מילה של ילד: מדוע חשוב שהילד ידבר עד גיל שנתיים?
הילד רק נולד, והסבתא כבר מציקה לכם על זה שהוא עדיין לא מדבר? מעצבן, אבל אל תפסלו את הדאגה שלה. הורים בכל העולם מוטרדים מסדרת מחקרים שקובעים: עד גיל שנה וחצי תינוקות צריכים להגיד את המילה הראשונה שלהם. ואם זה לא מספיק, קבלו את רשימת 25 המילים שהקטנצ'יק חייב לדעת עד גיל שנתיים. לגזור ולשמור
הגם שעברו כמעט 30 שנה מאותה שיחת טלפון, כל פרטיה נחקקו היטב בזיכרונה של פרופ‘ אסתר דרומי, כאילו התקיימה אתמול. דרומי, קלינאית תקשורת ומהחוקרות הבכירות בישראל בתחום הטיפול בבעיות תקשורת, שפה ודיבור בפעוטות ובילדים צעירים, מרצה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב ומנהלת מקצועית של קליניקת "אקורד,“ היא מדענית מבוקשת מאוד בנושאי התמחותה גם בעולם.
"זימנתי אלי את האם הנרגשת ואת ילדה. הם תושבי יישוב מבוסס, מלח הארץ. האב חקלאי שורשי. האבחון קבע שילדם ’מאחר בדיבור‘ ובתוך שנה של טיפול הוא התקדם מאוד. עד הכניסה לבית הספר סגר את הפער והקושי כמעט נשתכח. כמה שנים לאחר מכן נתקעתי בנמל התעופה של ציריך בהמתנה מתמשכת של שמונה שעות לטיסה לישראל. במהלך הבידוק נתקלו עיני בפנים מוכרות. זו הייתה הגננת ובעלה המושבניק, הוריו של א‘ הפעוט, מאחר הדיבור ההוא. מטבע הדברים התעניינתי מה עבר עליו מאז שטופל אצלי. ’הוא נעשה נער מקסים, הכי אהוב על כל המושב שלנו‘, הפליגה בת שיחי כדרכן של אמהות. ’הוא עוזר לכולם, תלמיד מצטיין במתמטיקה ובמדעים, פעיל בצופים. אבל מה? יש לו עד היום קשיים בהקשר של שפה. כל שפה. כשהחלו ללמוד אנגלית, הוא לא רצה ללכת לבית הספר. כתיבת חיבור, הכי פשוט, הכי קצר, הייתה עבורו המטלה הכי קשה והכי בעייתית. הוא חרק שיניים, לא אחת הזיל דמעה. הקשיים האלו נמשכו גם בתיכון.
‘"מהיום שבו למד לרכוב על אופניים הוא לא היה מוכן ללכת ברגל לשום מקום. אפילו לא לבית השכן. פעם שאלתי אותו, כאמא, למה? והתשובה שסיפק לא מרפה ממני: ’כשאני רוכב על אופניים, אני לא צריך לפגוש אף אחד, ואני לא צריך לדבר עם אנשים“‘.
דרומי עוצרת לרגע ואומרת: "אבל זה לא סוף הסיפור עם א‘. לפני זמן מה, בכנס קלינאיות תקשורת, הציגה אחת המשתתפות מקרה בוחן מעניין במיוחד. היא הדגימה לקויות דיבור וקשיים אופייניים. למשל: מי שאומר ’אני שוקה לפרחים‘ (במקום משקה) כלומר: מייצר פעלים שכלל אינם קיימים בשפה. או ילד המשתמש לכל דבר ועניין, וכל הזמן, במשפט כללי כמו: ’אני רוצה לעשות ככה‘ ולא אומר: ’רוצה לכתוב, לקרוא, לשחק, לזרוק, לבנות‘. בתום ההרצאה שוחחתי עם עמיתתי. החמאתי לה על המקרה המעניין שהציגה. ואז אמרה לי: ’לא תאמיני מי האבא של אותו ילד, שאת המקרה שלו תיארתי. זה א‘ שבו את טיפלת כשהיה בעצמו פעוט“‘.
המסקנה, לפי פרופ‘ דרומי: "קיימת אפשרות, שתופעת האיחור בדיבור תופיע בכמה דורות באותה משפחה, שתעבור מדור לדור - ואפילו תחמיר. אנחנו נמנעים עדיין מלומר שזו תמיד בעיה תורשתית גנטית, כיוון שההיבט הגנטי לגבי התופעה של לקויות תקשורת ודיבור, עדיין נחקר. מסקנות סופיות עוד לא התקבלו. במקרה של בנו של א‘ - קשייו גדולים יותר מאלו שהיו לאביו באותו הגיל. יידרש לו יותר זמן לשפר את היכולת השפתית שלו, כמובן בעזרת טיפול של קלינאית תקשורת“.
בשנים האחרונות הולך ומעמיק בעולם המחקר בסוגיית מאחרי הדיבור. התופעה בקרב פעוטות כנראה נרחבת הרבה יותר מכפי שהעריכו בעבר. בכנס בינלאומי שנערך בוורשה, בירת פולין, אך לפני כשישה שבועות ושאליו הגיעו מומחים מכל קצווי תבל, נאמר כי שכיחות התופעה של ילדים מאחרי דיבור ובעלי לקות שפה ספציפית SLI (בעגה המקצועית) הוא בשיעור של שבעה עד שמונה אחוזים מאוכלוסיית הילדים.
בכנס בוורשה צוין כי יש לילדים הקטנים הללו, מגיל שנתיים ואילך, קשיים מרובים בשימוש בשפת האם. הם מאחרי דיבור בהשוואה לבני גילם. כאשר הם כבר מתחילים לומר מילים בודדות, יכולות השפה שלהם מוגבלות. מלאי המילים שבו הם משתמשים מצומצם. יש להם בעיות בדקדוק. הם לא מבינים משפטים מורכבים.
כמה חודשים קודם לכן הנושא הזה הועלה בשני כנסים שנתיים,
"אמרתי גם בפאנל וגם בהרצאה שלי, שהמחקרים האחרונים מראים שבגיל שנתיים לערך, צריך פעוט לדעת ולהבין לפחות 25 מילים שונות (ראו בהמשך)", סיפרה פרופ‘ ברנשטיין-רטנר בשיחה מיוחדת מבוסטון ל“סופשבוע". 25 המילים הללו הן כמו הקנרית שבמכרה הפחם“.
מדוע קנרית?
"זו רק מטאפורה לשם הדגשה והדגמה. כורים עשו בעבר שימוש בציפור הקטנה, כדי להתריע על נוכחות גזים רעילים במכרה. כאשר הקנרית הייתה מגלה סימני מצוקה זו הייתה האינדיקציה הברורה לקיומו של מצב מסוכן בבטן האדמה.
"נשאלתי“, הוסיפה פרופ' ברנשטייןרטנר, "אילו מילים, לדוגמה? ועניתי: הנה לכם 25 המילים הטיפוסיות ביותר באנגלית שאנחנו סבורים שהפעוט בן השנתיים אכן צריך כבר לדעת בגיל הזה: אמא, אבא (או מאמי, דדי), תינוק (בייבי), חלב, מיץ, ביי ביי, כן, לא, כלב, חתול, כדור, אף, עין, פה, בננה, קוקי (עוגייה, ביסקוויט), אוטו, חם, תודה, אמבטיה, נעל, כובע, ספר, עוד, נגמר או אין (באנגלית: All Gone).
לפי פרופ‘ ברנשטיין-רטנר, צבר המילים עצמו חייב להקיף עולם מושגים וסביבה נרחב: שמות הצעצועים שבהם הילד משחק, פריטי מזון, בעלי חיים ופעולות שכיחות. "כאשר רואים שהפעוט נאבק עם עצמו כדי לבטא אותן מילים, במקרים רבים זה יכול להוות סימן לבעיה הרבה יותר עמוקה“.
המחקרים האחרונים, הדגישה, הצביעו על "מלאי לקסיקאלי“ בן 310 מילים ראשוניות, "מתוכן כאמור הצבענו על 25 הטיפוסיות ביותר“.
בממוצע, פעוט רגיל ובריא יודע בגיל שנתיים כ-150 מילים שונות, אבל גם זה היודע 75 עד 225 הוא בהחלט בגדר הנורמלי. "אנחנו אומרים להורים: גם כשמדובר במאחרי דיבור - אל תיכנסו לפאניקה. ניתן לטפל בבעיה וחלק מהילדים ייחלצו ממנה לאחר גיל שלוש“.
עם זאת טוענת ברנשטיין-רטנר כי המחקרים החדשים גילו כי לילדים מאחרי דיבור ובעלי לקות שפה ספציפית, יש ברוב המילים בעיה בהגייה הנכונה של המילים שרכשו, או "אבני הבניין“ השפתי שלהם. היכולת להגות עיצורים ותנועות ליצירת המלים - קשה עליהם. לעתים יש להם קושי בהבנת ההבדל שבין פועל לשם עצם. כאשר הם כבר מתחילים בגיל מתקדם יותר - בערך בגיל שלוש וחצי - לומר משפטים קצרים, רואים שהם עדיין משבשים מילים רבות, מתקשים בהגייה של אותיות מסוימות (עיצורים או תנועות) והם פשוט "בולעים" חלקי מילים.
"עוד גילינו, כי חלק ממאחרי הדיבור הללו יראו בעיות הקשורות בשפה עד גיל 17 לפחות. למה עד 17?כי עד כה לא בדקנו את הנושא מעבר לגיל הזה. רואים זאת במבחנים השוואתיים עם בני גילם, שלא נחשבו כמאחרי דיבור בילדותם. הציונים שחלק ניכר מהם משיגים באותם מבחנים, נמוכים בכמה נקודות מממוצע הציונים של ילדים שלא איחרו בהופעת הדיבור בילדותם“.
המומחים חלוקים לגבי שיעור "מאחרי הדיבור“. בכנס אחד הוערך שיעורם ב-20 אחוז מקרב בני השנתיים המצויים בפיגור מסוים לעומת שאר בני גילם. אלא ש-75 אחוז מאלו המכונים גם "מאחרי לבלוב“ קרוב לוודאי שיסגרו את הפער פחות או יותר עם הגיעם לגיל שלוש או מעט אחר כך.
פרופ‘ דרומי: "המחקר הקשור במספר המילים שצריך הפעוט לדעת, הוא מרתק כשלעצמו. שתי קבוצות מחקר אמריקאיות החלו לעסוק בסוגיה הזאת כבר באמצע שנות התשעים. מדוע? משום ששמנו לב כי בערך שישה אחוזים מאוכלוסיית הילדים (ועתה יש אומרים ששיעורם שבעה או שמונה אחוזים) מבטאים קושי ספציפי ברכישת שפה.
"אלו ילדים שבגן הם נראים כמו כולם: חמודים, משחקים, לא מפריעים. אלא שרכישת שפת האם אצלם מתאחרת בכשנתיים בהשוואה לגיל הכרונולוגי שלהם, ומול בני גילם. למשל: כשהם בני חמש - הם מדברים כמו בני שלוש. בני ארבע - כמו בני שנתיים. אוצר המילים שלהם מצומצם. המבנים הדקדוקיים פשוטים, כלליים וחזרתיים. אם מצפים שילד בן שנה וחצי יתחיל לומר את המילים הראשונות - מאחרי הדיבור עושים זאת באיחור של כשנה“.
כשהחלו להעמיק ולחקור בנושא, התברר שלאורך כל תקופת הילדות, ילדים אלו מתקשים בפענוח השפה, גם בהבנה, גם בהבעה, אפילו במחוות ותנועות יד, המאפשרות תקשורת ללא מילים.
דרומי: "בשעתו בוצע בארצות הברית סקר די נרחב ובו נמצא כי בין חמישה לשישה אחוזים מאוכלוסיית הילדים בני החמש מראים קשיים כאלו. בישראל לא בוצע עד היום מחקר או סקר דומה, אבל אנחנו מניחים שזו תמונת המצב גם בארץ“.
המחקר בדק את הסוגיה בגני ילדים רגילים לצורך זיהוי ילדים בעלי לקות שפה ספציפית. דרומי: "זה אומר שבכל תחומי ההתפתחות שלו, הילד הזה רגיל כשאר בני גילו. אין לו שום בעיה רפואית, איננו סובל מלקות שמיעה או חירשות, מפגיעה מוחית ידועה, מאפילפסיה וממחלות אחרות. איננו אוטיסט ולא מפגר. ובכל זאת, יש אצלו דחייה ברכישת שפת האם וכל מטלה הקשורה ברכישת השפה, מציבה בפניו קושי עצום. כאשר הוא כבר בבית הספר - המאמצים הכרוכים בלימודים הקשורים בשפה, גדולים הרבה יותר מאלו של בני גילו. ונכון: חלק מהילדים שמתקשים ברכישת שפה, מראים גם קשיי התנהגות. הם רגזנים יותר, כיוון שאין מבינים אותם. הגננת בגן לא תבחין בכך, משום שילדים אלו עשויים להיות שקטים, לא מפריעים, אולי אף מכונסים בתוך עצמם“.
משגברה המודעות לקיומה של קבוצה גדולה של ילדים שבגיל חמש, בגן, מתגלים כבעלי SLI, עיצבו החוקרים הנחה שהיא המקובלת ביותר כיום, לפיה סיבת התופעה היא שונות נוירולוגית הגורמת לקושי בעיבוד המסרים הלשוניים.
דרומי: "החוקרות שהתמחו בכך הציעו לנסות לבדוק את יכולותיהם של בני שנה וחצי עד שנתיים לרכוש שפה וכך לזהות מראש מי מצוי בקבוצת הסיכון להיות בגיל חמש בעל לקות שפה ספציפית. שתי קבוצות המחקר, אחת פעלה בחוף המזרחי של ארצות הברית והאחרת במערבי, ללא כל קשר ביניהן, החלו להתמודד עם הסוגיה הזאת. הן ניסו לברר מהו הסימן הראשון להופעת קושי שפתי אצל הפעוטות. המסקנה שהגיעו אליה הייתה: איחור במועד הופעת המילים הראשונות הוא הסימן המובהק לקושי“.
מתי מצפים שפעוט יגיד את המילים הראשונות?
"מתוך קבוצה גדולה מאוד של נבדקים וניתוח סטטיסטי של הממצאים, הגיעו למסקנה כי בערך בגיל שנה וחצי מתחיל פעוט ללא קשיי שפה לומר את המילים הראשונות שלו. אבל לא חשוב כלל איזו מילה תהיה הראשונה: אחד יכול להגות את שם כלב המחמד שלו, אחר יאמר 'ננה' ויתכוון לבננה, 'פוח' ויתכוון לתפוח, והשלישי יאמר משהו המזכיר את המילה אווירון ובכל פעם שיראה מטוס בשמים יחזור ויאמר בדיוק את אותה מילה. אבל ייתכן גם שתפגשו פעוט בן שנה וחצי שיאמר מילה שתזכיר לסביבתו טרקטור, משום שחווה כנראה חוויה מרגשת מאוד, מבחינתו, כשראה ליד ביתו את כלי העבודה הגדול והרעשני הזה. מה שמעניין הוא העובדה שבין המילים המועמדות להיות ראשונות אצל פעוט המתחיל לדבר, תמצאו תמיד את המילה אבא - ולאו דווקא אמא“.
מדוע?
"ההנחה היא שהאם מרבה לומר לתינוקה בגיל הזה דברים כמו: ’עוד מעט אבא יחזור מהעבודה‘, או ’אבא לא פה, הוא בעבודה‘, וכיו“ב. המילה 'אבא' חוזרת ונקלטת שוב ושוב במוחו של הפעוט. גילינו שהמילה 'אמא' תופיע בדרך כלל באוצר המילים של הפעוט רק חמישה או שישה שבועות מאוחר יותר מהופעת המילה הראשונה. ואגב, יש מקרים שפעוט יאמר ’אמא‘ ויתכוון בשלב הזה גם לשאר בני משפחתו: סבא, סבתא, אבא. וזה בסדר גמור“.
תהליך רכישת השפה מתואר בשלבים. הראשון נקרא השלב הקדם-מילי, כלומר: הפעוט מתקשר עם הסביבה אפילו בלי מילים. מצביע על חפצים ומבקש אותם רק באמצעות מחוות, תנועות יד או משמיע קול החוזר על עצמו שוב ושוב ומזכיר בצלילו את הביטוי: "את זה, את זה“.
השלב הבא מכונה השלב החד-מילי, שבו הפעוט משתמש במילה יחידה כדי לבטא עצמו. המעבר לשימוש במילים קורה סביב גיל שנה וחצי“. אלא שיש הבדלים עצומים, בין הילדים, גם בשלבי המעבר הללו,“ מדגישה פרופ‘ דרומי.
היא עצמה כתבה על כך ספר עיון באנגלית שיצא לאור עוד ב-1987. "הספר מבוסס על מחקר תצפית בילדה אחת - בתי - שהיא כיום בת 33 ואם לשלוש בנות. לא כולן מדברות עדיין. הבת החלה לדבר כבר בגיל עשרה חודשים, ולכן היא נמנית עם אוכלוסיית הילדים מקדימי הדיבור“.
התצפית שערכה דרומי העלתה, כי עוד לפני שהגיעה לגיל שנתיים, בעודה בשלב החד-מילי, רכשה בתה 337 מילים שונות בעברית. היא רשמה בדקדקנות את כולן וכן את תאריך ההופעה הראשונה של כל מילה. צבר המילים כלל למשל: אבא, אמא, האם (אוכל), פיל, בובה, האייטה (לטייל), פיפי, אוטו, טיקטק, ציפציף (ציפור), פופה (כדור), נעל וגם עד (כך קראה לבן השכנים, גלעד).
"בממוצע, אנחנו מחכים שהפעוט יאמר את עשר המילים הראשונות השונות שלו בגיל שנה וחצי. ואלו יהיו המילים שהוריו או הגננת והמטפלת יזהו, ואפילו יוכלו לתעד אותן. חשוב מאוד שבתוך שמונה-עשרת השבועות מהופעת המילה הראשונה, יצבור הפעוט כעשר מילים נוספות“.
הסיבות להופעת מילה מסוימת כראשונה יכולות להיות רגשיות, אישיות, עקב חוויה ויזואלית מרגשת במיוחד בעוצמתה, או אחרת. "הכל עניין סובייקטיבי לחלוטין. מה שחשוב הוא שבעקבות תקופה ראשונה שבה כל מילה מצטרפת לאט ללקסיקון, כעבור כשישה חודשים מופיע פרץ לקסיקאלי המתבטא ברכישה מאוד מהירה של עשרות מילים. בשלב הזה קשה להורים לדווח על המילים שילדם כבר יודע לומר.
"אולם כאשר בגיל שנתיים עד שנתיים ומחצה אין לפעוט מספיק מילים באוצר המילים שלו - אנחנו כבר רואים בהם מאחרי דיבור ולכן יש לעקוב אחריהם לאורך תקופה, לזהות את הבעיה בידי גורם מקצועי מתאים (קלינאי/ת תקשורת) ולטפל. ילדים אלו הם בגדר ’חשודים‘ ועלולים להיות בעייתיים בהמשך ההתפתחות השפתית שלהם“.
בשאלון אחד, שבנתה קבוצת המחקר של פרופ‘ רסקורלה, הופיעה רשימה של 500 מילים שמתוכן היה על ההורה לסמן את המילים הראשונות לאורך תקופת זמן. היא סבורה אגב שכאשר בצבר המילים של הפעוט יש כבר 50 מילים או יותר, זה הזמן שהוא צריך להתחיל לחבר ביניהן למשפטים קצרים. בשאלון האחר הנקרא על שם מחבריו, מקארתור-בייטס, נכללו כבר 680 מילים. קבוצה זו חיברה שאלון לפעוטות מגיל שמונה עד 16 חודשים, ושאלון נפרד עבור בני 30-16 חודש.
הורי הקבוצה הצעירה יותר נתבקשו לסמן בתוך רשימה סגורה את מחוות היד והפנטומימה, שבהן משתמש הפעוט. כמה אלפי שאלונים שמולאו עברו ניתוח סטטיסטי. השאלון האמריקאי בן 680 המילים הותאם לפני כמה שנים גם למחקרים שנעשו בישראל.
במחקרים השונים השאלונים הללו נשלחו לכאלף משפחות מכל המעמדות הסוציו-אקונומיים בארץ וגם להוריהם של ילדים חירשים. הם נתבקשו לסמן את המילים - מתוך הרשימה שהוצגה לפניהם - שאותן הילד בגיל שנתיים אכן יודע. מתוצאות כל המחקרים שנעשו בדרך הזו התברר כי ההורה מתקשה לדווח על מספר המילים שילדו יודע - "עד שהוא מקבל לידיו שאלון מפורט ומתבקש למלאו בשעה שקטה שיש לו ביממה“.
על בסיס התשובות שנתקבלו, סימנו החוקרות בארצות הברית ובישראל את סרגל העשירונים, בדומה לזה שבו מסומן סרגל העשירונים לגבי משקל הגוף, גובה, היקף הראש (הנמדד לתינוק בעת שנולד) ופרמטרים אחרים. על סמך התוצאות המתקבלות היום מכל שאלון נוסף, ניתן לדעת לאיזה עשירון שייך כל ילד שנבדק.
"הופעת מילים ראשונות קשורה למועד הבשלת המוח“, מדגישה דרומי. "אנחנו מגלים למשל מקרים של בני שלוש שיש להם קושי מוטורי בהפעלת שרירי הפה - ולכן אף הם מאחרי דיבור. האיחור בדיבור קשור להתפתחות קוגניטיבית, רגשית, חברתית. כאשר פעוט מאחר בהליכה, כמעט תמיד ברור שיהיה לו גם איחור בדיבור".
רק עתה ברור שהקושי שגוררים אחריהם מאובחני SLI לא נגמר. הם יתפקדו לכאורה כילדים אחרים בבית הספר, בחטיבת הביניים ובתיכון - אבל יהיו להם קשיים בקריאה, בלימוד שפה שנייה, בדקדוק, בכל התמודדות עם הבנת טקסטים מורכבים. בגיל צעיר הם יראו קשיים במורפולוגיה של המילים (דוגמה מותאמת לעברית: להבחין למשל בין "קח“ ל“קחי", בין "תן“ ל“תני“ וכו), ובגיל בוגר יותר - קושי לספר סיפור, לכתוב חיבור, לארגן את המילים לשפה מובנת - וכל זאת הרבה יותר משיש לחבריהם. יהיו להם לכן קשיים בלימוד המקצועות האקדמיים. הם יתקדמו בלימודיהם באיטיות.
לפני 30 שנה, מספרת דרומי, העלה פרופ‘ לארי ליאונרד מאוניברסיטת פרדו בארצות הברית - מומחה וסמכות עולמית בנושאי הפרעות דיבור ושפה אצל ילדים שהיה בין הראשונים בעולם שהשתמשו במונח לקות שפה ספציפית וחקרו את התופעה - את הסברה שקיימים בקרבנו לא מעטים שיש להם קשיים ברכישת שפת אם וכמובן שפות אחרות. לדעתו, בעבר היו ילדים ונערים אלו פשוט נפלטים מבתי הספר, ורובם פנו ללמוד מקצוע כמו מסגרות, פחחות או נגרות, ותויגו כאנשי הצווארון הכחול. "זה אולי מסביר את השכיחות הגבוהה יותר באוכלוסייה של בעלי לקות שפה ספציפית בקרב ילדים שהוריהם אינם משכילים“.
בכנס ורשה שהתקיים הקיץ העלו החוקרים השונים אפשרות שקיים קשר הדוק בין מאחרי דיבור לבין תלמידים עם דיסלקציה. דרומי מספרת כי השאלון האמריקאי בן 680 המילים, הותאם לעברית - אחת ההתאמות הראשונות בעולם למטרה זאת - "ובעקבותינו הולכים עתה מדינות נוספות, בשפות שלהן, לרבות השפות השבטיות באפריקה. התנאי ההכרחי הוא שבאותה שפה יהיה כתב“.
עד היום נעשה הדבר בכ-58 שפות. ואם מותר לומר זאת: זו בהחלט גאווה ישראלית, שדגם השאלון בעברית משמש עתה כמורה דרך להתאמות לשפות האחרות. "אין זה מובן מאליו שהתוצאות שיושגו על פי שאלון אחד, בשפה אחת (אנגלית) יהיו זהות לאלו שיושגו בשפה אחרת,“ מדגישה דרומי. "משום שבשאלון באנגלית למשל הופיעו מילים שאינן תואמות לתרבות הרווחת בישראל. אנחנו לא אומרים באורח שגרתי 'הוטדוג' וגם לא 'ברביקיו.' לכן, בצבר המילים שנכלל בשאלון המותאם לעברית, הופיעו 'חומוס,' 'סנדלים' ומילים אחרות“.
דרומי מספרת כי כבר לפני שמונה שנים הוצע לקיים סקר לאומי נרחב מאוד לאיתור מאחרי הדיבור בקרב פעוטות בישראל. "חשבנו ששאלון כזה, שכל הורה ימלא בעת שהוא רושם את הפעוט לגנון הראשון, יהיה חובה, ממש כמו שהוא מציג פנקס חיסונים. בדנמרק זה כבר קיים. לא ניתן לרשום שם ילד לגן אם הוריו לא מילאו שאלון לנושא יכולות השפה של הפעוט, ולאיזה עשירון הוא משתייך - כדי שיקבל במקרה הצורך טיפול נכון בגן, כדי לקדמו.
"הנושא הוצג לבכירים במשרד הרווחה, למדען הראשי ולאחראית על מעונות היום. המטרה הייתה לאתר מוקדם ככל האפשר את מאחרי הדיבור, את אלו שנמצאים בקבוצת הסיכון, כדי לא לגרור את בעיותיהם לתקופה מאוחרת בחייהם. חשבנו שזה יהיה טוב גם למערכת החינוך כולה. במיוחד עתה כאשר היא נפתחה לבני שלוש.
"כולם התלהבו מהרעיון, אבל הוא נפל, כרגיל אצלנו, בגלל אילוצי תקציב. עתה יש כוונה להחיותו מחדש ואז להתאים לשם כך שאלון מקוון, באינטרנט. אבל זה כבר יהיה, אני מקווה, נושא לעבודת דוקטורט או לפרויקט ממומן אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם