ראשי » חדשות » בריאות » יומן סרטן

הודיה בבית על כיסא גלגלים חיה ונושמת

ויתרנו על ביה"ח. אם להיאבק אז בבית, שם נקום על הרגליים. בינתיים ממשיכים בטיפוס עם דמעה. יומן סרטן

יום חדש במחלקה להשתלת מוח עצם. הודיה שוחררה לביתה. על כיסא גלגלים, אבל חיה ונושמת. החלטנו לא עוד בית חולים. נאבק בבית, נשתקם ונתחיל ללכת על הרגליים. יש עדיין ימים קשים ולילות קשים עוד יותר, אבל כל יום שעובר משיג התקדמות.

אנחנו עסוקים כל היום בפיזיותרפיה, שיחות מוטיבציה, הדרכה, ניסיון לאכול משהו, לשבת קצת, ללכת כמה צעדים. צוות טיפולי של קופת החולים מסייע בשיקום. עבור בית החולים, עברנו למרפאות חוץ להמשך מעקב וטיפולי מניעה.

הודיה סובלת ממחלת שתל המאכסן שבאה לידי ביטוי באין סוף תופעות לוואי הנובעות מהמלחמה שבין התאים המושתלים לבין תאי הסרטן. אנחנו אופטימיים וריאלים כתמיד, מתקדמים צעד צעד לקראת הרגע שבו נתבשר שהודיה היא ניצולת סרטן.

כתב חיים ישראל "חומות של תקווה" ואני מצטט:

"שמעתי אבנים זועקות,
אנשים דוממים ושותקים
גלגלי הזמן המזלות
לא מלמדים לא מקיימים
החושך גבר על האור
חיפשתי מקום מסתור לצידך
לאור שלך".

חושבים על היום ולא על המחר. אוחזים בחיים ונהנים, כל נשימה נספרת, כל פעימה נמדדת ומכאן השמים הם הגבול.

שלושה רצי מרתון חצו את מדבר סהרה בריצה במשך 11 יום. מדובר ב-7,500 ק"מ. ההתמודדות של האדם כנגד הטבע חוצה גבולות. בסופו של מסע טבלו בים האדום, כחלק מהניסיון להגביר את המודעות למים נקיים באפריקה.

המסע שלנו התחיל לפני 1,000 יום. 24 אלף שעות. אין לנו מספר ק"מ, רק מעקב אחר הזמן. ההתמודדות שלנו מורכבת מאוד. איך חיים את החיים במלואם עם אין סוף אשפוזים, טיפולים כימותרפיים, השתלות וכו'?

החלטתי להקדיש את הפרק הזה להודיה - לאומץ ליבה, לנחישות שלה ולרצון לחיות למען הבנים. לא מדובר בדבר של מה בכך.

וכך כתבה באחד משיריה: "נוסעת וחוזרת, מקבלת טיפול, לא מתלוננת. אתם במחשבותיי, מקור הכוח
להמשיך, להאמין. אני רחוקה כעת, אך לגמרי אתכם. חכו לי ואחזור".

ההתמודדות

הנפשית והכלכלית עצומה. איך מעודדים את הודיה? מזל שישנן קבוצות מעודדות, חברות מהשכונה. הן לא עברו הכשרה, זה בא להן בטבעיות. הן חתמו קבע בבית החולים. אני חלק ממסע מטורף, בלתי ניתן לחיזוי, הזוי. חייבים תעצומות נפש, אבל מהיכן שואבים אותן? המחשבה לעתים כבדה - לאן מכאן?

אני לרגע לא מרים ידיים. המתחיל במלאכה אומרים לו גמור. ממשיכים בטיפוס, זה מסע בין כוכבים. אף אחד לא הבטיח לנו חיים קלים, יש קושי אז נתגבר. ההשראה של חציית הסהרה סיפקה לנו מנוף לכישורים שכנראה טבועים בנו. ביומיום אין לנו צורך להתעלות לגבהים של ההימלאיה, אבל כשצריך, הנפש מתאימה את עצמה למצבי קיצון. לוקחים אוויר וממשיכים קדימה. אפשר להזיל דמעה. מי כמוני מבין כאב מהו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

יומן סרטן

ב"יומן סרטן" מתאר נמרוד את המלחמה שהוא מנהל על חייה של אשתו הודיה, ומגיש דוח אנתרופולוגי על החיים בקולוניה האונקולוגית. נכון לעכשיו, הפגזים עוד נופלים

לכל הכתבות של יומן סרטן