לייסד את ספר החוקים המשפחתי: כיצד קובעים גבולות?
ילד החי בבית בו הגבולות לא ברורים, יבזבז את האנרגיה שלו ושלכם על כעסים ומלחמות. זאת הסיבה שכדאי להגדיר מראש חוקים ונהלים. כיצד קובעים חוק ומיישמים אותו? איך אומרים "לא" ונשארים בחיים?
גם כאשר אנחנו, כהורים, מבינים את חשיבות הצבתם של גבולות, לא תמיד קל לנו להציב אותם. כמדריכת הורים, אני נתקלת לא פעם בהורים שאצלם הקושי הרגשי להרגיש שלמים עם אמירת "לא", "עד כאן", "אסור", "לא מסכים", הוא עצום, עד כדי וויתור על סמכותם. למשל כשהילד מסרב, כהרגלו, לקום בבוקר לבית הספר, ההורים משתדלים שלא "להלחיץ" אותו ואומרים לעצמם: "לא נורא, שיישן עוד קצת ויגיע לשעה השנייה. אחרי הכול, כיתה ב' זה לא אוניברסיטה".
הורים רבים מנסים בכל מחיר למנוע עימותים ולקנות שקט תעשייתי לטווח קצר, על חשבון חינוך לטווח ארוך. יש הרוצים להיות חברים של ילדם ומתוך כך מוותרים על ערכים חשובים ושוכחים שתפקידם לתת לו, ולו במעט, את הכלים להתמודד עם משימות החיים. הורים אלו עייפים ומותשים מדי, חוששים "להזיק" לילדיהם "ולפגוע" ברגשותיהם, או חוששים לאבד את אהבת ילדיהם. ישנם הורים שבאמת ובתמים מאמינים שילד מסופק יתנהג כראוי. אנחנו כבר יודעים שבסופו של דבר "הגולם קם על יוצרו".
ילד החי באווירה משפחתית בה הגבולות לא ברורים לו כתוצאה מאי אמירת "לא" כשזה נחוץ, נכנס למתח, אי שקט ועלול לבזבז את האנרגיה שלו על בדיקת גבולות, כעסים ומלחמות. בסופו של דבר יחווה תסכול (כלפי עצמו), זלזול (כלפי הוריו) והדרך למקום של ניתוק רגשי ואף תוקפנות, סלולה.
נכון, לא פשוט לומר "לא" לילדינו, שכן הוא גורר בדרך כלל הבעת מחאה ותסכול מצידו של הילד. טבעי שהילד יהיה לא מרוצה וטבעי אף יותר שינסה בכל דרך להפוך את ה"לא" ל"כן". יחד עם זאת, בהנחה שהגבול שהצבנו אכן הכרחי, עלינו לעמוד על דעתנו ולהפנים כי ילדינו יודעים מה הם רוצים לטווח הקצר, אך לא בהכרח יודעים מה טוב עבורם לטווח הארוך.
כאשר אני אומרת "חוקים", הכוונה היא להסדרי הקבע / הנהלים הקיימים בבית. הם נובעים מתפישות עולם, ערכים, העמדות ועמדות של כל זוג הורים במשפחה ולכן הם שונים מאוד מבית לבית.
אדום – "ייהרג ובל יעבור". חוק לא משתנה, מוחלט, ברור.
כתום – חוק נתון לשינוי, למו"מ.
ירוק – סע, חופשי.
כשרמזור עושה סדר בכביש, הוא מאפשר, למעשה, לכל אחד להרגיש בטוח. הוא שומר עלינו. בגיל הרך – החוקים נעים בעיקר סביב שגרת היום וסדר היום של הפעוט. בכל משפחה תוגדר השגרה באופן המותאם לה.
גבולות הם ביטוי מעשי ויישומי לחוקים. הגבול נקבע על ידי ההורים וניתן לשינוי בהתאם לגיל הילדים. לדוגמה: ההורים קובעים את שעת השינה של הילדים על פי גילם. כלומר, חוק שעות השינה תקף, אך הגבול משתנה בין הפרטים במשפחה. ניתן ולעיתים ראוי להיכנס עם הילד למשא ומתן לגבי הגבולות.
ילד זקוק לגבולות באותה
הצבת גבולות גם עוזרת לילד לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים ולהפנים ערכים חברתיים של התחשבות, נתינה וכבוד הדדי. הבית מהווה שדה אימונים המאמן אותו לחיים בחוץ. ילד ללא גבולות הוא בדרך כלל ילד עם חסך, ילד שלא יודע למצוא את מקומו בחברה. מי שלא עומד בגבולות, לא בא במגע עם תסכולים שהם חלק מהאימון לחיים.
א. נשארים נאמנים לעצמנו - ראשית, עלינו ההורים להיות משוכנעים בחשיבותם של הגבולות, הן לביטחונם של ילדינו והן לביטחוננו אנו. כן. גבולות נועדו גם לשמור גם עלינו ההורים. כשאנחנו נאמנים לגבול שלנו, הילדים לומדים מהר יותר לכבד אותנו ואת הגבול שהצבנו ובכך אנחנו מונעים מצב של צבירת כעסים.
ב. בודקים את עצמנו - עלינו לפנות זמן ולברר על מה נסוב הרמזור האישי בבית ואז לבדוק מדוע חלק מהחוקים עובדים וחלק לא: האם יש חוסר עקביות, האם קיימים חוקים שאינם מתאימים או אינם הגיוניים וכדאי להצטמצם לאלו שבאמת עקרוניים.
ג. שומרים על שקיפות - מיידעים את המשפחה ומסבירים בקצרה ובענייניות את ההיגיון העומד מאחורי הגבול – לא נוגעים בחשמל כי זה מסכן חיים. לא עומדים מאחורי נדנדה כי אפשר לקבלת מכה. לא מושכים לחתול בזנב כי זה מכאיב לו.
ד. נותנים זכות בחירה - יש אפשרות להראות גמישות. דוגמה: מקלחת זו חובה למען הבריאות. תחליט אם מתקלחים לפני או אחרי ארוחת ערב.
ה. נותנים אלטרנטיבות – אני מרשה לכעוס אבל לא להרביץ. אני מרשה לצייר על נייר - אבל לא על הקיר, אני מרשה לקפוץ בחצר או על הרצפה - אך לא על הספה, כי היא עלולה להתלכלך ולהתקלקל ואז לא נוכל לשבת עליה.
ו. פועלים בעקביות – לא יתכן שפעם כן נרשה לקפוץ על הספה ופעם לא. זהו מסר מאוד מבלבל. עקביות מראה לילד שההורה באמת מתכוון למה שהוא אומר ושניתן לסמוך עליו ועל המילה שלו. החוק לא מכוון נגדו, אלא מיועד לשמור על סדר הגיוני מסוים.
ז. הפרה של חוק תהייה מלווה בתוצאה הגיונית במקום בענישה – לדוגמה: ילד שממשיך לקפוץ על הספה למרות שאמרנו לו פעם אחת לא, יורחק ממנה פיזית בתקיפות. (לא בתוקפנות).
ח. מעודדים – נעודד ונחזק התנהגות רצויה ונתעלם כמה שאפשר מהתנהגות לא רצויה (עד הגעה לגבול...). חשוב שהחיזוק יהיה על הישגים חלקיים ואפילו קטנים, ולא רק על התוצאה, ההישג הסופי, כי תהליך הלמידה הוא הדרגתי, רצוף עליות ומורדות.
ט. מכילים את רגשותיו השליליים של הילד - "אני מבין שאתה כועס על זה שאתה צריך עכשיו ללכת לישון, אבל זה החוק בבית והוא לטובתך...".
לסיכום, האתגר העומד בפני ההורים הוא יצירת איזון בין "מספיק גבולות" ל"לא יותר מדי גבולות" ובניית מסגרת ברורה ותומכת, תוך הימנעות מאווירה של הגבלה מוגזמת וצמצום לא רצוי של עצמאותו.
חשוב שחוקי הבית יקבעו מתוך הערכים החשובים להורים ולא מתוך שתלטנות לשמה. לא לאכול בסלון או לסדר את החדר הן דרישות שבאו מתוך מחשבה ולא כי "ככה אמרתי לך".
ילדים בכל הגילים זקוקים להורים שיודעים לשלב גישה תקיפה (לא תוקפנית) יחד עם גישה רכה. ילדים זקוקים להורים שידעו לומר להם "לא" ו"עד כאן", אך גם ידעו לתקשר איתם בצורה שוויונית ויגלו כלפיהם הבנה ורגישות.
ולסיום, חשוב מאוד ליצור תשתית של יחסים טובים במשפחה דרך שימוש בדרכי תקשורת מקרבות. תשתית כזו מעודדת שיתוף פעולה ומפחיתה את הצורך בבדיקת גבולות.
טל וינקלר היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם