לא תרם לליבי
הלוק - הורס, השיחה - זורמת, הסבתא - כבר מכינה את הצ'ק. רק דבר אחד דחה את החתונה של צילה: הוא פשוט לא רצה אותה. אז גם התחילו התירוצים
שידוך. מישהו דרך העבודה. LIKE בפייסבוק ויאללה לדייט האנטי-וירטואלי. זוכרים את כל הגברברים ההזויים שלי? אז הפעם לא רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, גם הוא היה שפוי לחלוטין. נפגשנו בפאב קטן שכונתי ונחמד בבן יהודה. Well hello.... במציאות הוא נראה הרבה יותר טוב מבתמונות, והיות שכבר בשלב התמונה אישרתי אותו, נכון לעכשיו סבבה, אכבר סבבה והכל - זורמת!!
צילה שוק - תמונת פייסובק איור: ענת
דייט סטנדרטי, את זה כבר אמרתי. שיחות שטחיות כאלה של דייט ראשון, הפשוש הלך על הגרסה המקוצרת. ש: "מה אתה עושה?". ת: "היי-טק". ש: "מאיפה אתה במקור?". ת: "תל אביב". אני מהזן שמדבר אז נתתי גז והזרימה הוגברה. החלפנו מידע על קשרים משפחתיים (שני אחים/אח ושתי אחיות), תחביבים (קולנוע/מוזיקה), אוכל (סושי/בשר), והעדפות שונות (כלב/ חתול; וודקה/ וויסקי; אבטיח/ מלון). בחצות נפרדנו בנשיקה על הלחי וסיכמנו שנדבר.
סטנדרטי, רגוע, רגיל, שפוי – הכל במובן הכי חיובי של המילה. שווה עוד ניסיון? שווה! צילה בדרך הנכונה. הלב עושה פו-פום, הטלפון נכנס למצב זמין והמחשבות על סבתא אומרת בדמעות "צילה שלי כבר לא רווקה!" מכניסות לאופוריה.
אלא שמאחורי הקלעים (הקלעים שלו) התנהל תהליך אחר. הבחור, מסתבר, לא רוצה להתחתן. לפחות לא איתי... למחרת הוא התקשר (וגם זאת לזכותו). "תראי, היה נחמד, אבל נראה לי שאנחנו לא מתאימים". לא כיף בכלל. הלב שרק לפני רגע עשה מאמצים לצאת מהחולצה, מתחבא עכשיו מבויש מאחורי איזה צלע.
ואז התחילו התירוצים. אנחנו הרי לא באמת מתאימים. הוא לא אוהב לטייל בארץ ואני כן. הוא לא דברן גדול, אני גדולת הדברנים. הוא במקור מתל אביב, אני תל-אביבית מקורית, אבל עם חינוך של פריפרייה. וגם כל ההעדפות ה"מוזרות" שלו – מיאו במקום האו, סמירנוף במקום בושמילס. איך אפשר לחיות עם בנאדם כזה?, מה הסיכוי שנשרוד יחד?! איזה מזל שהוא זרק אותי. אוף, למה הוא זרק אותי?
ועכשיו למשהו אחר לגמרי
מדי יום פונים אליי בפייסבוק אנשים שמוטרדים, שלא לומר חרדים (גם בהשפעת חוויות האימה שלי), מהאפשרות שלא משנה מה הם יעשו בדייט, ההיא בצד השני תפסול אותם. "צילה, מה אם כל הבנות הן כמוך, תמיד ימצאו מה לא בסדר?". אז הרשו לי לתקן. אחת, אני לא כזאת פסלנית, יש גם תקופות טובות יותר.
שניים, אתם טועים - הבנות, בדיוק כמו הבנים, פשוט מחפשות זוגיות, וככל שהשמים הופכים אפורים יותר כך הצורך מתגבר.
נכון שהמבחר העצום המוצג לפנינו מאט את קצב הבחירה, אבל בסופו של יום כולנו מבקשות פרטנר אמיתי, וכמה שיותר מהר. הבקשה היחידה שלי היא שפשוט תהיו נורמאליים. אין צורך להביא איתך את אחיך, ובטח לא לעשות לבחורה סיבוב דאווין בכל העיר. אפשר גם לחזור לרומנטיקה הקלאסית ועל הדרך להזכיר פחות את קבוצת הכדורגל האהובה עליכם. כי כדי לכבוש לי את הלב, ולבבות פנויים אחרים, לא צריך להביא אבנים מהירח. מספיק להסתכל עליו יחד מלמטה, ולחייך.
ניפגש בפייסבוק (Tzilla shuk) וגם כאן בשבוע הבא.
אם גם אתם חזרתם מהשוק בידיים ריקות תכתבו לי: Tzilla.shuk@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
