פיצח את הפורמולה
אחרי עשרות שנים של יובש בתחום הספורט המוטורי בישראל הצליח חובב המירוצים בועז מאירי לעשות את הלא ייאמן: להרים מופע מוטורי אמיתי, על מסלול חוקי למהדרין; איך הוא עשה את זה? באהבה, באמונה, ובהרבה עבודה קשה; בשנה הבאה הוא מבטיח אירוע גדול ומוצלח עוד יותר; שמישהו ירים טלפון לשומאכר כבר עכשיו
האמת היא שהסיכויים שיהיו בישראל מירוץ גראנד פרי של מכוניות פורמולה 1 או מירוץ אופנועי MotoGP אינם גדולים מאלה שישראל תארח את המשחקים האולימפיים. ובכל זאת, זה קרה, ולא בדרך נס אלא בעזרת הרבה אמונה ועבודה קשה.
הרעיון נולד בתחילת 2011 במוחו של בועז מאירי, מפיק אירועים וחובב ספורט מוטורי בן ,46 אב לשלושה ממודיעין. כמו אלפי ישראלים אחרים, גם מאירי התקשה להבין מדוע בישראל מספר כלי הרכב גדל מדי שנה למרות מחיריהם הגבוהים יחסית, אבל ענף ספורט כמעט בסיסי כמו מירוץ מכוניות - אין. איך יתכן שאחרי 63 שנות עצמאות, מדינת ישראל עדיין רואה בנהגי מירוצים עבריינים נטולי רסן.
בפברואר 2011 הוזמנתי לספרד, לאימונים הראשונים של קבוצות הפורמולה ,1 טרם פתיחת עונת המירוצים שנערכו על מסלול ריקארדו טורמו שבפאתי ולנסיה. אירוע שבו נחשפת הטכנולוגיה החדישה ביותר, ארוזה בעטיפה של עושר וזוהר של עולם מירוצי המכוניות. לאירוע, שנמשך ארבעה ימים, הצטרף אלי בועז מאירי, שכבר ראה בחייו כמה מירוצים, לרבות הגראנד פרי הנוצץ מכולם ברחובות מונטה קרלו. ובכל זאת, הוא התרגש כמו ילד.
בדרכנו למסלול קיטרנו על הגויים שאצלם ספורט מוטורי הוא עוד ענף ספורט ועל הישראלים שרוצים גם, אבל לא יכולים בגלל ההתעקשות של הממשלות שמינו עליהם ולכן לא נותר להם אלא לחלום או להתמודד בארצות
הפעילות על המסלול בוולנסיה, כמו גם מחוצה לו, התנהלה בסדר מופתי. מסיבות עיתונאים נוצצות, צלמים וצוותי תקשורת, גברים מסוקסים ונשים יפות לרוב. בתוך כל אלה חיפשתי את מאירי כדי שיתלהב עוד יותר אבל הוא כבר עסק בשלו. מצויד במצלמה משוכללת הוא תיעד כל פרט בצד הלוגיסטי של האירוע.
"תראה עד כמה אנחנו רחוקים מהעניין,“ אמר לי. "אפילו בפרטים הכי קטנים שקשורים בציוד ואביזרי הפקה. כל עציץ כאן מונח במקומו, לכל קוביית קרח יש כתובת. הכל נראה מושלם.“
בערב הוא שאל פתאום: "למה שלא נביא אותם לישראל"?"אצלנו אלופים בביורוקרטיה, סיבוכים ופיתולים,“ עניתי. חבר נוסף שהיה איתנו, ניר לוי, אמר שהכל אפשרי, אבל לא נראה שהוא עצמו האמין בכך. אחרי חודש מאירי התקשר ואמר: "תזמין לך חדר במלון באילת באוקטובר. אני מביא מכוניות פורמולה לישראל. הישראלים ינהגו"."איזה ישראלים? כאן?", צעקתי לתוך השפופרת, "איפה? אפילו מסלול אין." "הכל סגור,“ הוא פסק, "אל תדאג.“
אחסוך מכם את תיאור התלאות השערורייתי שעבר כאן "חוק הספורט המוטורי,“ ואשר בעקבותיו הוקמה רשות ממשלתית תחת משרד הספורט עם השם "הרשות לנהיגה ספורטיבית.“ אבל פטור בלא כלום אי אפשר וכדי להסביר כמה שנים עברו מאז, אציין כי בתחילת הדרך, כשדובר על ספורט מוטורי פעיל בגרסה מקומית, סובארו היתה המכונית הכי פופולארית בארץ.
נושאי התפקידים בעשר השנים האחרונות דיברו על פעילות מאומצת לקידום החוק, עמותות לקידום הספורט הזה קמו ונפלו, יזמים ואנשי עסקים פיזרו הבטחות, ובסוף נשאר רק חול וחול. מסלול לא יצא מזה. ספורטאים בעלי כישרון התייאשו ונסעו אל מעבר לים, והוכיחו שגם ישראלים יכולים להצליח. למעט תחרויות חשאיות בודדות, שנערכו במסווה של "אירועי עמותה“ הרחק מעיני המשטרה והתקשורת, מירוצים לא היו כאן. הפעילים ראו את השנים חולפות ואת שיערם מאפיר, וגם מלבין, ולבם נחמץ מצער וקינאה. הם הפסיקו להאמין שיום יבוא.
מול אותם ספקנים נואשים קם דור חדש של מאמינים. נערים ונערות שחלמו להגיע רחוק ומהר, ונאלצו להסתפק בשידורי הספורט המוטורי של ימי ראשון.
"אני רוצה לתת הזדמנות לכל אלה לנהוג במכוניות הפורמולה ולגרום לכולם להבין שיש קהל צמא לזה בישראל,“ אמר לי מאירי ביולי האחרון, בעת שגיבש את הליך ההרשמה והמיון של המבקשים להשתתף בפרויקט.
היה קשה לא להיסחף בלהט האמונה והכריזמה שלו. אחרי שגיבש מצגות מדויקות ומפורטות שהראה בפני יוסי ניסן, יו"ר הרשות לנהיגה ספורטיבית, ואחרי דיון מעמיק בסוגיית הביטוח, קיבל מאירי אישור עקרוני לצאת לדרך.
אנשי משרד הספורט בראשותו של ד“ר אורי שפר, ראש מינהל הספורט בישראל, לא ידעו איך לבלוע את העניין. חוסר הניסיון בתחום בארץ, וההתעקשות הבלתי מוסברת להמציא את החוקים מחדש "בהתאמה לישראל", עוררה את חמתם של העוסקים בתחום והרחיקה את הגורמים מהמקורות. גם ביקורו בארץ של נשיא התאחדות הספורט המוטורי העולמית, ז‘אן טוד, במרץ ,2010 ופגישתו עם שרת הספורט, לימור לבנת, לא הצליחו לחלץ את העגלה מהבוץ.
"אני רואה את ישראל לראשונה ונפעם ונדהם מנופיה ומהפוטנציאל האדיר שלה,“ אמר לי טוד בסוף אותה פגישה. "ישראל חייבת לקיים על אדמתה מירוץ ראלי בינלאומי, כדי שכל העולם יראה את מה שאני רואה. הראלי מביא לפריחה כלכלית באזורים שבו הוא עובר.“ אמר, נסע, והשאיר אותנו עם התקווה.
הפרויקט קיבל את השם "פורמולה ישראל.“ הפעילות נחלקה לארבעה תחומים:
1) טיפול באדמיניסטרציות, השגת פוליסת ביטוח על סך 50 מיליון שקל, איתור מקום להקמת מסלול, וגיבוש חוזה עם חברת מכוניות מירוץ צרפתית שגילתה יוזמה ואמונה בפרויקט.
(2 גיבוש מתכונת למיונים ומבחנים עבור מי שירצו להשתתף בתחרות ותהליך רישום ומיון בפועל.
3) איתור גופים שיווקיים ומסחריים שיצטרפו אל הפרויקט.
4) שיווק הפרויקט.
"זו חיה שאיש בישראל לא מכיר עכשיו וגם לא הכיר בעבר, ומכאן הקושי להכניס את כל מי שאני מדבר איתו לתוך הראש שלי ולהראות לו כמה מהתמונות שאני רואה בעיני רוחי,“ אמר לי מאירי באחת הפגישות.
מצד אחד, החלו לזרום הצעות מערים שונות בישראל לארח את התחרות. מנגד, אף חברת ביטוח לא ניאותה לטפל בו מחשש לסיכון גבוה. מאירי הבין שהגורמים היחידים שיכולים לטפל כראוי במחסום הביטוח נמצאים בחו“ל, ופנה לחברת הביטוח "לוידס“ שטיפלה בעניין ביעילות.
אתרי האינטרנט התמלאו בתגובות שונות ומשונות: לצד גינויים, קללות והאשמות על מבחנים מכורים מראש והתעללות במועמדים, נשמעו גם תגובות חיוביות, במיוחד על עצם היוזמה והאפשרות שניתנת לישראלים וישראליות לעשות את זה. זה המקום לציין כי כל אחד יכול לעלות על מטוס ותוך ארבע שעות להירשם לקורס במסלול מירוצים כזה או אחר בצרפת, אנגליה או גרמניה, ולשלם כמה מאות יורו ליום אחד של ספורט מוטורי עם הדרכה צמודה כנגד הצגת רישיון נהיגה בלבד. יש להוסיף כמובן את עלויות הטיסה והשהות, ולכן מדובר בהוצאה לא קטנה, אבל גם לא נורא כבדה. כל זה, מתברר, לא מהווה תחליף לחלום המוטורי הכחול-לבן.
סוגיית הקמת המסלול, התוואי שלו ומיקומו הפכה לבעיה בוערת ככל שמועד האירוע התקרב. בספטמבר, חודש בלבד לפני המועד שנקבע, עדיין לא נסגרו פרטי המסלול ואישורו, מה שהעלה את סף החששות בקרב הספקנים שבעי האכזבות. כניסתם של משרד התיירות והמשרד לפיתוח הנגב והגליל לתמונה זירזה את בחירתה של אילת כיעד המועדף להקמתו. התוכנית המקורית דיברה על הקצאה של שטח מחוץ לעיר (הלגונה המזרחית, שטח 18 בתב“ע,( שעליו יוקם מסלול שיישאר פעיל בשאר ימות השנה, וישמש גם כאטרקציה תיירותית לישראלים ותיירים מחו“ל, כחלק מהקמת קריית הספורט העירונית שתכלול מסלול קבע בעתיד.
האופציה הזאת ירדה מן הפרק לאחר שהתברר כי תהליך האישור להקמת המסלול יימשך זמן רב (ישראל, זוכרים,(? והאירוע לא יעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו. כחלופה עלתה האפשרות שהמירוץ ייערך ברחובות העיר אילת, כמו במונטה קרלו. אך גם האופציה הזאת ירדה מסדר היום, והחלופה שנבחרה בסופו של דבר היתה בתוך שטח נמל אילת, בחלק הדרומי, על הרציף הארוך, לצידה של אוניית הקזינו שעגנה שם לפני ארבע שנים ולא זזה מאז.
התוואי של המסלול הותאם בכפוף לשטח שהוקצה והאישורים הושגו, אך הכלים ההנדסיים עדיין לא עלו על הקרקע.
משרד הספורט, יחד עם התאחדויות הספורט המוטורי בישראל, אמורים למסד ולהריץ כאן בשנים הקרובות סדרה של ליגות למירוצי אופנועים, מכוניות שטח, טרקטורונים ועוד. הכל בכפוף לתקנונים שיאושררו על ידי הרשות, וכלים ספורטיביים שיעמדו בתקינה ובדרישות הבטיחות החשובות. הרשות לנהיגה ספורטיבית כבר הסמיכה בוחנים ראשונים בתחום והעניקה להם, בתום ההשתלמות, תעודת בוחן רשמי מטעמה.
ומה באשר לספורטאים עצמם? גם כאן מבקשת הרשות לעשות סדר ולקבוע את אמות המידה שלפיהן יוענק רישיון נהיגה ספורטיבי לנהגים ולרוכבים, ורק אלה המחזיקים בו יוכלו להתחרות בארץ באירועים חוקיים ורשמיים. לפיכך הוסמכו אנשים נוספים שמעבירים קורסים ייעודיים למבקשים להחזיק ברישיון מירוצים. רשות הנהיגה הספורטיבית הבינה כי האירוע באילת יכול להוות נקודת זינוק ראויה לענפים נוספים, כגון קרטינג ואופנועי מסלול וסופרמוטו.
לפיכך, בשיתוף פעולה צמוד וקדחתני, תוך שילוב בין גופי ההפקה והמשרד עצמו, נעשתה פנייה להתאחדויות הקרטינג ולהתאחדות הכידונאים (שמאחדת תחתיה את עמותת אופנועי האינדורו, עמותת המוטוקרוס, הטרקטורונים והסופרמוטו), על מנת שאלה ידרבנו את אנשיהם ליישר שורות ולסגור פערים, ולאחר שייווכחו כי האירוע אכן יתקיים, יתשתתפו בו ובליגות סדירות בהמשך. ואכן, באישורו של יוזם האירוע ובברכת הרשות לנהיגה ספורטיבית, החלה פעילות קדחתנית סביב השעון על מנת שהפעילים ישלימו פערים ויוכלו לקחת חלק בעניין.
מפלס הלחץ והמתח עלו מדי יום. בשבועות האחרונים לפני מועד האירוע התברר כי תהליכי הבירוקרטיה חזקים מתמיד והתיאום האינסופי הנדרש מהגופים השונים כמעט חיסל את העניין סופית, ולא ניתן היה להימנע מדחייה של האירוע בשבועיים נוספים לאמצע דצמבר. ההפקה המשיכה להתנהל על פי התוכנית, ואחרי מקצה המיונים השני הוטסה נבחרת הנהגות והנהגים )בהם נהגת מהרשות הפלסטינית( לקורס בצרפת, שמטרתו היכרות עם המכוניות.
מיון קפדני אחרון בוצע על ידי סבסטיאן בולה, הבעלים של בית הספר לנהיגת מרוצים "זיג זג,“ בעצמו נהג מירוצים בעבר.
באותה עת נמשכו הדיונים בארץ בנושא חלוקת אחריות, סמכות, אישורים וכו.‘ מאירי הבין כי קביעת עובדות בשטח באמצעות עמידה בלוח הזמנים והבאת מכוניות הפורמולה ומכוניות הדריפטינג ארצה יהיו המהלך שיכול לאפס את כולם, להשתיק מל- עיזים רבים, ולמקד את האחרים במטרה. המכוניות עשו את דרכן ארצה בהובלה ימית ונחתו בנמל אשדוד ימים ספורים אחרי שחברי הנבחרת שבו מצרפת.
המשאיות הארוכות, שבתוכן מטען יקר ויוקרתי, עשו את דרכן למרינה בהרצליה, לאירוע השקה שבו נחשפו המכוניות לעיני התקשורת. "תמונה אחת שווה אלף מלים, ואם אפשר לצרף לזה גם צלילי מנוע, אז זה מושלם,“ אמר לי מאירי לפני מסיבת העיתונאים שבה נכחו גם נציגי הגופים המאשרים וראש העיר המארחת, מאיר יצחק הלוי. התחושה באוויר היתה של אופוריה. המכוניות אכן כאן ולא מעבר לים. לא מדובר בחיזיון תעתועים, והצלילים שבקעו מהמנועים לא השאירו מקום לספק. זה קורה כאן ועכשיו. חלפו כמעט עשרה חודשים מאז שנולד הרעיון הזה בוולנסיה. עשרות אלפי שיחות טלפון ומאות אלפי מסרונים עברו מאז. שעות ארוכות ומותחות של חיפוש פתרונות וגיבוש רעיונות יצירתיים, ומנגד הנחתות מכיוונים שונים שאיש לא ציפה להן. נסיעות בהולות לחו“ל לסגירת קצוות בעניין החוזה והביטוח, ישיבות ארוכות עם רשות הנהיגה הספורטיבית ועם הצדדים המסחריים והשיווקיים של האירוע, תקשורת ספקנית, ספורטאים למודי אכזבות, והכל מול חלום אחד, של איש אחד.
בדרכי לאילת, לאירוע "פורמולה ישראל ,“2011 שקעתי במחשבות על גודל המעמד. אני מלווה את הספורט המוטורי 15 שנים באופן פעיל. אני מכיר את רוב הדמויות הפעילות על המסלולים ומאחוריהם. את בני המשפחות, את בעלי מסלולי הקרטינג, את רוכבי האופנועים, ובעצם, כמעט כל מי שקשור בענף הזה בישראל. ידעתי שאפגוש באילת את כולם. שהם יתייצבו ברגע שכזה כמו מילואימניקים שנקראו לחזית בצו .8 חלפו שנים רבות בדיבורים וקיטורים, וזה הרגע להניח הכל בצד ולפרגן, לעזור, ואם לא אז לפחות לא להפריע, ולהשתדל ליהנות מהמעמד ההיסטורי.
קשה להאמין אבל מה שלא עבד עשרות שנים יצא לדרך בתוך עשרה חודשים. ספורט מוטורי ישראלי נולד, והפעם יהיו לו אב ואם )אולי יותר מדי אבות ואימהות( ואולי גם עתיד.
הספורטאים עצמם ( אופנועני הסופרמוטו ונהגי הקרטינג) שהשתתפו באירוע, חשו את גודל המעמד והתרגשו עד מאוד. הקהל הצביע ברגליים והיציעים היו מלאים. בועז מאירי, האיש שהוביל את המהלך, ראה גם באירוע הגדול הזה את הבעיות. "בכוונתי ללמוד את כל הדברים, להסיק מסקנות ולתקן את הדברים באירוע הבא - ’פורמולה ישראל ,“‘2012 הוא אמר לי. "אני יודע ואנשיי יודעים כיצד לעשות זאת, אבל צריך לזכור שכל המערכת הזאת התנסתה לראשונה בהפקת אירוע מוטורי בדרישות מחמירות, שנבעו מחוסר ידיעה וחשש מוצדק. עכשיו כולם רואים ומבינים את מה שאתה ואני ראינו בוולנסיה בתחילת .“2011
אנשים רבים שאלו אותי בתום התחרות שנמשכה יומיים: "מי ניצח.“? עניתי ללא היסוס“:הספורט המוטורי הישראלי והקהל שבא.“ נוכח ההנחה המוכחת כי התקשורת היא שקובעת את סדר היום הציבורי בכל התחומים, גם בספורט, ראוי שהיא תאמץ את הספורט המוטורי ככל ענף אחר ותיתן לו ביטוי וכבוד שהוא ראוי להם. מקומו הטבעי של הספורט המוטורי הוא לא רק במוספי הרכב אלא גם במוספי הספורט של העיתונים ואתרי האינטרנט המובילים, כמו בכל מקום אחר בעולם. מדובר בענף המגלגל בעולם עשרות מיליארדי דולרים בשנה, ממלא את כותרות העיתונים וחדשות הספורט המצולמות, ומושך אליו מאות מיליוני צופים בשידורים חיים.
הצעד הראשון נעשה גם בישראל. "פורמולה ישראל “2011 היה הצלחה גדולה. אין שום סיבה ש“פורמולה ישראל “2012 לא יהיה הצלחה כגדולה עוד יותר. ומי יודע, אולי באחד המירוצים הבאים יגיעו לכאן גם נהגים כמו מיכאל שומאכר, סבסטיאן פטל וולנטינו רוסי, לתפוס קצת שמש ולהשאיר בישראל קצת אבק של כוכבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם