תנועת הסרבנות: כך תגרמו לפעוט לשתף פעולה
אם גם אתם מוצאים את עצמכם נלחמים בחירוף נפש כדי שהילד יצחצח שיניים, יאכל ארוחת ערב או יסכים ללכת לגן, סביר להניח שהילד כבר עבר את גיל שנתיים. איך גורמים לפעוט סרבן לבצע פעולות יומיומיות מבלי להיגרר למלחמות?
שביעות רצונו, בבכי, אך יכולתם להתגבר על כך. כעת, ילדכם כבר גדול ומביע את דעתו בגאון: "לא. אני לא רוצה להתלבש, אני לא רוצה לקום. לא רוצה להתקלח ולא רוצה לישון. לא רוצה ללכת הביתה, ולא רוצה לאכול". כל כך הרבה דברים שאליהם הוא מתנגד, שלעיתים אינכם יודעים אם הוא מתנגד לשם ההתנגדות, או שבאמת הוא אינו מעוניין באותה פעולה.
תופעות אלו מופיעות פעמים רבות בגיל שנתיים, הגיל בו פורץ הצורך בעצמאות ובגילוי המסוגלות האישית. גיל עליו רוב ההורים היו מדלגים לו היו יכולים. זוהי תקופה בה כל מה שקורה בחיי הילד מלווה ברצון הזה לעשייה עצמאית ללא עזרה ובהתנגדות עזה כלפיי כל פעולה שיוזמים ההורים: שמים את האוכל בצלחת שונה ממה שהוא רצה, מסדרים את המשחק בצורה אחרת וכו'.
בסיטואציות השונות, נוכל לראות כיצד התשובה האוטומטית של הילד הינה "לא", גם מבלי להקשיב לתוכן הנאמר, ורק לאחר מכן כאשר מציגים שוב את ההצעה, הוא מפעיל חשיבה. זה נכון לגבי השאלה "אתה רוצה ממתק?", "אתה רוצה ללכת לסבתא?", "אתה רוצה לשחק במשחק הזה?". תשובתו הראשונה תהא "לא". לאחר שווידא שהקול שלו נשמע והוא זה שנמצא בשליטה על המצב, ייאות להסכים להצעה ואולי אף יתלהב ממנה כאילו היה זה הוא שיזם את ההצעה.
זוהי תקופה מרגשת אך מתישה, הדורשת מההורה התמודדות עם מצבים יומיומיים שלפתע מלווים במאבקים: קימה בבוקר וההתלבשות לגן, אכילת ארוחת צהריים, איסוף משחקים, מקלחת וכניסה לשינה. מאבק רודף מאבק וההורה כבר עייף, לעיתים אף מרוגז וחסר סבלנות.
כיצד נוכל לעזור להורה להניע את ילדו לכדי פעולה בסיטואציות היומיומיות, מבלי למנוע או לפגוע בצורך ההתפתחותי של הילד לעצמאות, לדעתנות, לחקירה וסקרנות?
"חמוד, אמא הולכת לחמם לך את ארוחת הצהריים ואתה יכול בינתיים לסדר את המשחק ולהחזיר אותו לקופסה. כשתסיים תבוא למטבח. אני מחכה לך ואני רוצה שתבחר באיזה צלחת אתה רוצה שאשים לך את האוכל".
הכנה מראש חיונית מאוד ומהווה חלק בלתי נפרד מהנעת הילד לפעולה מסויימת, ללא יצירת התנגדות ומאבק. כאשר הילד יודע מה הולך לקרות, יש לו זמן לעבד את מחשבותיו, להבין מה הוא מרגיש, להתכונן לקראת הבאות. כאשר ההורה
הכנה מוקדמת נדרשת כדי לאפשר לילד הזדמנות להביע את דעתו באותו נושא. נכון, אין הכרח שנקבל את דעתו בעניין, אך הוא ידע שמתחשבים בה.
הכנה מוקדמת מיועדת לילד, אך חשוב להגדיר מעין "מסגרת ראשונית" לכל אותן החלטות ודרישות מהילד, עבור ההורה: מהם הדברים החשובים להתנהלות היומיומית ועל מה ניתן לוותר? החלטות אלו תלויות בסגנון ההורות ובראיית העולם של ההורים, ולפיהן ניתן לבנות מסגרת, ולהחליט על הגבולות בבית.
לאחר הגדרת המסגרת, יוכלו לדרוש מהילדים ליישם את ההחלטות. לדוגמה, על ההורים לבחון מהם הדברים החשובים להם בזמן ההתארגנות בבוקר: בחירת בגדים, צחצוח שיניים, ארוחת בוקר, סירוק שיער, סידור מיטה, ועוד. כך יוכלו להיות שלמים יותר עם המסר שהם מעבירים כאשר יכינו את ילדם לקראת ההתארגנות.
אנשים הם יצורים חברתיים. נוכל לראות כבר מגיל צעיר את הרצון לחקות את פעולתם של אחרים: לשתות בכוס כמו שאמא שותה, לצחצח שיניים כמו אבא, לאכול מהמזלג של הגדולים, לשחק במשחק כמו שהאח הגדול משחק, וכו'.
נוכל להשתמש בתכונה זו ולהעזר בחיקוי כדרך לביצוע משימות. למשל, אם רוצים שהילד יצחצח שיניים, ניתן להתחיל לצחצח שיניים בנוכחות הילד, כשהילד בתפקיד הצופה. ניתן בתחילה לומר לו שרק הגדולים מצחצחים, או שכאשר הוא יגדל קצת הוא יקבל מברשת ומשחת שיניים משלו (כשהמטרה היא להפוך את פעולת צחצוח השיניים לאטרקטיבית ורצויה). בהמשך, ניתן לתת לו לצחצח אתכם, כשהוא מחקה את מה שאתם עושים. מבחינתו, מדובר בסוג של משחק המספק את סקרנותו.
במידה ותתייחסו לצחצוח השיניים כמטלה שצריך וחובה לעשות, צפו להתנגדות מהילד, אך אם תקפידו על אווירת שיתוף, משחק והנאה, הילד ירצה להשתתף במשחק, להראות לכם את מסוגלותו.
אפשר לעודד חיקוי גם בפעולות כמו סידור משחקים או סידור הבית. ההורה מדגים סידור משחק, כאשר הוא שר לעצמו או מזמזם, בכדי להראות את ההנאה שבדבר. הילד רואה את ההורה מארגן את המשחקים ומגלה סקרנות. בזמן זה ההורה יכול למשוך אותו לעניין ולאתגר את יכולותיו: "אתה יכול להגיע למשחק שנמצא בקצת השטיח? האם ראית את החלק העגול בצבע אדום? אני אאסוף את כל החלקים הקטנים, ואתה את הגדולים, מי יעזור לי? מי יעזור לסדר את המשחקים?". חשוב להקפיד על אווירה קלילה ומשחקית ולא להגרר להוראות והנחיות שיכניסו את הילד למאבק.
ילדים אוהבים להרגיש שסומכים עליהם. זוהי מהות גיל שנתיים: אני מסוגל לעשות את הדברים לבד, אני רוצה לעשותם לבד ואתם יכולים לסמוך עליי שאעשה אותם.
כאשר נרצה שפעולה מסוימת תתבצע, נוכל להאציל סמכויות על העוזר הקטן: לקראת המקלחת, הוא יכול להיות האחראי על הדלקת הדוד, הבאת המגבת ואף בחירת הבגדים. הוא יכול להיות אחראי להגיד לאמא ואבא שהגיע זמן המקלחת, כי הוא יודע שתמיד לאחר ארוחת הערב מתקלחים.
"מתוקי, אל תשכח שבסיום ארוחת הערב, הולכים להתקלח. כשאתה מסיים לאכול, תזכיר לאמא, בסדר?".
בעת המקלחת, תנו לו להיות אחראי להחזקת הדוש ולהביא לאבא את השמפו. זה התפקיד שלו. במקרים של התארגנות בבוקר, ניתן לתת לו להיות אחראי על הבאת המפתחות וכיבוי האורות ביציאה מהבית.
תפקידים אלו יתנו לו תחושה של שייכות, של מעורבות. הוא חלק מהנעשה, ולא רק ממלא הנחיות. כך הילד מועצם ולא מרגיש שפוגעים בחירותו, או מתעלמים מרצונו.
הילד תופס את המילים הנאמרות כפשוטן, לכן על ההורה לנסח את דבריו באופן הברור והפשוט ביותר, שיוביל לתוצאה שהוא מעוניין בה - ביצוע המטלה. ילד שהורה ישאל אותו "אתה רוצה לישון עכשיו", או "הולכים לישון עכשיו, בסדר?", יבין את השאלה כמות שהיא, וגם יגיב בהתאם: "לא. אני רוצה להמשיך לשחק". סביר ביותר שהילד לא יהיה מעוניין לישון. שאלתו של ההורה פתחה פתח לאופציה להמשיך לשחק.
כאשר ההורה מעוניין להכין את הילד לפעולה מסויימת, הניסוח צריך לכלול את הצגת כוונת ההורה, עם מתן אפשרויות לפעולה מצד הילד: " עוד חמש דקות אנחנו נכנסים לחדר לישון. אתה רוצה לבחור ספר או שאבא יבחר היום ספר במקומך?".
"לאחר ארוחת ערב, אנחנו נכנסים למקלחת, אתה רוצה להדליק את הדוד? (כאן אין זה משנה אם תשובתו תהיה כן או לא. זה לא נושא קריטי), אתה רוצה שאמא תקלח אותך היום או אבא?". בכל משפט, מוצג בפני הילד מה שהולך לקרות, וניתנות לו שתי חלופות שההורה החליט עליהם. הילד תופס אותן כאופציות שמאפשרות לו להחליט, ובוחר תחת המסגרת שניתנה על ידי ההורים.
כאשר השאלה הנשאלת היא שאלה סגורה (הכוללת אפשרויות), ההורה מרחיב את טווח התשובה של הילד לחלופות נוספות ולא רק ל"כן" או "לא".
פעולות יומיומיות נתפסות לעיתים כמשעממות ומעיקות ולעיתים גם כהפרעה. התארגנות לשינה שמפסיקה את המשחק, צחצוח שיניים והתלבשות שעוצרים את ארוחת הבוקר, ארוחת ערב שבגללה חייבים לחזור הביתה מגן השעשועים ועוד. חשוב, ומומלץ להפעיל חשיבה יצירתית כדי להפוך את אותן פעולות למעניינות וכיפיות.
למשל, בזמן ההתארגנות לשינה ניתן ליצור טור של פילים/כלבים/ג'ירפות וללכת לעבר המקלחת בתרועות וצלצולים. פעם אמא מובילה, פעם אבא ופעם אחת הקטנצ'יק. במהלך צחצוח שיניים, אפשר שכל אחד מבני המשפחה יצחצח לאחר (זה יותר מעניין מלצחצח בעצמי).
כאשר מסדרים משחקים, ניתן לשחק במי קולע אותם לקופסה, או מי מגיע לקופסה בעיניים סגורות ושם את החלקים במקום, מי מסדר את החלק שלו מהר יותר.
אם תיצרו סיטואציה של משחק בזמן שכביכול נתפס כמעיק, תוכלו להתאים את עצמכם לעולמם, עולם הדימיון והמשחק. שם בוודאי הרבה יותר נעים להיות.
ניסיתם לשמור על אווירה נעימה ולהניע את ילדכם לפעולה מתוך משחק והעצמה, אך ילדכם עדיין אינו מוכן לשתף פעולה: הוא זורק את הצלחת מהשולחן בסיום הארוחה, הוא משאיר את המשחקים מפוזרים ועובר למשחקים חדשים אחרים. בכל ערב הוא בוכה וצועק ומתנגד להכנס אל המקלחת.
מה לא בסדר? בדקו את עצמכם:
מסר אחיד:
בדקו את עצמת הקול ההורי שלכם. בחנו אם המסר המגיע מכם הוא מסר אחיד ועקבי. האם בכל פעם שמשחקים במשחק, אוספים אותו? האם בכל פעם שהילד סירב לאכול הגבתם באותה דרך? אם התגובה שלכם אחידה בכל פעם, הילד לומד את המצופה ממנו. ברגע שההורה מגיב בדרכים שונות לאותה סיטואציה, נפתח פתח לבדיקת הגבולות, לבדיקת עוצמת הקול הפרטי לעומת קול ההורי.
כאשר נפתח פתח לשינוי בהחלטת ההורים, או כאשר ההורים אינם אחידים ושלמים עם החלטתם, הילד לומד שהוא יכול להשפיע על הסיטואציה בעזרת עוצמת הבכי וההתנגדות. מצב זה יכול ליצור מאבקים ממושכים וחוויה לא נעימה. בכל פעם ההורה יהיה נוקשה יותר, והילד ינסה יותר.
שיקוף רגשות:
שימוש בקול ההורי יעזור לנו לשקף לילד את רגשותיו ולפתח אינטליגנציה רגשית. כהורה חשוב להעניק לילד את המקום להביע את דעתו, לבחון את העדפותיו, להראות עקשנות/דעתנות, ולצד זה להבהיר את המסגרת, כפי שציינו קודם.
הגישור הדרוש בין רצונו של הילד למסגרת ההורית יעשה דרך שיקוף רגשותיו. הבהירו לילד שהבנתם את רצונו, אך מה שהחלטתם מראש יתקיים: "מתוק, אני רואה כמה מעניין אותך המשחק שלך, אך לאחר ארוחת הערב אנו הולכים להתקלח. לאחר שתסיים את המקלחת תוכל לחזור לשחק".
"לפעמים לא קל לקום מהמיטה בבוקר, אתה בטח רוצה להתכרבל עוד קצת במיטה שלך. אנחנו צריכים להתחיל להתארגן לגן, אתה יכול להתכרבל עוד 5 דקות, ואמא תבוא שוב ותראה שקמת מהמיטה, איזה סנדוויץ' אתה רוצה לבוקר? אבוקדו או חומוס?".
ההורה מתבונן מנקודת מבטו של הילד, רואה ומבין את הצורך שעולה באותו רגע, מראה לילד שהוא מבין אך במקביל מבהיר לו את מה שמצופה ממנו.
תזמון
היו מודעים לאופן ולזמן בו הצגתם את המטלה. יתכן שהייתם עייפים וחסרי סבלנות והילד הרגיש בכך ולכן מגיב בהתנגדות? יתכן שניסחתם את הבקשה כשאלה פתוחה? (כפי שהסברנו קודם לכן). יתכן שהילד היה באמצע משחק, סיפור, או פעילות מעניינת, ואתם לא התבוננתם בו והפרעתם בדיוק בשלב המרגש?
חשוב לכבד את הילד ולבדוק מה הוא עושה לפני שפונים אליו. ייתכן ואם הייתם פונים אליו 5 דקות אחר כך לא הייתה כל בעיה, כי הוא סיים לשחק.
זמן איכות
חשוב לוודא שבמהלך היום יש זמן איכות מספק עם הילד, כך שלא ירגיש שהוא צריך להלחם כדי לקבל את תשומת לבכם. כאשר הילד מתנגד ויוצר סוג של המולה סביב מטלה כלשהי, הוא בעצם מקבל את תשומת לבכם. יתכן והילד מתגעגע אליכם, ותשומת לבכם חסרה לו.
ביצוע פעולות יומיומיות כולל למידה מתמשכת. אבני הבסיס מונחות בגילאים אלו, לכן במידה ותוותרו על ביצוען או לחילופין תנקטו בשיטה של מאבק, תשפיעו על ההמשך.
חשוב להניח כבר עתה את הבסיס להתנהלות יומיומית שיתופית וכך ליצור מעורבות ואכפתיות כלפי הבית. התמדה יומיומית עם מסר ברור ביחד עם שמירה על אווירת משחק, קלילות והנאה, יעזרו לכם ולילדיכם לעבור את הגיל ואת התקופה הזו הנחשבת כמתישה ומאתגרת.
סיגל חדד היא יועצת שינה ומנחת הורים בכירה מבית עידן ההורות ומרצה בקורס הכשרת מנחות הורים במכללת עידן ההורות.
יום פתוח יתקיים בתאריך 9.1.2013. לפרטים: gmail.com@idan.hahoroot
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם