לא צריך להימשך מעבר לשעה 16.00. אם מדובר בקריירה תובענית במיוחד, אפשר לבקש מבן הזוג להגיע מוקדם יותר הבייתה, כדי לאפשר לך להשלים משימות בעבודה.
כשאנו בוחרות בהורות ובקריירה, עלינו לקחת אחריות על מחיר הבחירה. גידול ילדים קטנים הוא משימה קשה ושום דבר לא הופך את זה לקל. חשוב להקדיש מחשבה להורות כפרויקט לטווח ארוך, ולמצוא את הדרך להעביר ערכים ולחנך לשיתוף פעולה. מומלץ מאוד להתייעץ עם אנשים אחרים ולהשתתף בקבוצות הורים.
אנאבלה שקד היא מייסדת את בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ועומדת בראשו, מרצה ומדריכה בכירה במכון אדלר, בעלת 20 שנות ניסיון בהדרכת הורים, בעלת קליניקה לתרפיה בגישה האדלריאנית בהבעה ויצירה, מאמנת ומדריכה בכירה בבית הספר להכשרת מאמנים במכון אדלר, אימא לשלושה ואשת קריירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם