חבטה מפוספסת: משה שפירא מבקש להפוך את ישראל למעצמת גולף
משה שפירא מתכנן זה 15 שנה לשים את ישראל על מפת הגולף העולמית. הוא מצא שותף, משקיעים שלטובת העניין הקצו 8 מיליון דולר ושטח להקים עליו את חזונו - פרויקט ענק של מגרשי גולף ומלון יוקרתי, אבל לא יכול להגשים את החלום בלי תמיכה ממשלתית. שר התיירות הצהיר לא פעם כי יעניק מימון להשקעות בתחום, אבל נכון לעכשיו החלום לגדל טייגר וודס ישראלי עובר לעמדת המתנה
הנתון הזה הדהים את משה (טוקי) שפירא וגרר אותו לפעילות בת 15 שנה שנועדה לפתח את תיירות הגולף בישראל. בדרכו ידע שפירא נקודות אור רבות וגם לא מעט נקודות שפל, אך נראה כי עדיין לא ויתר על החלום - לשים את ישראל על מפת הגולף העולמית.
כבר בשנות ה-90 דיברו לא מעט על גולף בישראל ואפילו היתה נכונות ממשלתית לקדם את הענף באמצעות מענקים, אך זו לא באה לכדי מימוש והניסיונות להקים מגרשי גולף חדשים נכשלו כולם. בין היזמים שניסו את מזלם היה איש העסקים תד אריסון, שביקש להקים פרויקט ובו מגרשי גולף בקיבוץ נחשון שבחבל לטרון, סמוך לשכונת מגורים של 800 בתים צמודי קרקע. את אריסון בלמה הוועדה המחוזית ירושלים, שסברה שהשכונה, שאמורה היתה לקום במרחק כשני קילומטרים מהקיבוץ, תהפוך ליישוב חדש.
בסוף שנות ה-90 פגש שפירא את ג'ו ברנשטיין, שותפו של אריסון לפרויקט שתוכנן בלטרון, והשניים חברו כשותפים לחיפוש קרקע חדשה. ניסיון אחר של היזם נתנאל שקד להקים מגרשי גולף לצד שכונת מגורים בצפון אשקלון לא יצא לפועל משום שהחברה נקלעה לקשיים בשנת 2001.
ב-1992 חזרה משלחת של משרד התיירות מארה"ב עם המלצה: להקים 5 מגרשי גולף בתמיכה כספית של 15% מהמדינה. "אז הם לא הבינו דבר בסיסי: תיירות גולף דורשת כמה מגרשים באזור אחד, כי שחקנים אוהבים לראות את השוני בין מגרש למגרש", מסביר שפירא את הסיבות לכישלון.
"באזורים מסוימים בארה"ב יש 70 מגרשים, ומשך הנסיעה בין האחד לשני הוא שעה; מגרש אחד בתל אביב לא היה עונה על הצורך. לעומת זאת, אזור שלם בגליל עם 5-7 מגרשים עשוי להיות עוגן אדיר לתיירות. באוקטובר-אפריל המלונות בתפוסה נמוכה כי אין אטרקציות, והאירופאים תרים אחר מקומות לשחק בהם גולף, שמהווה עוגן מצוין. לכן חשבתי להקים מלון כמו יערות הכרמל המציע גולף".
"הגענו למושב כפר חיטים בארבל שבצפון, שנמצא בכינוס נכסים, וחתמנו על הסכם שלפיו נחכור מגרשים בשותפות המושב לצורך הקמת פרויקט גדול שבו כמה מגרשי גולף ומלון יוקרתי. את המגרש, שנמצא 400 מטר מעל פני הים, הגדיר אדריכל הגולף המפורסם רוברט טרנט ג'ונס השני "אחד מ-20 המגרשים היפים בעולם". כבר בחנו את העניין והגענו להסכמה עם הרשות המקומית בנוגע לאספקת מים מושבים למגרשים מטבריה עילית.
"הפרויקט התעכב כמה שנים בגלל בג"ץ הקשת המזרחית (שביקש להקטין את גובה הפיצוי הניתן למושבים עבור שינוי ייעוד הקרקע - ש.צ), אך לבסוף המועצה האזורית גליל תחתון תמכה בו והוא אושר בוועדה המקומית והמחוזית. בשנת 2006 שונה ייעודו של השטח לגולף ולמלונאות על פני 38 אלף מ"ר ול-300 סוויטות. מיד לאחר מכן פתח מבקר המדינה בחקירה, ובדוח שפורסם ב-2008 נטען כי נפלו פגמים בהקצאת הקרקע ונמתחה ביקורת קשה על משרד התיירות שלא בדק את ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט.
בעקבות הביקורת הזמין משרד התיירות מחקרים מקצועיים בתחום ויזם תוכנית אב לגולף בשיתוף מינהל מקרקעי ישראל. ממצאי המחקרים, שביצעה אוקספורד אקונומיקס, קובעים כי השקעה במגרשי גולף תכפיל את ההוצאה הממוצעת של תיירים בישראל מ-1,000 דולר לשהות לתייר ל-2,000 דולר, וכי תיירי גולף מוציאים 150-180 יורו ביום בביקור קצר וכ-250 יורו ביום בחופשה בת שבוע. ב-2006 הניבה תיירות הגולף באירופה,
משרד התיירות הכריז בסוף 2008 כי המדינה תשקיע 760 מיליון שקל בהקמת 16 מגרשי גולף חדשים וכי המשק הישראלי יזכה לקבל בחזרה הכנסות של כ-3 מיליארד שקל לשנה. שר התיירות סטס מיסז'ניקוב אף הצהיר ב-2009 כי משרדו יעודד השקעות בתחום, ובכל כנס תיירות שהתקיים עד היום חזר מנכ"ל המשרד על הצורך להשקיע בגולף. ואולם, עד היום לא הוקם אף לא מגרש גולף אחד נוסף בישראל.
באותה השנה, עם פרוץ משבר הסאב-פריים בארה"ב, מצבם הכלכלי של המשקיעים האמריקאים לא היה שפיר כבתחילה, ועל מנת להשלים את הפרויקט הם היו זקוקים לתמיכה ממשלתית, כפי שהצהיר משרד התיירות שיעניק. "עד היום הוציאו המשקיעים מארה"ב 8 מיליון דולר על רכישת הקרקע ועל תכנונה. 14 שנה מיום כניסתם לפרויקט הם עדיין לא מיואשים", מדגיש שפירא, אך עד כה לא הגיע ולו שקל אחד לידיהם.
עו"ד יעקב קורן, המייצג חברות נדל"ן גדולות, מבין היטב את הרצון של שפירא לבסס את ענף הגולף בישראל. "גולף הוא כמו סם, חולמים עליו בלילה. מדובר במגרש ענק, שלא רואים את הקצה שלו - רק טבע, בעלי חיים, מים, שקט וירוק. זו התמודדות של אדם עם עצמו", הוא מסביר.
"כשאנשי עסקים בארה"ב ובאירופה שוקלים להכניס שותף לחברה, הם נוהגים לשחק איתו גולף לפני כן. אין כמו משחק גולף של 4 שעות כדי ללמוד על אדם, על היושר שלו, על ההתמודדות שלו במצבי לחץ, על מידת הסבלנות שלו ועל מידת הנימוס והפרגון שלו".
"באירופה עשרות מיליונים משחקים, וכך גם בדרום אפריקה, באסיה ובאוסטרליה", הוא מציין, "וישראל היא הכי מפגרת בעולם בתחום - יש בה מגרש וחצי ופחות מ-2,000 פעילים. מזג האוויר בארץ אידאלי והתיירות פה יכולה להיות מצוינת כי התחום מכניס כסף רב - שמשולם על מכוניות, מלונות, ציוד, בגדים. מצער מאוד שמשרד התיירות הגיע רק לאחרונה לתובנה זו וחבל על כל השנים שבוזבזו ללא כל יוזמה לפיתוח הענף".
שפירא (65) נולד בכפר ורבורג, ובתיכון האזורי למד שנה מעל משה קצב, שהתגורר בקריית מלאכי הסמוכה, ועשרות שנים מאוחר יותר נפגשו השניים כאשר קצב היה שר התיירות ושפירא הציג בפניו את משנתו בסוגיית הגולף.
בשנת 1965 התגייס שפירא לצה"ל ונשלח להיאחזות הנח"ל עין יהב, אשר שנתיים לאחר מכן הפכה למושב הראשון בערבה שכלל 14 משפחות. שפירא, אשר התחתן סמוך לשחרורו מצה"ל, מספר כי "באותה התקופה נולדה חברת נטפים, ואנחנו הראשונים שהתקנו טפטפות באדמת היישוב, אז הבנו שחקלאות היא הפוטנציאל לפיתוחו". שפירא נשאב לעולם הפיתוחים החקלאיים וראה את עתידו בתחום.
בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ושפירא עדיין שירת בנח"ל, אבל קץ המלחמה לא הביא לרגיעה. הפתח, בראשות יאסר ערפאת, שיגר חוליות מחבלים מירדן לבקעת הירדן ולערבה, מחבלים ירו על יישובים ומיקשו דרכי עפר ו"זו היתה תקופה לא פשוטה ליישוב חדש ומבודד בערבה", אומר שפירא.
את מה שאירע ב-2 בינואר 1968, כחודשיים לאחר סיום שירותו הצבאי, שפירא לא ישכח לעולם. הוא נסע עם חברו שרוליק לעבוד בשטח חקלאי שהיה בבעלות היישוב, כ-10 ק"מ מדרום לו. "לא היו אז כבישים, נסענו בטנדר בדרך עפר ולקחנו את הנשק האישי שלנו, שצוידו בו כל התושבים באותם ימים. במקום היו גם שני חיילים ששמרו עלינו. בשעה 14:30, בעודנו מפרקים מכולה של תפוחי אדמה, נורה לעברנו צרור. חייל אחד נהרג, השני נפצע וברח, ואני נפצעתי ברגליי ונפלתי".
"שרוליק, שלא נפגע, רץ לטנדר להביא את הנשק שלו, ומיד כשאחז בו ירו הצלפים על הנשק שלו והוציאו אותו מכלל שימוש. צעקתי לו שיוציא את הנשק שלי ובעזרתו הוא הבריח את המחבלים. מיד לאחר מכן הוא העלה את גופת החייל על הטנדר, אותי הכניס לקבינה והחל לנסוע לכיוון בית החולים סורוקה, שנמצא במרחק נסיעה של שעתיים משם".
"במהלך הנסיעה איבדתי הרבה דם והרגשתי קור עצום. היה ברור לי שאני חייב להישאר ער. כשהגענו לבתי החולים אמרו לי שקוטעים לי את הרגל מפני שאיבדתי הרבה דם. בסוף הצליחו לטפל בשתי רגליי ובאחת מהן התכווצו לי השרירים; היום היא קצרה ב-6 ס"מ מהשנייה".
מקץ חצי שנה בבית החולים סורוקה נשלח שפירא לביתו כשהוא מתנייד בעזרת כיסא גלגלים וקביים לתקופת שיקום של 3 שנים. "התלבטתי אם לצאת ללמוד. ידעתי דבר אחד - אם אשב בבית עכשיו לא אקום לעולם מכיסא הגלגלים. החלטתי להמתין עם הלימודים ועבדתי 12 שעות בגידולי חקלאות במשק שלי כשאני יושב על הישבן וגורר את עצמי. הייתי בן 22 והנטייה שלי היתה לפתח דברים בתחום החקלאות. הכנסתי לערבה את זן העגבניות השרועות כי המגבלה הפיסית שלי מנעה ממני לגדל את הזנים שצומחים לגובה. במכון הוולקני ביקשו להוציא אותו לשוק וקראנו לו על שם בתי נעמה".
בשנת 1980 החל שפירא ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות ו-5 שנים לאחר מכן מונה לתפקיד ניהולי בחברת הזרע, אך לאחר חודשים ספורים הוא עזב והקים את חברת ה.ל זרעים העוסקת בחקלאות חכמה. "בשנת 1989 חברתי לחברה הגדולה ביותר לזרעים בארה"ב, חברת פיוניר השולטת בעיקר בתעשיית התירס העולמית, וזו קנתה את חברת זרעים ונתנה לי אחוזים בה. במשך 6 שנים, עד שנת 1995, ניהלתי אותה, ואז עזבתי את עין יהב ועברתי להתגורר עם המשפחה בשכירות ביישוב חופית. הקמנו מפעל גדול בכפר רות שליד מודיעין ו-30 חקלאים מהצפון ומהדרום ייצרו זרעים עבורנו".
במסגרת העבודה הממושכת בארה"ב נחשף שפירא לתרבות הגולף. "בשנת 1995 נמכרה החברה ואני פרשתי. מיד שאלתי את עצמי למה לא לעשות גולף בארץ. זה מתאים כמו כפפה ליד כיוון שבישראל אפשר לשחק גולף לאורך כל השנה למעט יום כיפור ו-3 ימי גשם. לצד זה הקמתי את חברת טומייזינס אינטרנשיונל לחקלאות חכמה, ששותפים בה קרן אגרו של בני גאון, זרעים גדרה וחישתיל".
שפירא מעריך כי עלות הקמת מגרש גולף מסתכמת כיום ב-7-8 מיליון דולר. "בחקלאות חכמה יש מענקים של עד 50% למחקר ולפיתוח, המתבססים על הצלחה ועל ההנחה שההשקעה תחזיר את עצמה", אומר שפירא, "גם בגולף זה יכול לקרות. השותפים בארה"ב לא מאמינים שיש כאן היי-טק וחקלאות מפותחים כל כך, ואין פה גולף. לא מעט קונסולים ישראלים עושים שיעורים בגולף בקיסריה לפני הנסיעה לחו"ל כדי להיות בקיאים במושגים בסיסיים. פשוט צוחקים עלינו בעולם".
על פי הערכות, ישנם כ-33 אלף מגרשי גולף וכ-55 מיליון שחקנים בעולם. בארה"ב לבדה 30 מיליון שחקנים, שם המשחק פופולרי יותר מטניס ופונה גם לבני המעמד הבינוני, בניגוד למה שנהוג לחשוב בישראל. "אם הטניס נחל הצלחה אין סיבה שהגולף לא יתאים לנו", אומר שפירא. "צעירי אור עקיבא הם שחקני גולף מעולים כי יש להם מגמת גולף בבית הספר שמכיר בה משרד החינוך. מגרשי גולף נוספים יכולים להקפיץ אזורי פריפריה נוספים".
ממשרד התיירות נמסר: "המשרד רואה בהקמת מגרשי גולף ובפיתוחם נישה תיירותית ייחודית והוא פועל לעידודה. הקצאת המשאבים תלויה בראש ובראשונה בקיומם של יוזמות פרטיות מאת יזמים פוטנציאלים להקמת פרויקטים מסוג זה. בספטמבר פרסם המשרד נוהל סיוע שבמסגרתו יכולים יזמים להגיש בקשות למענק בגין הפעלת אטרקציות תיירותיות כפרויקט גולף. לצערנו הוגשה רק בקשה אחת להקמת פרויקט גולף, והיא נמצאת בשלבי טיפול מתקדמים".
"משרד התיירות צפוי לפרסם נוהל נוסף לשנת 2012, וישמח אם יוגשו בקשות להקמת מתחמי גולף נוספים, ובכלל זה בכפר חיטים. בימים אלה פועל המשרד לשיווק מתחמי גולף באילת, באשקלון ובעומר וכן מנהל דיונים על הקמת מתחם הגולף בבאר אורה הנמצא בהליך הרשאה לתכנון. המשרד השתתף בתכנון התב"ע ובפיתוח התשתיות הציבוריות עבור מתחם הגולף בעומר, שהיקף ההשקעה בו כ-3.5 מיליון שקל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם