אני רוצה כירורגיה פלסטית ולא אחרת
עכשיו כשאני במחלקה שבה אני רוצה להתמחות אני נהנית. ולא ביקשתי את דעתו של איש בנושא. סקס והסי.טי
אז כן, היה טוב וטוב שהיה. עכשיו אני נחה. טוב, לא בדיוק נחה כי עכשיו כשהגעתי למחלקה שבה אני רוצה להתמחות - המחלקה לכירורגיה פלסטית - מצפים ממני להשקיע יותר. ההבדל הוא שכעת אני עושה זאת בשמחה כפולה.
כפי שציינתי בעבר, ישנן מספר בעיות בדרך להתמחות המבוקשת. נתקלתי לפני מספר חודשים בבעיה מרגיזה נוספת, שלא ציינתי אז ואני שבה ונתקלת בה פעם אחר פעם: באחת המחלקות הפנימיות שאל אותי מנהל המחלקה במה ארצה להתמחות. הוא כמובן חיפש את התשובה הברורה מאליה: "נו, ברור כשמש. אין כמו רפואה פנימית".
כשהשבתי לתומי שאני אהיה כירורגית, בתקווה כירורגיה פלסטית, דאג כבודו להבהיר לי עד כמה התחום הזה שאני כל כך מעוניינת בו לא נחשב לרפואה אמיתית. מתברר שכך חושבים רבים מהרופאים וגם חלק ניכר מהציבור.
"חבל שתלכי לפלסטיקה, זה בזבוז", אמרו לי מתמחים מפנימית, כירורגיה ומילדים. חברים יקרים, אני לא חושבת שזה בזבוז. אם כך אחליט בסופו של דבר, אז כך יהיה, ואתם לא תגרמו לי לרגשות אשם על הבחירה.
כירורגיה פלסטית היא לא רק מה שרואים על מסכי הטלוויזיה. פה זה לא בוורלי הילס, והרפואה בישראל עדיין לא כולה פרטית, עם סכומי עתק שנשפכים על טיפולים קוסמטים ורופאים חתיכים שאת רוב היום שלהם מעבירים בלהחמיא למטופלות בנות 20 כמה הן סקסיות ומדהימות ואיך שהניתוח שלהן הביא לתוצאות מושלמות.
בשבועות הספורים שלי במחלקה נכחתי במספר לא מבוטל של ניתוחים יפים ומסובכים. הראשון היה השתלת עור בילד מסכן שנכווה ב-30% משטח גופו, רק בגלל שילד אחר החליט שבא לו לזרוק עליו גץ בוער. ניתוח שאם לא היה מבוצע, הילד היה נשאר עם גפיים בלתי מתפקדות וחשופות לזיהומים כלל מערכתיים ובריחת מלחים וחלבונים, שעלולים היו לגרום למותו.
הניתוח השני היה כריתת שדיים דו צדדית ויצירה שלהם מחדש בבחורה אמיצה בגיל 30, על ידי לקיחת שומן, עור וכלי דם מהבטן. היא ויתרה
אז תאמרו לי עכשיו שכירורגיה פלסטית היא לא רפואה אמיתית. לדעתי, מדובר ברפואה יפה שבכוחה לתת הרבה תקווה ואושר. אני לא מסכימה עם הקונצנזוס המעצבן הזה, שאנחנו חייבים להצדיק את קיומנו כרופאים אך ורק על ידי טיפול בחולה הקשיש העומד למות, או בילד המסכן שחי עם תסמונת גנטית נדירה.
רפואה אמיתית בעיניי היא רפואה, כמה אירוני, שכוחה לרפא אנשים. בין אם הריפוי מגיע בצורה של מראה פנים צעיר יותר, זוג שדיים יפה יותר, מזעור צלקות מכוערות, השתלה מחדש של עור ורקמות אצל ילד עם כוויה או בקשיש עם רגל סוכרתית.
ציבור יקר - לא ביקשתי את חוות דעתכם. אחליט מה שאחליט. עובדה, כירורגיה פלסטית נחשבת לאחד המקצועות המבוקשים והקשים לקבלה. נכון, הרבה בוחרים בתחום מפני שהמראה, מה לעשות, זוהר ומפתה מאוד. "ים של כסף ומעט עבודה". אני לא בטוחה לגבי הכסף, אבל מעט עבודה? לא ממש.
העבודה רבה וקשה. ובכלל, ממתי כסף הפך להיות כזה דבר רע? אני לא רואה את אנשי ההיי-טק מפגינים להורדת המשכורות שלהם. אני לא רואה מנכ"לים ואנשי עסקים צעירים שלמדו, בוודאות, פחות ממני, מרוויחים סכומים מזעריים כל כך כמו שהרופאים מרוויחים בבתי החולים.
לא אתנצל לעולם אם ארוויח כסף, כפי שראוי שארוויח. מגיע תגמול הולם על עבודה קשה. הבעיה היום היא שהרפואה הציבורית קורסת, כי רופאים ואנשים צעירים מבינים סוף סוף שחבל על הזמן וההשקעה, ושיש מקצועות מתגמלים יותר.
רפואה מעניינת יכולה להיות כזו גם אם רק קוראים ולומדים אותה. בסופו של דבר, צריך גם לחיות, ולא רק עבור אחרים. אז אם אבחר בתחום שיכול לספק לי גם הנאה מהרפואה והריפוי, וגם תגמול הולם, מי אתם שתגידו לי אחרת?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם