לונדון משחקת אותה
עם פתיחת המשחקים האולימפיים יצפו עיני העולם גם בלונדון אחרת - מחוספסת, רב-תרבותית, אך תמיד רוחשת ואופנתית. שלא כמו הפאר ההומוגני של מערב לונדון, על ארמונותיו המלכותיים, הנוף של מזרח לונדון היה ונותר משולח ופרוע
מאת: קתי ניומן | צילום: אלכס ווב
רובע איסט אנד (East End) היה מאז ומתמיד הצד הלא נכון של לונדון. הקירבה לנהר תמזה (Thames) הזורם מזרחה זימנה לאזור עסקי ספנות ובתי חרושת, ומכיוון שהוא היה מחוץ לחומות העיר, התנהלה בו התעשייה המזהמת. כיוון הרוחות הרחיק את הצחנה מהאוויר המבושם של מערב העיר הענוג והטיל אותה בדיוק מעל איסט אנד. המהפכה התעשייתית והתרחבות האימפריה הבריטית תחת שלטונה של המלכה ויקטוריה הגבירו את האפרוריות והטינופת. הביקוש האדיר לעובדים במזחים דחס עוד יותר תושבים ממעמד הפועלים לאזור שעלה על גדותיו במהגרים. צפיפות הדיור בשיכונים החמירה. תברואה לקויה הפיצה מחלות. "זו לא שכונה נחמדה במיוחד," אבחן סם וולר, גיבור ספרו של צ'רלס דיקנס "רשומות מועדון הפיקוויקים", שעלילתו התרחשה באיסט אנד.
כיום אזור מזרח לונדון הולך ומתרחב. אולם למרות יותר ממאה שנות התחדשות והעובדה שהתיישבו כאן אנשי הצווארון הלבן ויותר מ-170 גלריות ומוזיאונים, ולמרות שגשוגו של רובע העסקים קנרי וורף (Canary Wharf), שממרום גורדי השחקים שלו חברות כספים גדולות שולטות בעולם, מזרח לונדון נשאר חלק מוכה עוני של העיר. הפערים בין עשירים לעניים בולטים מאוד. אפשר לאכול שם מאפה עם נקניקייה (1.40 לירות שטרלינג) ולשתות כוס תה (70 פני) על שולחן פורמייקה עם כיסאות בעלי כיסוי פלסטיק, או לעבור לצדו האחר של הרחוב למסעדה עם כוכב מישלן, להתרווח על רהיטים עשויים עבודת יד ולהזמין טרטר דיונון עם גרניטה של דיו דיונונים למנה ראשונה, ואחריה, למשל, לב ולשון של ברווז עם שערות פטרייה בציר מתובל (שש מנות ויין, 115 לירות שטרלינג).
ב-2005 בחר הוועד האולימפי הבינלאומי בלונדון להיות מארחת האולימפיאדה של 2012. העיר הכריזה כי תנצל את ההזדמנות כדי להפוך את פניו של אזור מזרח לונדון ולטפל ב"עוני, אבטלה, היעדר מיומנויות ובריאות ירודה." האולימפיאדה תהיה, כך הבטיח שר החוץ דאז, ג'ק סטרו, "מנוע להתחדשות." משחקי 2012 הוכתרו בתואר "אולימפיאדת המורשת". בזמן פיתוח האתר ניקתה המינהלת 2.5 קילומטרים רבועים של שטח מזוהם, הטמינה כבלי חשמל מתחת לאדמה והקימה שטחי פארק חדשים על פני 800 דונמים. אחרי האולימפיאדה ישמשו הבניינים מרכזי ספורט קהילתיים, והכפר האולימפי ייהפך לפרויקט מגורים פרטי - חציו, נאמר בהצעה, מיועד לדיור בר-השגה. אך רעיון המורשת עורר קולות ספקניים. "המילה 'מורשת' היא מאותן מילים כמו 'קול' ו'מותג'," אמר סטיבן ביילי, מבקר עיצוב לונדוני. "אי אפשר ליצור מורשת. בואו לא נחשוב שבניינים מפוארים מסוגלים לחסל גטו."
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »כיום אזור מזרח לונדון הולך ומתרחב. אולם למרות יותר ממאה שנות התחדשות והעובדה שהתיישבו כאן אנשי הצווארון הלבן ויותר מ-170 גלריות ומוזיאונים, ולמרות שגשוגו של רובע העסקים קנרי וורף (Canary Wharf), שממרום גורדי השחקים שלו חברות כספים גדולות שולטות בעולם, מזרח לונדון נשאר חלק מוכה עוני של העיר. הפערים בין עשירים לעניים בולטים מאוד. אפשר לאכול שם מאפה עם נקניקייה (1.40 לירות שטרלינג) ולשתות כוס תה (70 פני) על שולחן פורמייקה עם כיסאות בעלי כיסוי פלסטיק, או לעבור לצדו האחר של הרחוב למסעדה עם כוכב מישלן, להתרווח על רהיטים עשויים עבודת יד ולהזמין טרטר דיונון עם גרניטה של דיו דיונונים למנה ראשונה, ואחריה, למשל, לב ולשון של ברווז עם שערות פטרייה בציר מתובל (שש מנות ויין, 115 לירות שטרלינג).
ב-2005 בחר הוועד האולימפי הבינלאומי בלונדון להיות מארחת האולימפיאדה של 2012. העיר הכריזה כי תנצל את ההזדמנות כדי להפוך את פניו של אזור מזרח לונדון ולטפל ב"עוני, אבטלה, היעדר מיומנויות ובריאות ירודה." האולימפיאדה תהיה, כך הבטיח שר החוץ דאז, ג'ק סטרו, "מנוע להתחדשות." משחקי 2012 הוכתרו בתואר "אולימפיאדת המורשת". בזמן פיתוח האתר ניקתה המינהלת 2.5 קילומטרים רבועים של שטח מזוהם, הטמינה כבלי חשמל מתחת לאדמה והקימה שטחי פארק חדשים על פני 800 דונמים. אחרי האולימפיאדה ישמשו הבניינים מרכזי ספורט קהילתיים, והכפר האולימפי ייהפך לפרויקט מגורים פרטי - חציו, נאמר בהצעה, מיועד לדיור בר-השגה. אך רעיון המורשת עורר קולות ספקניים. "המילה 'מורשת' היא מאותן מילים כמו 'קול' ו'מותג'," אמר סטיבן ביילי, מבקר עיצוב לונדוני. "אי אפשר ליצור מורשת. בואו לא נחשוב שבניינים מפוארים מסוגלים לחסל גטו."
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות