מה בסך הכל רציתי? לרדת מעט במשקל

שמרתי, לא חרגתי, אפילו ויתרתי על המאכלים של אמא בשבועות. ובכל זאת, ירדו רק 100 גרם. מה קורה פה?

טל סימון | 26/5/2010 10:16

הפעם עליתי על המשקל פעמיים, מפני שגם במקרה הנוכחי לא האמנתי לייצור הדומם על רצפתה של אורית, הדיאטנית שלי מסטודיו C. לא עליתי במשקל. הקפדתי לאכול בצורה מסודרת במהלך כל השבוע, לא לחרוג אפילו בכפית מכוס הפחמימה בארוחת הצהריים, בישלתי את הקציצות בלי טיפת שמן.

כל התפריט מכיל רק ירקות צילום המחשה: sxc

פרט לכך, הענשתי את עצמי בארוחת חג השבועות בסלט כרוב גדול, מעט טונה ושתי פרוסות של לחם שיפון. את מאפה ידיה של אימי השארתי לאחרים והתגאתי בכוח הרצון שלא היה מבייש אף מתמודד מהישרדות.

ובכל זאת, ירדתי רק 100 גרם. אפילו לא השלתי את 300 הגרם הלא ברורים שטיפסו עליי בשבוע שעבר. הפעם לא רק שלא האמנתי, אפילו התחלתי לדאוג והתסכול הלם בי. משהו פה לא ברור. זו הדיאטה הראשונה בחיי שכמות האוכל דומה לזו שבני התינוק אוכל, ושפע העלים שממלאים את הבטן שלי, מזכיר לי את החציר של הפרות במושב בו ביקרנו לאחרונה.

אורית, שבתחילה חשבה שמדובר במקרה רגיל ופשוט של להוריד 10 ק"ג ולשמור, מבינה שגם שעה עם פסיכולוג לא תקל על האכזבה. שלב המדידות הגיע ואני עוד מקווה לטוב. סרט התופרת מקיף את בטני, עובר לזרועות לבחון אם המלח-פלפל התכווצו, מד צביטות השומן נשלף מהמגירה. צביטה בגב, בבטן, בזרוע ובשורה מרגיעה: "ירדת שני ס"מ בהיקף".

"למעשה", מסבירה אורית, "ירדת בהיקפי השומן ומה שאת מסתכלת עליו מול המראה הוא החשוב באמת ומשקף את המציאות". אבל עדיין, אין התאמה בין הנתונים של המשקל לשומן. "פעם אמרה לי לקוחה שהצדק יוצא לאור. מאז אימצתי את המשפט הזה. לפעמים הגוף נתקע בגלל שהוא עובר טרטורים", ניחמה הדיאטנית.

מה עושים בסוף שבוע?

"כשהגוף בטרטור, בין אם מדובר במעבר מדיאטה לאכילה לא בריאה, או במעבר בין פעילויות ספורטיביות שונות בהן באחת היה כרוך מאמץ אירובי רב ובשנייה חיטוב ועיצוב, הגוף נדרש להשתלט על השינוי", הוסיפה.

אני נותרתי בדאגותיי הפולניות והצעתי לעבור בדיקות דם. "אולי בלוטת התריס שלי נדפקה", ניסיתי, "אולי ההריונות שינו משהו במכונה העיקשת שלי?". אורית פתחה מגירה, שלפה אוגדן דפים "טופס הפניה לבדיקות דם" בצבע ורדרד-סגול, כזה שמאפיין רשת נשית ורשמה: "ספירת דם, תפקודי כליה, כבד, גלוקוז, B12, חומצה פולית, שומנים", ועוד כמה קללות ססגוניות.

ואני? רק רציתי לרדת במשקל. "בנוסף, הירידה החדה מהשבוע הראשון מצביעה על כך שרק הנוזלים ירדו ולא יותר. הגוף ידביק את הקצב", אורית דירבנה בדריכות מעודדת. בעודה מוציאה

דף חדש, טרחתי לציין ש"לבעלי יש היום יום הולדת, וחוץ מזה אנחנו נוסעים לסוף שבוע. מה עושים?".

אורית חשבה האם להכניס פנימה את הדף שטרם ידעתי מה מקומו הטבעי, או להעביר לי אותו. "אז ככה, תצמדי לתפריט הרגיל. בבוקר תאכלי כמו תמיד, בצהריים סלט ובערב על טהרת הירקות והבשר. הרבה ירקות", ציינה. "ביום ראשון תתחילי תפריט חדש של 1,200 קלוריות מדודות. ניתן מכה לגוף כדי שמשהו יזוז ובמקביל תעברי בדיקות דם".

הצצתי בדף הורדרד-סגול וחשבתי שהיה עדיף אם היה ברקע שחור. אבל לא אמרתי מילה. כך עברו להן 30 שניות. "אין פה מה לאכול. כל התפריט מכיל ירקות, פרי וארבעה כריכים", יריתי. אורית הביטה בי משמלתה הכחולה שהחמיאה לגופה נטול השומן והזדהתה - "אני יודעת, זה רק לשבוע. שהגוף יזוז מהמצב התקוע".