משירות במשטרה לגידול צאן על שפת הכנרת
אלי אללי חלם לגור עם אשתו בצפון הארץ ובגיל 46 לאחר שפרש עבר להתגורר במושב לבנים. שם הקים צימרים, נטע כרם זיתים ונדבק בחיידק החקלאות. "יזם צריך להיות קודם כל דרימר. צריך להיות אמיץ ולא לפחד להתחייב"
אלי אללי, כיום בן 46, נשוי ואב לשני ילדים, הקים לפני יותר משנה עדר כבשים, המייצר טלאים לבשר וטליות לגידול. "גם המשיכה לכבשים הייתה מגיל צעיר, מוזרה כפי שהייתה", הוא מספר, "סבי ז"ל היה שוחט, ובכל שנה כשבועיים לפני חג הפסח היו מגיעים אליו אנשים עם טלאים. בתור ילד הייתי מוקסם מכל תהליך השחיטה ופירוק הטלא, עד כדי כך שאם היה נודע לי שהייתה שחיטה וסבי לא קרא לי, הייתי כועס עליו מאוד".
העדר שהקים אלי, יושב באזור מושב לבנים שבצפון הכנרת, מקום מגורי המשפחה כיום, וממוקם בשתי רפתות ישנות ששופצו על ידו והוסבו לגידול כבשים. "ההתחלה הייתה עם עשר טליות שגידלתי בפינת החי כתחביב. כשהחלטתי לגדל בצורה מקצועית ומסחרית, רכשתי חמישים טליות, ואח"כ עוד 30 . כיום העדר מונה כ- 95 אמהות רחלות (שהיו טליות) וחמישה איילים". את הדיר הקים אללי במימון עצמי ללא שותפים. "בעצם העדר מתחיל רק עכשיו לתת תוצרת. את הטליות מגדלים עד גיל 10 חודשים ללא קבלת תוצרת וגם אז יש עוד 5 חודשי הריון ועוד 5 חודשים עד שהטלאים מוכנים לשיווק". שיווק הטלאים נעשה בעיקר לקצבים או לסוחרים, ואלי מספר כי למרות הכמויות הגדולות של טלאים המיובאים מחו"ל, יש להם עדיין ביקוש רב ולמעשה לא צריך להתאמץ מאוד כדי למכור.
דרכו של אלי אל המיזם הנוכחי הייתה ארוכה. בצבא שירת ביחידה 8200 של חיל המודיעין, ולאחר השחרור עבד ביחידת האזנות הסתר של המשטרה. לאחר שבע שנים בתפקיד הוצע לו לעבור להיות רכז המודיעין של יחידת "יהלום" שישבה בזמנו בתוך לבנון, ולהפעיל סוכנים ומקורות לבנונים שאספו מודיעין לגבי הברחות סמים מלבנון לישראל ולכל העולם. הנסיגה מלבנון באה מהר ובהפתעה ואני המשכתי באותו התפקיד רק מהצד הישראלי. בצינעה רבה אומר שעשיתי חייל וביצעתי מאות מבצעים שהביאו לתפיסת כמויות ענק של סמים ולמעצרם של המון סוחרי ומבריחי סמים. ניהלתי במקביל מספר מבצעים והראש כל הזמן עבד על איך להוציא את המבצע הבא... אהבתי מאוד את הציד".
הצבתו בלבנון הייתה הזדמנות עבורו ובת זוגו ענת להגשים חלום ולעבור להתגורר בצפון הארץ. הם הקימו את ביתם במושב לבנים שעל שפת הכנרת. הבית שנבנה על המצוק שמעל נחל עמוד באחד המקומות היפים בארץ, קיבל מחמאות רבות מהאורחים הרבים שהגיעו לבקר וכך עלה בראשם של הזוג הרעיון להקים צימרים. "אחרי הרבה פרוצדורות של תכנית עסקית, שבירת חסכונות והלוואות בנינו את שני הצימרים הראשונים שלנו שנקראים אהבה במרום", מספר אללי, "לקחתי על עצמי לנהל את כל הבנייה ואח"כ גם את כל מה שקשור לתפעול. ענת כבר עבדה כמנהלת משאבי אנוש בחברת טבע נאות, ואני הייתי עושה שמיניות באוויר ומתרוצץ בין תפקידי ביג"ל לבין הצימרים.... מצד אחד איש המודיעין שמנהל מבצעים מסובכים ולוכד כנופיות של סוחרי סמים, ומצד שני אלי המקסים והחייכן שמארח אורחים בצימרים שלו ". בהמשך הוסיפו בני הזוג צימר נוסף וגם בריכת שחיה. בסמוך לבית הקים אלי את פינת החי בה גידל יונים ,ברווזים, תרנגולות וכבשים.
בעקבות בעיה רפואית, התחיל אלי בתהליך
"בינתיים גדלו הטליות שהיו לי בפינת החי, רכשתי אייל מזן אפק שהוא פיתוח ישראלי ודי מהר החלו להיוולד טלאים וטליות. מצאתי את עצמי מתעסק יותר ויותר עם הכבשים והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. התחלתי לחפש מקום בו אוכל להקים דיר. במשך תקופה ארוכה בדקתי מקומות, והתחלתי ללמוד גידול צאן בקורס מעניין מאוד של משרד החקלאות". לאחר שנמצא מקום, השקיע אללי ממיטב כספו בשיפוצו ומיגונו ("כבשים הן מוצר מאוד גניב") ובהקמת העדר.
כיום אללי מתמקד בבנייה של העדר ולדבריו, נהנה מכל רגע. "אני מתרגש עד דמעות כשאני עוזר לשיות שלי, אותן הבאתי כטליות, להמליט את הטלאים הראשונים שלהם. אני קם בבוקר עם חיוך מתניע את הטרקטורון ויוצא לדיר. לפעמים ענת צריכה להתקשר בערב ולהזכיר לי שצריך לחזור הביתה ...מה אני יכול לעשות? קשה לי להיפרד מהן". כיום שיגרת יומו נחלקת לשניים. "אני מאכיל את הכבשים בבוקר ואח"כ שוב לקראת ערב. בין לבין תמיד יש מה לעשות כמו תחזוקה, הכנה של קבוצות להרבעה, המלטות , טיפול בכרם הזיתים ומסיק בעונה וכמובן גם הצימרים - אני עונה לטלפונים מקבל הזמנות ומקבל אורחים". תהליך ההקמה של העדר היה מבחינתו גם תהליך של למידה.
"כל יום אני לומד משהו חדש, לאט לאט נוצרים קשרים עם מגדלים נוספים, מכירים ספקים של מזון, תרופות וציוד". במסגרת הבדיקות ולימוד הנושא, שכלל גם עבודה ללא תמורה בדיר "כדי לראות שזה אכן מדבר אליי", הכיר אלי את גולן סילוק, מגדל צאן צעיר ממושב דישון. "הוא בהחלט המנטור שלי", אומר אלי, "אנחנו מדברים לפחות פעם ביומיים כמובן לא רק על כבשים... יש עוד כמה נושאים שמענינים אותנו, אבל בהחלט אני מציק לו לא מעט בשאלות של גידול. בעניינים רפואיים אני מדבר עם הווטרינר שעימו אני עובד ד"ר חנן פרנק".
"ענף הצאן הוא ענף מאוד לא יציב, צריך המון רזרבות בשנים הראשונות", הוא מספר, "צריך להבין שזה לא עסק שבו אתה משקיע במוצר ומחכה שמישהו יבוא לקנות. פה אתה משקיע במוצר שאי אפשר לשכוח אותו על המדף. כל יום "המוצר" צריך לאכול, צריך טיפול, צריך ווטרינר. צריך לאהוב את זה מאוד כדי שאדם יסכים להשקיע גם סכומי כסף גדולים וגם מאמץ פיזי לא קטן".
במהלך השנים למד להקשיב לקול הפנימי שלו, לא לפחד ולהמשיך להעיז. "יזם צריך להיות קודם כל דרימר. צריך להיות אמיץ, לא לפחד להתחייב ולא לפחד מהלוואות" הוא אומר. "חשוב לדעת לסגת לאחור כשצריך ולא ללכת עם ראש בקיר. בעניין של השקעות תמיד לבדוק מה רשת הבטחון למיקרה של נפילה, כלומר אם חלילה תגיע נפילה האם יחסר לי אוכל על השולחן? האם אתמוטט לגמרי? תמיד צריך לשרטט תרחישים וכמובן להתייעץ עם בת הזוג. אני תמיד מספר בגאווה גדולה שכשענת ואני התחתנו לא היה לנו כלום חוץ מתיק קטן עם בגדים לכל אחד. לא קיבלנו שום עזרה משמעותית מאף אחד, ואת חיינו בנינו בעשרים אצבעות".
"כשאני חושב על זה", מוסיף אלי, "יכול להיות שאני יזם סידרתי. הראש שלי לא מפסיק ליצר רעיונות , אם זה הקמת מרכז מבקרים וחוות תבלינים אופתיחת עסקים נוספים הקשורים לתחום הבשר. מה שבטוח שמאז היותי ילד הבנתי שבשביל להגיע למשהו צריך לעבוד ולעבוד קשה, שהמשאב העיקרי שלי הוא אני, כוחי ורצוני להגיע למשהו. אני זוכר שבחופשת הקיץ כילדים היינו צועדים ברגל כמובן (למי היה רכב?) למושב הסמוך מגדים ועוברים מבית לבית לשאול אם צריכים פועלים. הייתי עובד בקטיף, נקיון לולים, ואפילו זכור לי שחברי מילדות מאיר ואני ניקינו בור ספיגה מלא בצואה. היינו קוטפים זיתים בעונה ומוכרים לסוחרים, קוטפים סברס בעונה ומוכרים בעגלה, אוספים נחושת ואלומיניום ומוכרים, כל זה לא בגלל שהייתי ילד עני אבל תמיד ידעתי לכבד את המשפט בזיעת אפיך תאכל לחם".
אלי אומר שמבחינתו מצא את ייעודו בחיים."תמיד חלמתי להיות חקלאי, אבל חקלאי אמיתי שעובד בחקלאות ולא כמו אלה שמחזיקים נחלות ואדמות וקוראים לעצמם חקלאים רק כדי לחלוב הטבות מהמדינה. חקלאי שעובד את האדמה בידיו ומגדל בעצמו בעלי חיים מתוך אהבה. אין דבר יותר רומנטי מזה בעיניי. מבחינתי הגשמת כל החלומות תהיה להקים חווה לגידול כבשים שתספק פרנסה לי ולשני ילדיי. גם זה יהיה בעזרת השם ... כמו שאמרתי חלומות צריך להגשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם