באומנה שלמה: על החיים במשפחות האומנה
דודו וענבל פתחו את דלתם בפני ילד סודני שננטש, בני הזוג משען אימצו לחיק משפחתם פג קטן, וכל אחד מבני משפחת א-סאנע הקריב מעצמו עבור הבנות החדשות. לרגל עשור להפרטת שירותי האומנה, שלוש משפחות מספרות על הרגע שבו הכניסו הביתה ילד בודד וזכו באהבה גדולה
אחרי שיחה קצרה עם בעלה אברהם, החליטו השניים להיות משפחת אומנה לתינוק. "למחרת, בדרך לבית החולים סורוקה, אספנו מהגן את בננו משה, שהיה אז בן שלוש וחצי, והמשכנו לחנות למוצרי תינוקות, שם קנינו פורמולה, מוצצים ובקבוקים", נזכרת דניאלה.
התאהבתם בתינוק מהרגע הראשון?
"כשהאחות בפגייה הלבישה אותו, הסתכלתי מהצד וראיתי תינוק חמוד. לאברהם היה איתו קליק מיידי - הוא הרים את התינוק וחיבק אותו. אנשים שאלו אותי: "איך הסכמת?" והאמת היא שאין לי תשובה. פשוט הרגשתי כך".
אין זו הפעם הראשונה שבני הזוג משען משמשים משפחת אומנה. בפעם הקודמת הם אימצו לחיק משפחתם ילד כבן שמונה שנדד בין משפחות ופנימיות. "הוא נכנס הביתה עם התיק ושאל אם נהיה ההורים שלו", נזכרת דניאלה. "כהורים צעירים לא ידענו להתמודד עם המצבים הקשים שאליהם נחשפנו דרכו: גניבות, שקרים, אכילת יתר ועוד. כשהוא התחיל להציק לבן שלנו, לא עמדנו בזה והוא נשלח לפנימייה".
בניגוד למשפחה מאמצת, שמקבלת אפוטרופסות מלאה ותמידית על הילד, משפחת האומנה מהווה מסגרת זמנית עבור ילדים בסיכון שהוצאו מביתם בהחלטת מוסדות הרווחה. השנה מציינים עשור להפרטת שירותי האומנה, שהועברו (למעט הנושא הכספי) מאחריות משרד הרווחה לטיפולן של ארבע עמותות: "אור שלום", "מטב", "שחר", ו"מכון סאמיט". כ-2,000 משפחות אומנה, שהעניקו בית לכ-2,900 ילדים, פועלות כיום.
"לא קל למצוא משפחה לילדי האומנה", אומרת אורית עמיאל, מנהלת שירות האומנה של מכון סאמיט. "קיים קושי לגדל ילד שנדד בין משפחות ופנימיות וחווה קשיים. בנוסף לכך, יש חשש מפני הפרידה העתידית מהילד". לדבריה, בשנים האחרונות עלה מספר המשפחות החילוניות והבדואיות שמשמשות בתי אומנה.
"בשלושת החודשים הראשונים שהוא היה אצלנו, א' (אסור לפרסם את שמות ילדי האומנה, ר.ק), בכה כל הלילה, ולמחרת בבוקר הלכתי כרגיל לעבודה, בשיא הלחץ של הכנת התלמידות לבגרות", מספרת דניאלה. "לא הייתי זכאית לחופשת לידה, והיו לי הרהורי חרטה. בזמן ששאלתי את עצמי: 'מה היה חסר לי בחיים?'. בעלי התקיל אותי ושאל: 'אם הוא היה הבן הביולוגי שלנו, האם היית מחזירה אותו מפני שבכה'".
במקביל התמידו בני הזוג בטיפולי פוריות. תפילותיהם נעתרו פי שלושה: לפני 11 חודשים דניאלה ילדה שלישייה.
מה צופן העתיד?
"אני חוששת בעיקר מפני השינוי שיביא איתו גיל ההתבגרות. א' הוא ילד מתרפק. אני מחבקת ומנשקת אותו, וכעת אין איסור. אבל בהיותנו חרדים, לאחר בר המצווה לא אוכל לגעת בו, וגם אני ובתי חנה לא נוכל לשהות איתו ביחידות".
את חושבת על האפשרות שהוא יחזור לאמו?
"סביר להניח שבית המשפט יקבע שהילד בר אימוץ, וכבר אמרנו שנרצה מאוד לאמצו. מצד שני, כואב לי על אמו הביולוגית שלמרות הכל מקבלת אותו בלב אוהב, ומכל מפגש איתה הוא חוזר עמוס בממתקים ובצעצועים. הכי טבעי שנאמץ אותו כי הוא הבן שלנו לכל דבר ועניין. אני מרגישה שבכוחנו להעניק לו חיים טובים, יציבות ותחושת שייכות. הוא הקמע שלנו".
השעה היא אחרי תשע בערב, ובבית משפחת א-סאנע חוזר הריטואל: אמנה, אם המשפחה, מנסה לשכנע את שתי בנות האומנה, בנות החמש והשש, ללכת לישון. "שתיהן שהו עם אמן במקלט לנשים מוכות", מספר האב עדנאן. הוא מנהל את רשת המכללה הקהילתית לאוכלוסייה הבדואית, והוא ואמנה הם הוריהם הביולוגיים של שבעה בנים בגילאי 22-8. אבל הפעם, מכורח תפקידם כמשפחת אומנה, הם נזהרים. "נקשרים אל הילדות, אבל שומרים על הלב שלא יתרסק", הוא מודה.
לפני חמש שנים התוודע עדנאן לסיפורה הקשה של ילדה בדואית שנאספה על ידי משפחה הולנדית בארץ. הילדה בת הארבע סבלה מבעיות קשות במערכת העיכול והוצאה מהבית, שבו לא היה לה סיכוי לשרוד. "אני
עדנאן סירב לקבל את האבחנה כמו שהיא והתכתב עם רופא אלטרנטיבי בעל שם בלונדון, שהמליץ לו על תרופה ייחודית: חלב נאקה.
"היה לי ברור שאנחנו קונים נאקה", הוא נזכר בהתרגשות. "בהתחלה האכלנו את הילדה עם מזרק, ועם הזמן היא הפסיקה לשלשל ולהקיא עד שהחלימה. בבית החולים עשו בדיקות מקיפות והופתעו מהתוצאות. בהמשך עשינו לה אבחון והתברר שהיא לא סובלת מפיגור, אלא זה היה המצב הבריאותי שגרם לאבחנה המוטעית".
מה אמרתם לבנים?
"הסברנו להם שעל מעשה כזה אלוהים יזכה אותנו בגן עדן, ולכן כל אחד צריך לוותר קצת על הנוחות שלו. הבנים התנהגו ממש יפה, גם אם לעתים הייתה קנאה, כמו בין אחים רגילים. עם הזמן אחמד, בננו הצעיר ובן גילה של הילדה, הלך מכות עם ילדי השכונה שהציקו לה".
ואז היא חזרה להוריה.
"הלב התרסק. הילדה הזאת שינתה לנו את החיים והפכה אותנו לאנשים רגישים יותר. ביום הפרידה הסברנו לה שהיא חוזרת למקום הטבעי שלה כי אדם לא בוחר לאיזו משפחה להיוולד".
בגלל הלב השבור החליטו בני הזוג א-סאנע לא לשמש עוד כהורי אומנה, אבל המציאות הייתה חזקה יותר. "כשפנו אליי בבקשה להיות משפחת אומנה לשתי אחיות בדואיות עם סיפור חיים מצמרר, אמרתי 'כן', כי אני יכול וחייב לעזור", אומר עדנאן.
כיצד משפיעה האומנה עליכם כבני זוג?
"אחרי 25 שנות נישואים אנחנו מסתכלים אחרת האחד על השני. עיקר הנטל לטיפול בבנות מוטל על אשתי. התפקוד שלה הגביר את ההערכה שלי אליה. פתאום אתה מבין שבת הזוג שלך נהדרת, וזה רווח נקי".
גם דודו וענבל כוכב מכירים את התחושה הטובה הטמונה בעזרה לזולת. הם מנהלים בית ספר אלטרנטיבי (ענבל גם רקדנית), ובשלב מסוים השניים, הורים לשלושה ילדים, הציעו את עצמם כמשפחת אומנה.
"כששאלו אם נסכים לקבל ילד פליט מדרום סודן, השבנו בחיוב", מספר דודו.
בשנים האחרונות חלה עלייה במספר ילדי הזרים המטופלים על ידי עמותות האומנה ומשרד הרווחה. "ההורים נוטשים את התינוקות והילדים במעברי הגבול", אומרת אורית עמיאל. "לא מזמן פקידת סעד אספה מהגדר שבין סיני לרפיח תינוק סודני והביאה אותו למשפחת הקלט. מדינת ישראל פועלת על פי אמנת האג המחייבת מתן טיפול לילדים בסיכון. הורי הילדים יודעים שברגע שהילד מועבר למשפחת אומנה, המדינה לא תוכל לגרשם בלעדיו".
באוגוסט לפני שנתיים הכניסה משפחת כוכב לביתה את הילד, אז כבן שבע. "הוריו התעללו בו, הוא נדד באזורי מלחמה וזכר במעורפל שירו באחיו", מספר דודו. "בשנייה הראשונה שראינו אותו במשפחת הקלט החששות התפוגגו. דאגנו נורא שלא יהיה קליק, אבל מצאנו ילד מתוק".
היה קשה?
"זו התמודדות מורכבת וארוכה שכוללת מילים קשות כמו: 'אתה לא אבא שלי', 'אני לא רוצה להיות כאן', ועוד. היו תקופות שבהן התקשרו כל יום מבית הספר כי הוא התפרע, ברח או הכה ילדים ואת המורה. אבל בתוך הגלים העולים ויורדים הבנתי שהוא בודק את הגבולות. אני מצדי שידרתי לו תמיד שאני לא מוכן לוותר עליו".
מה הסביבה משדרת לכם?
"בימים הראשונים הייתה התרגשות בקהילה הקטנה שלנו בשל היותו חריג בנוף. היו מקרים שבהם ילדים גירשו אותו ממגרש המשחקים, העליבו אותו".
ומה אם יוחלט לגרשו? כיצד תתמודדו עם הפרידה?
"בתקופת ההכשרה כמשפחת אומנה נשאלנו אם נהיה מסוגלים לעמוד בפרידה, ואני רוצה לפתור את בעיית הסטטוס שלו כדי שלא יגורש. אין לו דרכון או תעודת זהות. חמורה מכך היא המחשבה שיום אחד יוחלט לגרשו בחזרה לסודן, והכל ייגמר. לא מזמן קראתי כתבה על ילדים שאוחדו בשדה התעופה עם אביהם המכה, ויחד איתו גורשו מישראל לסודן".
האומנה מהווה מסגרת משפחתית חלופית וזמנית לילדים בסיכון מגיל אפס עד 18, שהוצאו מביתם בעקבות החלטת מוסדות הרווחה. מעבר לקריטריונים המוגדרים, כל משפחה בעלת לב רחב יכולה לשמש כאומנת לילדים אלה. בתקופת שהות הילד באומנה מלווה המשפחה על ידי נציגים מהעמותה שבה היא רשומה ומקבלת ליווי רגשי ומקצועי, בתוספת החזר הוצאות חודשי ממשרד הרווחה וקצבה חודשית בסך 2,000 שקל בחודש לילד.
"מחקרים קובעים כי משפחת אומנה הינה הסביבה הטובה ביותר להתפתחות תקינה של ילדים שהוצאו מבתיהם", אומרת מירה ורקר, מגייסת משפחות אומנה במכון סאמיט. "התמיכה הרגשית, החיזוקים והכלים הנחוצים להתפתחות נפשית, רגשית ושכלית של הילד מגיעים ממעגל האנשים הקרובים לו. משפחת האומנה מעניקה לילד בית משלים לבית הביולוגי".
הקריטריונים שבהם יש לעמוד: גיל האומנים לא יעלה על 55, מצבם הבריאותי צריך להיות תקין, אישור מהמשטרה על היעדר רישום פלילי, חדר מגורים ראוי בבית לילד/ים, הכנסה קבועה ויציבות כלכלית, יחסים בין-אישיים תקינים בין בני הבית, המלצות בכתב ובעל-פה מגורמים בקהילה שמכירים את המשפחה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם