מרפא לנפש: הסיפור של מרים אבו רקייק
הסיפור המופלא של היזמית הבדואית מרים אבו רקייק. דווקא בלימודים באנגליה היא גילתה מחדש את המסורת של השבט שלה - והחליטה להקים עסק להכנת ומכירת צמחי מרפא. היא ויתרה על חיי המשפחה המסורתיים ומנסה לסחוף אחריה נשים נוספות לעצמאות כלכלית
"מאז כיתה י' היה לי חלום להיות אשת עסקים. כל תקופת הבגרות חלמתי ללמוד בחו"ל. קראתי המון על אנשים, הרבה מהם ממצרים, שכתבו על הלימודים שם. החלום התגשם כשמצאתי מישהי שעזרה לי בזה."
מי זאת היתה?
"שנה אחרי שסיימתי תיכון חיפשתי מורה לאנגלית. אותה מורה אנגליה שמצאתי הפכה לחברה שלי אחרי שהיא לימדה אותי. אחר כך הכרתי את אימא שלה בארץ וסיפרתי לה שהחלום שלי הוא ללמוד באנגליה, והיא הציעה לי לבוא לגור שם. יצאתי מתל שבע לאנגליה ללמוד וזה כמובן לא היה פשוט. כי גדלתי במשפחה מאוד מסורתית, ובמקום כמו תל שבע לא היה קל."
ואיך המשפחה הגיבה?
"התגובה לא הייתה פשוטה בהתחלה. הם התנגדו הרבה, המשפחה והשבט, ובסוף אבא שלי היה זה שהכריע. הוא גילה שיש המון אנשים שעשו את זה, גם בדואים, שקיבלו מלגות בחו"ל מאנשים שם ונסעו."
באילו קשיים נתקלת בלימודים באנגליה?
"בהתחלה הגעגועים למשפחה ולבית, כמובן. תרבות אחרת, שפה אחרת. אני גם באתי מהמדבר, ושם באנגליה כל הזמן גשם )צוחקת.) זה היה באמת לא קל. אבל שם התחלתי לגלות על העניין האקולוגי-אורגני-טבעי וזה הביא אותי לחשוב מדוע התחלתי לגלות את זה באנגליה ולא מסבתא שלי, שהיתה רוקחת כל מיני דברים מצמחים ואנשים היו מגיעים אליה לאוהל. למשל, כל פעם שכאב לי הראש נתנו לי שמן קצח, אבל אף פעם לא הערכתי את זה."
והיית צריכה להגיע עד לאנגליה בשביל זה?
"אם היו שואלים אותי לפני אנגליה אם זה מה שאני רוצה לעשות, הייתי אומרת 'לא.' שם התחלתי לגלות. לא צריך להגיע כל כך רחוק בשביל להעריך מה שיש בבית. אז החלטתי לחזור לארץ ולהתחיל לתעד את הדברים. איבדנו הרבה דברים מסורתיים בניסיון לעבור לעולם המודרני, למשל למגורי קבע. פתאום אנחנו רחוקים ממה שהיה עד לא מזמן. אבל כשחזרתי לתל שבע, סירבתי להתחתן ואז התחילו הבעיות."
אבו רקייק מסרבת לנטוש את המסורת הבדואית והערכים שעל ברכיהם חונכה. כשחזרה מלימודיה בגיל 24 היא שבה לגור עם משפחתה, כנהוג בשבט, איתה היא חיה גם כיום. "כל עוד אני לא נשואה, אסור לי לגור במקום אחר," היא מסבירה את הסיטואציה הבלתי אפשרית. "ככה נהוג אצלנו, אנחנו מאוד מסורתיים. מחוסר ברירה גם אני (צוחקת). לא, סתם, אני רוצה לגור איתם."
זו היתה החלטה מודעת לא להתחתן עד עכשיו?
"את יודעת, אצלנו פה משדכים לחתונה. אין אופציות לבחירה. זה צריך להיות לפי הרצון של ההורים וכל זה. אחרי שחזרתי מאנגליה, לא רציתי שיחליטו בשבילי."
רק שהסביבה הקרובה, כצפוי, לא ממש קיבלה את הגישה שאימצה אבו רקייק והיססה לתת כתף לפמיניזם שהתעקשה להפגין, וזאת
אז איך אפשר להמשיך לגור עם המשפחה במצב כזה? נשמע מתכון להמון סכסוכים.
"זה משהו שאני חייבת לעשות. היום הם רואים ומסתכלים על זה אחרת. אני לא יכולה לעזוב את הבית לפי המסורת. אני גם לא רוצה, מתוך אמונה שלא חשוב כמה אנחנו פורצים דרך וכמה אנחנו מתקדמים בחיים, כמה כסף יש לנו ואיך הקריירה מתקדמת - חייבים לשמור על השורשים." אבל בהתחלה היה לא קל.
"כמעט לא יצאתי מהבית. החופש הגדול שהיה לי התחיל להצטמצם, לקחו לי את הרכב. עשו כל מיני דברים כדי ללחוץ עליי, ואז, כשהייתי סגורה בתוך הבית, התחלתי לחשוב על עסק קטן."
ומי תמך בך כלכלית עם הקמת העסק?
"קיבלתי הלוואה מקרן לעסקים קטנים (מט"י) וגם האחיות שלי מכרו חלק מהזהב שלהן ונתנו לי."
למה התעקשת על זה כל כך?
"כי האמנתי גם אז וגם היום. זה מתחזק אצלי יותר שעצמאות כלכלית זה הדבר הכי חשוב לאישה. אישה שרוצה להביע את דעתה, צריכה שקודם תהיה לה פרנסה. אחר כך היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה."
למרות הקושי בתוך הבית, אבו רקייק סירבה לוותר על החלום והחליטה לפתוח עסק קטן משלה ברוח המסורת עליה גדלה. "בהתחלה שיווקתי מוצרים טבעיים של חברות אחרות, אבל המוצרים היו כל כך יקרים שלא יכולתי להמשיך. אז אמרתי, 'אני יכולה לעשות את זה בבית, עם הנוסחאות של סבתא שלי,' ופשוט עשיתי את זה."
מה היה המוצר הראשון שלך?
התחלתי בסבון מחלב נאקה, כי איתו היה הכי קל להתחיל. עטפתי ומכרתי אותו. לאט לאט התחלתי לפתח גם את השמנים מהצמחים. הכל עשיתי לבד - מהשמן ועד ליקוט הצמחים, העטיפה, הכתיבה. הבאתי מדבקה פשוטה, כתבתי 'סבון של מרים.' אחר כך הייתי מציירת, הוראות שימוש - הכל הכל כתבתי ועשיתי לבד."
וכך צמח לו העסק והתרחב מתוך הבית אל שאר היישוב. "התחלתי למכור לאחיות שלי, אחר כך לשכנות ואחר כך ביישוב. אחר כך זה כבר יצא החוצה, מפה לאוזן. רק בשנת 2008 בערך רשמתי את העסק כעסק זעיר."
הידע שצברה במהלך לימודי התואר במנהל עסקים בהחלט שימש את אבו רקייק כשהתחילה. אבל כשביקשה לשכלל את השיטה המסורתית וללמוד צמחי מרפא על מנת למקצע את העסק ולהגדילו, מצאה את הקורס של מט"י, מרכז לטיפוח יזמות עסקית, שעזר לה להניע את המפעל הקטן והביתי קדימה.
איך נראה סדר היום שלך?
"אני מתעוררת מאוד מוקדם ומתפללת. אחר כך אוכלת ארוחת בוקר, עונה למיילים, עובדת קצת עם המחשב. אחר כך אני עובדת על הכנת המוצרים. ואז - תלוי אם יש לי קבוצה או לא. אם לא, אני יוצאת ללקט צמחים עם הבנות במדבר. אין לי סדר יום קבוע, כי אני לא אוהבת לעשות אותו הדבר כל הזמן. היום שלי עמוס מאוד."
וכך, בדרך השמועה, צבר העסק הקטן שהקימה אבו רקייק בתל שבע מעריצים רבים - ולא רק מאזור הדרום. "קודם כל, המוצרים שלנו מאוד מיוחדים," היא מתגאה. "זו הסיבה שמאז ועד היום העסק שלי מתפתח ועובר מפה לאוזן. אני מאוד סומכת על 'מפה לאוזן,' זה השיווק הכי טוב, כי זה אומר שהמוצר איכותי. המון נשים היום קונות מוצרי טיפוח שבנויים לנשים מסקנדינביה, ושם אין שמש כמו כאן. למרות זאת הן משתמשות במוצרים הלא מתאימים האלה. המוצרים שלי מתאימים לאקלים בארץ. גם במובן הטיפולי, צמחי מדבר טובים לעור במצב של גירויים, אדמומיות ושאר בעיות העור שהולכות ומתפשטות היום. חוץ מזה, הניסיון שלי עובר מדור לדור. נכון, אין מחקרים על הצמחים האלה, אבל זה עובר כבר דורות ואנשים מתנסים בזה. מי שצורך את זה בסופו של דבר אלה אנשים מכל הארץ."
התרחבות העסק והצלחתו קשורים ישירות גם להחלטה של אבו רקייק לפתוח במפעל מרכז מבקרים, בו היא מארחת קבוצות המגיעות לשמוע על המוצרים המיוחדים המיוצרים בלב המדבר, וגם מציגה בפניהן את סיפורה האישי המיוחד ופורץ הדרך. "מאז שבניתי את מרכז המבקרים התחלתי לראות בעסק גם פרנסה," היא מספרת. "לפני כן היו לי רק השקעות. מהרגע שבניתי את מרכז המבקרים התחלתי להביא קבוצות, גם צעירים, גם מבוגרים, גם מטיילים, גם סיורים חינוכיים - כולם, כל האוכלוסיות. עבדתי עם משרד התיירות, שהפנה אליי קבוצות - והמפעל התפרסם."
מה עושים במרכז המבקרים?
"אני מעבירה סיור במקום שבו אנחנו מייצרים. המבקרים מכירים את הצמחים, שומעים על הידע הבדואי המסורתי, על המעבר שלנו מנוודות ליישובי קבע וחיים מודרניים. אחר כך אני מספרת את הסיפור האישי שלי וגם על המוצרים. יש לנו גם מגוון של דברים שאנחנו עושים - כמו למשל אירוח בדואי, סדנאות קפה ומורשת בדואית. אנחנו גם מלמדים על כל העניין האקולוגי. וזו לא רק אני במיזם הזה, יש עוד נשים שהצטרפו אליי מהמשפחה."
ומעבר להעסקת חמש עובדות בעסק שלך, איך עוד את מקדמת את הנשים הבדואיות
"בהשפעה של הסיפור האישי שלי על נשים. אני מאוד רוצה שהוא יהיה מין פריצת דרך לבדואיות, שישפיע על נשים לעסוק במכירות, להתחיל עסק משלהן."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם