כתבות קודמות

  • צילום: לין ג'ונסון

    ג'וני היל מפרקר (Parker), אריזונה, הוא מאחרוני הדוברים של צ'מהוובי (Chemehuevi), שפה ילידית אמריקנית הנתונה בסכנת הכחדה

  • צילום: לין ג'ונסון

    האחיות וויילדקט מבקרות בקבר של סבתן במדינת אוקלהומה. לדבריהן, הסבתא תמיד דרשה כי ידברו בשפת האם שלהן – יוצ'יי (Euchee)

  • צילום: לין ג'ונסון

    קסא הנרי וושבורן נחשב "מילון חי". הוא אחד מארבעה דוברי יוצ'יי שוטפת שנותרו. בכל יום הוא נוסע לסייע בלימוד השפה הילידית לדור הבא

  • צילום: לין ג'ונסון

    בילדותה ניסו לשכנע את מלודי ג'ורג'-מור לוותר על שפת השבט שלה, הופה (Hupa). היום היא שולטת בשפה ואף משמשת מרפאה מסורתית

  • צילום: לין ג'ונסון

    צ'רלי "רד הוק" תום, מרפא ומנהיג טקסי באריזונה, טוען כי לעומת השפה האנגלית השטחית, שפתו, קרוק (Karuk), מתחילה בלב ומשם ממשיכה לשכל

  • צילום: לין ג'ונסון

    קאלין סיסק הוא הדובר האחרון של השפה ווינטו (Wintu), שמקיימת את זהות הקבוצה הילידית ווינמן ווינטו (Winnemem Wintu) שבקליפורניה

  • צילום: לין ג'ונסון

    בילדותה סירבה רמונה דיק ללכת לבית ספר של אמריקנים ילידים, שבו התלמידים נדרשו לדבר אנגלית בלבד, והעדיפה לדבר בשפה וואשו (Washoe)

  • צילום: לין ג'ונסון

    הרמן הולברוק נאבק לזכור את מילות שפת אבותיו, וואשו, עד למותו בשנה שעברה. השפה הייתה חשובה לו כמו אדמות השבט שבהן שוטט

  • צילום: לין ג'ונסון

    הילדים שנוהרים למתקן החבלים שליד המוזיאון הלאומי של טובה (Tuva) מסתכלים אל העתיד, אך לפי אמונתם ושפתם של הטובאנים, הוא נמצא מאחוריהם, בלתי נראה

  • צילום: לין ג'ונסון

    המילים שמתארות את סגנונות השירה הגרונית של הרועים הטובאנים מביעות באופן מושלם את הקולות הייחודיים שלהם

  • צילום: לין ג'ונסון

    הזמרים הטובאנים, השרים שירה גרונית, משתמשים במונח "סוס אוויר" (חיי-אט) כדי לתאר את העומק הרוחני שאליו הם מגיעים לשם הפקת הצלילים

  • צילום: לין ג'ונסון

    המונח הטובאני 'חוי אוזירי' מסמל גם את היחס ההומני של השיטה המסורתית לשחיטת כבש וגם את המיומנות שבה היא מבוצעת, באופן שלא נשפכת אף טיפה של דם

  • צילום: לין ג'ונסון

    אב מרחרח את בנו בחיבה. רחרוח הוא החלופה הטובאנית לנשיקה. האב כבר החל ללמד את בנו כיצד לרעות את 600 החיות שבבעלות המשפחה

  • צילום: לין ג'ונסון

    איידין קירגיס מלטף את התינוקת החדשה שלו וקורא לה בשם החיבה 'אנאיים', עז קטנה שלי בטובאנית. הולדת תינוק היא סיבה להכנת סעודה משפחתית חגיגית

  • צילום: לין ג'ונסון

    גידול כבשים, יאקים ועזים בערבה הסיבירית תופס מקום מרכזי בחיי הטובאנים, ואוצר המילים למשק החי מגלם מידע כגון גיל וצבע של כל בעל חיים

  • צילום: לין ג'ונסון

    תחרות היאבקות טובאנית מוכרעת כשהמתאבק הראשון מופל ארצה – או כאשר חלק אחר בגופו, פרט לכפות רגליו, נוגע בקרקע

  • צילום: לין ג'ונסון

    שמאנית טובאנית מטהרת את הבית מרוחו של בן משפחה שמת כדי לגרש את האופל, בעזרת עשן מערער בוער. המשפחה מבקשת מרוחות האש והבית להגן עליה

  • צילום: לין ג'ונסון

    שמאנית טובאנית בתלבושת טקסית, המעוטרת בחפצים שעל פי האמונה מגינים מעין הרע: דיסקית נחושת, סרטים קלועים, ניבים של חזיר בר

  • צילום: לין ג'ונסון

    לבני אקא (Aka) שבהודו יש יותר מ-26 מילים לתיאור חרוזים. בשבילם החרוזים לא נועדו רק למטרות קישוט - הם סמלי מעמד ומטבע

  • צילום: לין ג'ונסון

    המחיר של כלה בת אקא נקבע במשא ומתן שבו משתמשים במקלות חזרן. הצד של החתן מניח כמות זרדים המייצגת מתנות וכסף, ומשפחת הכלה נותנת הצעה נגדית

  • צילום: לין ג'ונסון

    נישואים אינם מוכרים עד לאחר השחיטה הטקסית של שור אסייתי וקריאה בכבד שלו. כתם קטן עלול לסמל תאונה עתידית

  • צילום: לין ג'ונסון

    לגוברדאן נימסוב האמיד שמונה נשים. מעמדו כיועץ הכפר, "ניצ'לאו-נוגו" בשפת האקא, מעיד על כך שהוא גם עניו וחכם

  • צילום: לין ג'ונסון

    לאחר שרוב החיות הגדולות נעלמו מאזור מחייתם של האקא, הציד הוגבל, אך עדיין יש חשיבות רבה לנשק מסורתי כמו חצים מורעלים ב"מופה איי"

  • צילום: לין ג'ונסון

    ילד בן שמונה מבני אקא עונד על צווארו נשק פחות מאיים מהחצים המורעלים שבהם השתמשו אבותיו כדי להרוג טיגריסים

  • צילום: לין ג'ונסון

    אישה מבני אקא אוחזת בבנה, בן שנתיים, בפתח ביתם. סל קטן המשמש לול ל"צ'ולאי", תרנגולת בשפת אקא, מוצמד אל הקיר

  • צילום: לין ג'ונסון

    לבני סרי (Seri) אין ברכת שלום שדומה ללחיצת יד. אבל איש זה מדגים מחווה הנהוגה בעת שמגיעים לקהילה זרה, כדי לבטא היעדר כוונות רעות

  • צילום: לין ג'ונסון

    בעבר האמינו בני סרי כי האוויר שהתערבל במדבר היה נשמתו של אדם שנפטר. בצילום אישה מצילה על עצמה בעת ביקור בבית עלמין

  • צילום: לין ג'ונסון

    "היכן קבורה השליה שלך?" כך שואלים בסרי "מהיכן אתה?" לפני שהחלו הנשים ללדת בבית חולים, נהגו בני סרי להטמין את שליית היולדות באדמה ולכסותה בחול וסלעים

  • צילום: לין ג'ונסון

    היא עיוורת וכמעט חירשת, אך איסבל צ'אבלה טורס עדיין מעבירה הלאה את הידע שלה. שמות סריים שניתנו לבעלי חיים, חושפים התנהגויות שלהם שהמדע רק החל לגלות

  • צילום: לין ג'ונסון

    חורחה לואיס מונטניו אררה, מתחפש ומנענע בדלעת. הוא רוצה להכיר לילדי שבט סרי את ריקוד האייל המסורתי

  • צילום: לין ג'ונסון

    לבני סרי יש יותר מ-50 מונחים המתארים קשרי משפחה, כמו בין שתי הדודניות הללו. רבים מהשמות מתארים את המין ואת סדר הלידה של קרוב המשפחה

  • צילום: לין ג'ונסון

    הידע הרב שצברו בני סרי על הצמחים שבמדבר סונורה (Sonora) היה חיוני להישרדותם באזור הצחיח של מקסיקו שבו הם חיים

  • צילום: לין ג'ונסון

    מלקטי עשבים כמו חואניטה הררה קסנובה מוערכים במידה רבה בקהילת הסרי, בזכות הידע הנרחב שלהם על עשבי מרפא וטקסים מסורתיים

  • צילום: לין ג'ונסון

    כאשר דייגים בני סרי לוכדים דגים במפרץ קליפורניה, הם אומרים כי הם "עודדו את הדגים לאכול" – דרך מכובדת לבטא את התלות שלהם בשלל של הים

  • צילום: לין ג'ונסון

    כשהמצאות מודרניות כמו מכוניות נכנסות לעולמם של בני סרי, הם מעדיפים להתאים את שפתם ולא לייבא מילים בספרדית

  • צילום: לין ג'ונסון

    מאז הגיעו בלשנים כדי לסייע לבני סרי ליצור את המילון הראשון של שפתם, בחר לורנסו הררה קסנובה להיות לסופר ולתעד את כל מה שסבו לימד אותו בילדותו

  • צילום: לין ג'ונסון

    אף שעזבה את בית הספר, נערה זו מבני סרי מלמדת את עצמה קרוא וכתוב בשפת שבטה, קמיק איטום (Cmiique Iitom), ומקווה להיות למורה באחד הימים

גלרית תמונות

קולות נעלמים

בכל 14 ימים גוועת שפה. קהילות זונחות את לשונות אבותיהן לטובת אנגלית, מנדרינית או ספרדית, ועד תחילת המאה הבאה צפויות להיעלם כמחצית מתוך כ-7,000 השפות המדוברות בעולם. אך לא רק המילים אובדות כאשר שפה נאלמת

מאת: רוס ריימר | צילום: לין ג'ונסון
בעידן שהוא הומוגני, מחובר וגלובלי יותר ויותר, שפות שמדוברות במקומות נידחים אינן מוגנות עוד מהשפות השולטות בתקשורת ובמסחר העולמיים על ידי גבולות ארציים או טבעיים. הורים דוברי שפות ילידיות מעודדים לרוב את ילדיהם לזנוח בהדרגה את שפת אבותיהם המבודדת ולעבור לשפות שיאפשרו השכלה רחבה והצלחה רבה יותר. רוס ריימר יצא למסע בשלוש תרבויות יוצאות דופן, והנה מעט ממה שהוא פגש:
טובאנית

"כאשר אני שואל את הסטודנטים באוניברסיטה בקיזיל (Kyzyl), בירת הרפובליקה טובה (Tuva) שבפדרציה הרוסית, אילו מילים טובאניות אינן ניתנות לתרגום לאנגלית או לרוסית, הם מציעים את 'חומיי', שירה גרונית האופיינית לטובאנים, משום שהיא מוטמעת בסביבה הטובאנית עד כדי כך שרק יליד המקום יכול להבין אותה.

"כך גם 'חוי אוזירי', השיטה הטובאנית לשחיטת כבש. אם אפשר לראות בשחיטה עדות לקירבה שבין בני האדם לבעלי החיים, חוי אוזירי היא גרסה אינטימית במיוחד שלה. כשהשוחט מבצע חתך בעור הכבש, הוא מנתק באצבעותיו עורק חיוני, וכך מאפשר לבעל החיים למות במהירות ובאופן רגוע, כה רגוע עד שצריך לבדוק את עיניו כדי לראות אם הוא מת. בשפה הטובאנית משמעות המילים חוי אוזירי אינה רק שחיטה אלא גם חסד, אנושיות."



 


 בווידיאו: ילד מנגן ומזמר 'חומיי' - שירה טובאנית גרונית מסורתית

אקא

"הייתי עד למחיר המכאיב של שפות נעלמות בקרב בני אקא (Aka) בפאליזי
 (Palizi), כפר זעיר השוכן על צלע הר בארונצ'ל פראדש
(Arunachal Pradesh), מדינה הררית באזור הצפוני-מזרחי ביותר של הודו. לדבריו של מנהל בית הספר הישועי בכפר, אשר הגיע מדרום הודו, לשפה יש את היכולת לשנות השקפת עולם. כך, למשל, משמעות המילה מוקרו בשפת אמו היא 'איש זקן'. בשפת האקא למוקרו יש פירוש נוסף, אשר מביע הערכה, כבוד, חיבה. בן אקא עשוי לפנות לאישה במילה מוקרו כדי לציין את חוכמתה בעניינים חברתיים.

"כאשר אקא או כל שפה אחרת מוחלפת בשפה חדשה שנחשבת גדולה ומועילה יותר מבחינה עולמית, מותה מערער את יסודות השבט. אבל האם גם שאר העולם צריך להצטער כששפה נעלמת? שפת האקא עשויה להציע תשובה, אשר מגולמת ברעיון של מוקרו - כבוד למסורת והכרה בכך שתרבות שברירית ונכבדה יכולה ללמד משהו את חסרי הניסיון והחזקים, ושבלעדיה הם ילכו לאיבוד."



בווידיאו: צעירים מבצעים שיר ראפ באקא

סרי

"בני סרי (Seri) ממקסיקו, הגרים כיום בשני יישובים קטנים, היו באופן מסורתי נוודים למחצה – ציידים-לקטים שחיו במדבר סונורה (Sonora) המערבי שליד מפרץ קליפורניה. הישרדותם הייתה קשורה לתכונות והתנהגויות של מינים שחיים במדבר ובים. מערכת יחסים קרובה עם עולם החי והצומח היא אבן יסוד של חיי הסרי ושפתם, קמיק איטום (Cmiique Iitom). פתגמים עממיים ואפילו מילים בודדות אוצרים בתוכם מאות שנים של התבוננות קרובה במינים שמדענים אשר מבקרים במקום רק התחילו לחקור בעשרות השנים האחרונות.

"בני סרי סבורים כי שפתם היא תכונה המאפיינת אותם, זרע של זהותם. אחד מהם סיפר לי על 'ביטוי מקומי', שלפיו בתוך כל אדם יש פרח, ובתוך הפרח יש מילה. קשיש סרי, אפראין אסטרייה רומרו, אמר לי, 'אם ילד אחד לומד קמיק איטום כשהוא גדל, וילד אחר ספרדית, הם יהיו אנשים שונים.'"


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק


האזינו כיצד נשמעות מלים בשפות ההולכות ונכחדות במילון פרויקט השפות הנעלמות Enduring Voices של נשיונל ג'יאוגרפיק http://travel.nationalgeographic.com/travel/enduring-voices/talking-dictionaries/

להצטרפות למינוי »

תגובות