קבוצה ביום, דאלאס מאבריקס: שני הצריכים
פרויקט "קבוצה ביום" סוקר, זו השנה השביעית ברציפות, את קבוצות ה-NBA לקראת פתיחת העונה. והיום: קיובן ונוביצקי זקוקים לאליפות כדי לשים חותמת על מפעל חיים, והקבוצה המוכשרת שנבנתה בדאלאס יכולה לקרב אותם לארץ המובטחת
כסף, כסף, כסף: הקבוצה שווה 446 מיליון דולר, ומדורגת שביעית בליגה מהבחינה הזו ע"פ פורבס. סך המשכורות הנוכחי עומד על 85.2 מיליון דולר, הרבה מעל תקרת השכר ומס המותרות. שלושת המרוויחים הגדולים בקבוצה: דירק נוביצקי (17.3 מיליון דולר), טייסון צ'נדלר (12.6 מיליון) וקארון באטלר (10.8 מיליון).
באו: טייסון צ'נדלר, אלכסיס אג'ינסה (טרייד, שארלוט), יאן מהינמי (שחקן חופשי, סן אנטוניו), סטיב נובאק (שחקן חופשי, קליפרס), הרוקי דומיניק ג'ונס. דירק נוביצקי וברנדן הייווד זכו לחוזים חדשים.
הלכו: אריק דמפיר, אדוארדו נאחרה ומאט קארול (טרייד, שארלוט), טים תומאס (קיבל חוזה חדש, אבל נאלץ לעזוב כדי לשהות לצד אשתו החולה).
מה המצב: למארק קיובן יש מועדון רציני, מצליח ואיכותי, ששחקנים אוהבים לבוא אליו. הוא לא מפחד להוציא כסף מהכיס, יש לו כוכב על אטרקטיבי וחברותי, והקבוצה שלו ניצחה ב-50 משחקים לפחות במשך עשר עונות ברצף. ועדיין, עם כל נתוני הפתיחה המרשימים הללו, קיובן יצא לקיץ עם תחושה קשה של חוסר ודאות.
המאבריקס קיבלו את סן אנטוניו שבדיוק התחברה ונראתה בשלה לאיים על אליפות, וחטפו בומבה בפרצוף כבר בסיבוב הראשון. שון מריון נעלם, ג'ייסון קיד קלע באחוזים מזעזעים, אריק דמפיר סיים 118 דקות עם אפס סלי שדה ואף אחד לא היה מסוגל לעצור את טוני פארקר. אחרי ההפסד במשחק השישי, דירק נוביצקי נראה נסער במיוחד. מה שנראה מובן מאליו שנה, חצי שנה, אפילו חודשיים קודם – שהוא יישאר מאבריק עד סוף הקריירה – הפך פתאום לסימן שאלה גדול, כשהוא מצהיר שישאיר את כל האופציות פתוחות.
לפתע, סדר העדיפויות של המאבס השתנה. קיובן ידע שללא נוביצקי הוא יכול לסגור את הבאסטה, והשקיע מאמצים בהשארתו, כמו גם בהחתמה מחדש של הסנטר ברנדן הייווד שסייע מתחת לסל מאז הגיע מוושינגטון. שתי המטרות הללו הושגו, אבל עדיין, מהקיץ הזה עלה ריח חריף של דשדוש במקום. ואז הגיע מייקל ג'ורדן, והסכים לטרייד ששיפר את מצב הרוח בדאלאס ללא היכר. לא רק שדמפיר נשלח, בנוסף לחוזיהם המופרזים של נאחרה וקארול, אלא שמי שהגיע במקומו יכול, בסיטואציה מסוימת, להיות האיש שיהפוך את המאבריקס לאחת משתי הקבוצות הטובות במערב.
לא,
כולם מבינים את המשמעות. מול פאו גאסול, אנדרו ביינום, למאר אודום והעזרה מרון ארטסט והרכש תיאו רטליף ומאט בארנס, צריך גובה ומאסה. אז רשות הדיבור לקיובן: "לעזאזל, כן, אנחנו יכולים לנצח את הלייקרס העונה. יש לנו את הגודל. יש לנו את העומק. יש לנו הרבה יותר עומק מאשר ללייקרס. זה אפילו לא פייט קרוב".
כנראה שהוא מגזים, כפי שעשה גם במתקפה החזיתית על לברון ג'יימס באמצע ספטמבר (המאבס ראו את עצמם כמועמדת לגיטימית לאכלוס טירתו של הקינג). אבל בתור אחד שיודע כבר שנים איך זה להסתכל על רוב הליגה מלמעלה, לכו תתווכחו איתו.
למאבריקס יש היום עשירייה פותחת שיכולה להתחרות עם כל עשירייה מקבילה בליגה. הייווד, נוביצקי, שון מריון, קארון באטלר שיצטרך לחזור לכושר הקליעה מימיו הטובים בוושינגטון וג'ייסון קיד קשישא הם חמישייה פותחת שבה אי אפשר להשאיר אף אחד חופשי. מהספסל יעלו צ'נדלר, דשון סטיבנסון וחבורת המפגיזים הכוללת את ג'ייסון טרי הוותיק ואת הצעירים ג'ייג'יי בריאה ורודריג בבואה. נוביצקי יכול לזוז לעמדה 5, מריון בין עמדות 3-4 ובאטלר בין 2-4. ורסיטיליות זו לא מילה גסה.
קיובן ונוביצקי יודעים שחלון ההזדמנויות המשותף שלהם לא יישאר פתוח עוד שנים רבות. עם כל שנה שעוברת, וכל 2,000-3,000 דקות ששוחקות את הג'רמנייטור ומרחיקות את קיד משיאו, המאבריקס מתרחקים עוד קצת מאליפות. לא נגיד שהעונה הנוכחית היא ההזדמנות האחרונה, אבל "תחושת דחיפות" זו בהחלט מילת מפתח במאבריקס של השנים האחרונות, וגם העונה היא תהיה כזו. קיובן ונוביצקי צריכים את האליפות כדי לשים סטמפה רשמית על מפעל חיים.
אבל יכול להיות שלמרות הסגל העמוס בכישרון, שאר קבוצות העלית של הליגה פשוט חזקות מדי.
מנייה בעלייה: ספק אם תמצאו הרבה בני 22, שרשמו 729 דקות NBA בקריירה וממוצע של 7.1 נקודות בעונה הרגילה, עם כל כך הרבה הייפ. השם המלא הוא רודריג בבואה, יליד גוואדלופ שבקריביים, אבל האמריקאים אוהבים לקצר כל דבר – בטח ששמות מלאי חשיבות ופאתוס שכאלה – וכך, הבחור הפך ל"רודי בי". ובסגל שבו ששת השחקנים הבכירים הם בני 37 (קיד), 33 (טרי), 32 (נוביצקי ומריון), 30 (באטלר והייווד), אפשר להבין למה רגליים צעירות הן מצרך מבוקש כל כך.
בבואה מזכיר לרבים את טוני פארקר, למרות שבדאלאס, על אף גובהו (1.83 מטר), הוא משחק יותר כגארד שלצד ג'ייסון קיד מאשר כרכז. הוא אתלט ענק, שחקן סופר-זריז עם קליעה מבחוץ ופצצת אנרגיה שיכולה לשנות משחקים. הסטטיסטיקות שלו במשחקים בהם פתח – 8.7 נקודות ב-52.2 אחוז שדה בפחות מ-18 דקות – מעידות על הפוטנציאל. אחת החרטות של המאבריקס לאחר סיומה הכושל של העונה היה על כך שלא השתמשו מספיק ברודי-בי. העונה, בהנחה שהוא יחלים משבר ברגל שמנע ממנו לשחק עם צרפת במונדובאסקט, זה יכול להשתנות.
מנייה בירידה: היו לילות, אני אותם זוכרת, שבהם שון מריון היה אחד הפורוורדים המרשימים ב-NBA. בימיו בפניקס סאנס, לצד סטיב נאש ומייק דאנטוני, הוא היה הכוכב הכי גדול שלא עובדים בשבילו, או ה-MVP של אוספי האשפה, תלוי איך תסתכלו על זה. הוא היה מהיר מדי עבור פורוורדים כבדים, מתוחכם מדי עבור הזריזים, מוצא זריקות רבות בזכות אינטליגנציה ותנועה ללא כדור, ולמרות ג'אמפ שוט מכוער לתפארת, היעילות שלו גרמה למחשבונים של פריקי סטטיסטיקה להתחרפן.
היום המטריקס לא מהיר כמו פעם, לא שומר כמו פעם, ולאחר שקיבל בקיץ שעבר חוזה באיזור ה-40 מיליון דולר, גם אי אפשר לשמוע אותו מתלונן על חוסר כבוד והערכה. אם פעם הוא היה עושה המון מכל דבר, היום המאבריקס יסתפקו בכך שיעשה מספיק מכל דבר. הגנה, שלשות, אסיסטים, ריבאונדים. רק שלא ייתן שורות כמו אלה שהראה בפלייאוף האחרון נגד הספרס – 8.7 נקודות, 4.2 ריבאונדים, 1.0 אסיסטים, וחטיפה אחת בסך הכל ב-148 דקות.
עלו מהנוער: רק שחקן אחד הגיע מהדראפט האחרון, ואם הזכרנו קודם את רודי בי, הרי שדומיניק ג'ונס הולך להתחרות איתו על אותן דקות בקו האחורי. בעוד בבואה יותר חתולי ונמוך, ג'ונס לא ענק גם הוא (1.93 מ') אבל מוצק, חזק ועם מוטת ידיים מרשימה. גם הוא שחקן של אינסטנט אופנס, כפי שיעידו 21.3 נקודות למשחק בעונה האחרונה שלו בסאות' פלורידה, מקום שני בביג-איסט. בסצנריו הטוב ביותר, ההשוואות מדברות על סוג של רודני סטאקי. המאבריקס לא יתנגדו.
לא נופתע אם יעברו בטרייד: באטלר, צ'נדלר, סטיבנסון ובריאה מחזיקים בחוזים מסתיימים, גם העונה הבאה בחוזהו של ג'ייסון טרי אינה מובטחת, ואם המאבריקס יפתחו את העונה בהילוך נמוך מדי, יכול להיות שקיובן, דוני נלסון וקרלייל יתחילו להסתכל לצדדים.
אופטימי: כמה כיף להיות הקבוצה הכי טובה בקונפרנס. קיובן עומד על הפודיום עם כובעי "אלופת המערב 2011", מדביק בוסה לדייויד סטרן ומודיע: "אמרתי לכם!".
פסימי: כמה עצוב להיות הקבוצה השלישית בטיבה בטקסס. קיד מדהים את כולם כשאחרי ההדחה בסיבוב הראשון נגד אוקלהומה סיטי, הוא מדביק בוסה לדירק נוביצקי ומודיע: "שלום ולא להתראות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם