ימי הקיץ הרוסי
הדאצ'ה אינה רק בית קיץ. היא מבטאת את נשמתה של רוסיה, אך גם את הפערים החברתיים והשחיתות של החברה והכלכלה החדשה. אחד מכל שלושה רוסים מחזיק בבעלותו דאצ'ה, וכל קהילה של דאצ'ות היא רוסיה בזעיר אנפין
מאת: קתי ניומן | צילום: ג'ונס בנדיקסן
לפעמים יש לסיפור ניחוח של רומנטיקה ענוגה - אהבה ראשונה המתפוגגת עם חלוף העונה או שאולי פורחת ומבשילה לנישואין. המשותף לכל הסיפורים, מתוקים או מרים, קלילים או אפלים, הוא שכולם מתרחשים בקיץ. שכן דאצ'ה היא, ביסודו של דבר, בית קיץ. הקיץ ברוסיה קצר ויקר ערך, ואילו החורף אינסופי. חמישית משטחה של רוסיה שוכן מצפון לחוג הקוטב הצפוני. יותר ממחצית שטחה מכוסה קפאת-עד. בוא האביב, ואחריו הקיץ, הוא מעין סיפור אגדה. האדמה מפשירה, ואיתה גם הנפש.
הדאצ'ה היא מקום להרהר בו, להגות בחיים, לחגוג, ליהנות מחברתם היקרה של בני משפחה וחברים. אך בתקופה האחרונה היא גם נהפכה לסמל של הצריכה המוגזמת והרברבנית של הכסף החדש ברוסיה. הדאצ'ה היא השתקפות של תהליך השינוי שחל בערכיה של החברה הרוסית, והמקום שבו מעלים על נס את הערכים שנותרו כפי שהיו.
רוב הדאצ'ות בוואלדיי (Valday), עיר בצפון-מערב רוסיה, הן חלקות גינה שעליהן ניצבים צריפי עץ, שריד לתוכניות של חלוקת אדמה מן העידן הסובייטי. בקצה האחר של הקשת ניצבים ה"קוטדג'י" (הקוטג'ים), כפי שקרויים בתי המידות דמויי הטירות שבונים הרוסים החדשים, אלה שהרוויחו כסף רב עם נפילת המשטר הקומוניסטי ואוהבים להציג אותו לראווה. שכונות רבות של קוטג'ים מנופחים - יש 500 כאלה באזור מוסקבה בלבד - דחקו את הדאצ'ות המסורתיות. בוואלדיי אין הרבה קוטדג'י מוגזמים שכאלה, אך יש בה דאצ'ה העומדת לרשותו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אשר מגיע מפעם לפעם לביקור במסוק פרטי. בדאצ'ה הנשיאותית יש מרחץ טורקי, באניה רוסית, בית תה סיני וסאונה פינית.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות