נוחי על משכבך הודיה: יומן סרטן, נמרוד נפרד מאשתו בפרק אחרון
סימה (הודיה) נפטרה הלילה בשעה 1:22. ליטפתי את מצחה, נשקתי על פניה ואמרתי שלום. הרופאה בטיפול נמרץ שאלה אותי איך זה שאני לא בוכה. עניתי לה שאני בוכה כבר שלוש שנים. אחרי שלוש שנים אני רוצה לומר לכם הגולשים שלום ממני ומסימה, שהייתה לאם, לרעיה וחברה לחיים. יהיה זכרך ברוך
סימה ז"ל צילום: האלבום המשפחתי
סימה מעולם לא קיטרה. ניסתה לשוב לשגרה, לעבוד, לטפל בילדים, במשק הבית, להתרועע עם החברות. הרגשנו שסימה לא תמות מסרטן, אלא מכשל מערכתי. וכך אכן היה. חיידק נכנס דרך הפיק ליין אל מחזור הדם, שם עשה שמות בתוך זמן קצר.
אני כותב שורות אלה כשאני לידה בחדר טיפול נמרץ. השעה קרובה לחצות. לחץ הדם 45 על 57. כל האיברים הפנימיים הפסיקו לתפקד, סימה מונשמת ומורדמת וממשיכה להילחם עד טיפת נשימתה האחרונה. ליטפתי את מצחה, נשקתי על פניה ואמרתי שלום, נוחי על משכבך. אנחנו נמשיך בדרך שהתווינו יחד.
חדר מספר 18 מחניק, קשה לנשום. המראות קשים מנשוא. כתמי מוות החלו להופיע בכל חלקי הגוף, אבל הפנים של סימה נשארו חלקים, נקיים ויפים למראה. זה אחד הפרקים האחרונים על סימה. על מלחמה שבסופה לא צלחה. אבל אתם, משפחות החולים, אל תסיקו מהמקרה שלנו שהמלחמה אבודה. להיפך - החוזק שלנו כמשפחה עוזר לצלוח כל משוכה.
אני נבחרתי, כנראה, להעלות מהרהורי ליבי על הכתב ולייצג את משפחת הסרטן. את מה שעובר עליה בדרך המיוסרת הזו. ההצגה חייבת להימשך.
בוכה כבר שלוש שנים
הרופאה בטיפול נמרץ שאלה אותי איך זה שאני לא בוכה. עניתי לה שאני בוכה כבר שלוש שנים. הפרק שלנו כמשפחה הסתיים. מתחיל עתה פרק חדש של בניה, יצירה, חינוך ואהבת אדם. נוציא גחליליות נוצצות מתוך האוד העשן. אני לא יודע איך להתנהג אחרת. קבלו אותי על מה שאני ולא על מה שאני לא.
רגעים אלה מאוד מיוחדים. אנחנו אוחזים במוות, סוף החיים. הנה הגיע אקורד הסיום. אומנם אקורד צורם, אבל חזק ומשמעותי. מרגע זה הכל משתנה, מארבעה בני משפחה אנחנו נשארים שלושה. נסתכל על המחר באור של
תקווה. מה ילד יום לא לנו לדעת.
המחשבות נשארות, צלקות בוודאי, אבל גם זיכרונות טובים. אני שומע את הבכי הפנימי שלי. פניי יבשות כרגע, הבכי יגיע. אני לא משחק גיבור. הגיבורה האמיתית היא סימה שלה אני קורא סימונה.
נעמי שמר כתבה לנו שיר סיום ואצטט:
היו שלום בינתיים, אחים שלי
מחר יאיר השחר לכם ולי
עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר
עכשיו אפשר שלום לומר ולהיפרד בשיר
לי לא אכפת...
אני רוצה לומר לכם שלום ממני ומסימה. הייתם עימנו במסע יומן סרטן על במת nrg מעריב. כתבנו, קראנו, בכינו, התפללנו ולרגעים גם שמחנו. את המסע הזה, שהחל לפני שלוש שנים, נסיים בפסוקים מספר תהילים:
מי האיש החפץ חיים,
אוהב ימים
אוהב ימים לראות טוב.
נצור לשונך מרע
ושפתיך מדבר מירמה
סור מרע, עשה טוב
בקש שלום ורדפהו.
שלום סימונה יקרה. היית לי לרעיה, אם וחברה לחיים. אקח רק את הטוב כי שם טמון סוד החיים. אמשיך לגדל באהבה ובמסירות את שני בנינו היקרים. נזכור אותך לעולם!!! יהי זכרך ברוך!!!
סימה קמחי נפטרה ב-י"ח בכסליו התשע"א
25 בנובמבר 2010 בשעה 1:22
נמרוד (אורן).
כאן סיפורנו תם אך לא נשלם.
הלוויה של סימה תתקיים היום בקיסריה. היציאה היא מרחוב נשר 8, בשעה 13:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם