קבוצה ביום, לוס אנג'לס לייקרס: למקרה ששכחתם
פרויקט "קבוצה ביום" סוקר, זו השנה השביעית ברציפות, את קבוצות ה-NBA לקראת פתיחת העונה. והיום, בכתבה האחרונה בסדרה: הלייקרס גם שיפרו את הסגל וגם קיבלו אתגר חדש בזכות היריבה ממיאמי. התוצאה עשויה להיות אליפות שלישית ברצף
המאמן הוא פיל ג'קסון (65), שנה 11 בקבוצה, עם מאזן לא רע של 11 אליפויות ב-20 שנים בליגה. בעונה שעברה רשמה מאזן של 25:57, דורגה במקום הראשון בבית הפסיפי ובמערב, עברה בכוח את אוקלהומה סיטי 2:4, בכיף את יוטה 0:4, בריצת מכשולים את פניקס 2:4, ובגמר, בקרב לפנתיאון, ניצחה 79:83 את בוסטון במשחק השביעי.
כסף, כסף, כסף: הקבוצה שווה 607 מיליון דולר, ראשונה בליגה ע"פ פורבס. סך המשכורות הנוכחי עומד על 92.5 מיליון דולר, הרבה מעל תקרת מס המותרות. שלושת המרוויחים הגדולים בקבוצה הם קובי בראיינט (24.8 מיליון דולר), פאו גאסול (17.8 מיליון) ואנדרו ביינום (13.7 מיליון).
באו: מאט בארנס (שחקן חופשי, אורלנדו), סטיב בלייק (שחקן חופשי, קליפרס), תיאו רטליף (שחקן חופשי, שארלוט), הרוקיז דווין איבנקס ודרק קרקטר. דרק פישר ושאנון בראון קיבלו חוזים חדשים.
הלכו: ג'ורדן פארמר (שחקן חופשי, ניו ג'רזי), ג'וש פאוול (שחקן חופשי, אטלנטה), די.ג'יי מ'בנגה (שחקן חופשי, ניו אורלינס).
מה המצב: אם קובי בראיינט היה צריך לשרטט לעצמו מתווה לקיץ אידיאלי, זה היה נראה בערך כך: אי שם ברחבי הליגה מוקמת קבוצה נוצצת שכולם מדברים עליה כעל האלופה הבאה, מה שמטעין מחדש את בטריות הרעב שלו; הוא עצמו, ופאו גאסול גם, זוכים למנוחת קיץ שתאפשר להם להתאושש מתלאות העונות הקודמות; וכמה חתיכות חלשות יחסית בפאזל נזנחות לטובת חלקי חילוף טובים יותר.
צ'ק, צ'ק, צ'ק.
"גוגל טרנדס" הוא כלי שנועד לבדוק כמה פעמים מוקלד שם כלשהו לתוך התיבה הראשית במנוע החיפוש הפופולרי. הנה גרף שמשווה את תוצאות ההקלדה של הערך "Los Angeles Lakers" עם זה של "Miami Heat".
הגרף יראה שגם חודש לאחר ההחלטה של לברון ג'יימס, עדיין היו יותר חיפושים למיאמי
מבחינת הלייקרס, זו היתה הזדמנות לשוד המושלם. ריענון נחוץ לסגל שהצליח לזכות באליפות בעיקר בזכות יכולת-על של הגארד והביג-מן הכי טובים בליגה כיום, ובזכות הרעב והשיגעון של רון ארטסט שבאו לידי ביטוי ברגעי ההכרעה של סדרת הגמר בצורה הכי מוצלחת שיש. הבחור לא עשה דבר שישנה את תדמית הפסיכי, אבל הוסיף לעצמו את תדמית הווינר. במהלך הקיץ, אגב, הוא גם נטש את המספר 37 בו בחר לגופיה כמחווה למייקל ג'קסון, וחזר ל-15 הישן והטוב.
כשהתפזר העשן מעל הצגת השחקנים החגיגית במיאמי, התברר שכמו שאומרים, "העשירים התעשרו". כשדרוג ללוק וולטון, שסבל מפציעת גב טורדנית, הגיע מאט בארנס, בוגר מכללת UCLA, ש"הגשים חלום" כדבריו.
במקום ג'ורדן פארמר, שסימני השאלה לגבי "האם הוא יכול להיות רכז ראשון בלייקרס" הובילו לתשובה "לא", הגיע סטיב בלייק, רכז צנוע, עם יד מצוינת מבחוץ, מנטליות של מסירה לפני זריקה ומשחק הגנה לא רע; ובמקום ג'וש פאוול ודי.ג'יי מבנגה, שמעבר להיותם חביבי הקהל לא סיפקו שום דבר, הגיע תיאו רטליף הוותיק שעדיין יכול לתת גוף וגג.
הרכישה של בארנס היתה הבולטת ביותר, והיא מצוינת מכמה בחינות: 1. כל עוד הוא לא יהרוג את ארטסט במקרה, הלייקרס יוכלו להחזיק לפחות שחקן אחד מזן ה"שומר מטורף ואגרסיבי בהגנה, שאי אפשר להשאיר חופשי בהתקפה" על המגרש בכל רגע נתון; 2. בארנס זקוק לכדור עוד פחות מארטסט; 3. בארנס היה אחד השחקנים היחידים בליגה ששמרו טוב על קובי;
4. בארנס מגביר עוד יותר את הוורסטיליות בסגל, והלייקרס יוכלו לשחק איתו או עם ארטסט גם כפאוור פורוורד; 5. אחרי עונה מאכזבת באורלנדו, בארנס עדיין מחזיק במנטליות ה"פעם הייתי נער מביא כדורים" או ה"אני לא רק אנרג'י גאי", הנחוצה כל כך לקבוצה שצריכה לשמור על הרעב.
לא שתהיה ללייקרס בעיה לשמור על הרעב. קובי יודע שעוד אליפות לא רק תגדיל את הפער מלברון אלא גם תשווה אותו למייקל ג'ורדן, וגם אם המבקרים לעולם לא יידומו, יהיה להם עוד יותר קשה להתווכח אם לשניים יהיה אותו מספר טבעות אליפות.
הוא גם זוכר שבאוגוסט מלאו לו 32, ושבשלוש העונות האחרונות היו לו 2,726 דקות פלייאוף – כמו עונת משחקים נוספת, רק הרבה יותר מתישה. בטרום עונה הוא קלע ב-28 אחוז שדה בעודו מתקשה לחזור מהפציעות, אבל הלייקרס יכולים להרשות לעצמם לחכות לו.
פיל ג'קסון החליט לאחר התלבטויות להישאר לשנה נוספת, אבל רמז כי היא עשויה להיות האחרונה שלו; פאו, למאר אודום (אלוף עולם טרי) וארטסט עברו את גיל 30 ולא ייעשו צעירים יותר, וכך גם דרק פישר.
ללייקרס יש את אחת הקבוצות הוותיקות בליגה, אבל זו חבורה שרצה יחד על אוטומט. בפלייאוף האחרון, רק התבוסה באוקלהומה סיטי במשחק 4 הדליקה להם את הסוויץ', ומשם הם טסו לאליפות ה-16. כך שגם אם הלייקרס יקרטעו קלות בעונה הרגילה, אף אחד שם לא יתרגש. מה גם שדרכם לגמר, כך נראה, תהיה פחות מתישה מאשר של היריבה שתגיע מהמזרח.
מנייה בעלייה: אחרי שנים מתחת לרדאר, סטיב בלייק עומד לקפוץ מדרגה. האיש לקח אליפות במרילנד ב-2002, אבל אחרי ארבע שנים במכללה הוא נבחר רק במקום ה-38 בדראפט 2003. מאז הוא נע ונד בין קבוצות – וושינגטון, פורטלנד, דנבר, מילווקי, שוב פורטלנד ואז הקליפרס – עד שמצא סוף סוף בית עם חוזה צנוע לארבע שנים של 16 מיליון דולר.
יש רכזים מבריקים ומוכשרים ממנו בליגה, אבל אין הרבה שחקנים שמתאימים יותר ללייקרס הנוכחיים. מבחינת אישיות, מדובר בטיפוס רגוע וחיובי שדיבר על דרק פישר בהערצה עם הצגתו, ולא מתכוון לריב איתו על דקות.
מבחינת כדורסל, יש לו יחס אסיסטים לאיבודים של 2.87 במהלך הקריירה (ויחס דומה בטרום-עונה), והוא מדורג 44 בכל הזמנים באחוזי שלוש (39.3). אפילו מבחינת היכרות עם המגרש הוא אידיאלי, לאחר שסיים את העונה שעברה בסטייפלס סנטר, במדי הקליפרס. ונסיים בחותמת הכשרות מבית רון ארטסט: "Welcome Steve Blake! He Super Dope!!!".
גם שאנון בראון, לאחר חידוש החוזה, נראה מוכן לתרום יותר. 12.3 נקודות בטרום עונה, באחוזים טובים, יכולים לעשות גם את תפקידו גדול יותר, בעיקר אם ג'קסון יעדיף להגביל את הדקות של קובי בעונה הרגילה.
מנייה בירידה: קצת עצוב לדבר על אנדרו ביינום בקטגוריה הזו – הבחור יהיה השבוע בן 23 – אבל הוא הגיע לנקודה בקריירה בו יותר אוהדי לייקרס שואלים "מה שלום הברך שלו היום?" מאשר "האם הוא יכול להצטרף לשושלת הסנטרים הגדולים של המועדון?". העובדה כי בשלוש השנים האחרונות הוא החמיץ 96 משחקים, ובפלייאוף האחרון הוא דידה את דרכו פנימה והחוצה, גם אם במוטיבציה רבה ובקשיחות אין-קץ, די מטרידה.
על פניו, ביינום אמור להיות כשיר מתישהו במהלך נובמבר. הבעיה היא שהוא יגיע לעונה הנוכחית אחרי שני ניתוחי ארתרוסקופיה בברך תוך שלוש שנים, וכאשר כל נפילה שלו על הפרקט תגרור המהומים ולחשושים מהיציע. ביינום בריא, עם הגודל, המאסה, ההגנה והריבאונד, שווה ללייקרס אליפות נוספת. ביינום פצוע – ע"ע גמר 2008 – הופך את העסק לקשה ומסובך יותר.
עלו מהנוער: ספק אם דווין איבנקס (בחירה 43) ודרק קרקטר (58) יצליחו להטביע חותם על העונה הקרובה של הלייקרס, אבל זה לא מוריד מערכם כבחירות מצוינות של האלופה המכהנת. איבנקס מזכיר את טרבור אריזה בצורתו החיצונית, עם יותר ריבאונדים ובחירת זריקות טובה יותר, אבל גם עם פחות תעוזה התקפית ועם אחוזים מחרידים משלוש (8 מ-70 בשנתיים בווסט וירג'יניה). הוא יכול ללמוד הרבה מארטסט ומבארנס בעמדת הסמול פורוורד.
קרקטר מזכיר דווקא שחקן מהיריבה הגדולה, בוסטון סלטיקס – את גלן "ביג בייבי" דייויס. שחקן פנים רחב, לא ענק (2.06 מ') אבל חזק וגם אתלטי יחסית לעמדה, עם התמצאות טובה מתחת לסל. הכוכבית במקרה של Caracter נוגעת ל-Character. הוא נזרק מלואיוויל בגלל בעיות משמעת, והגיע לטקסס אל-פאסו. ההתחלה שלו בלייקרס היתה טובה – הוא הפחית ממשקלו כעשרה קילוגרמים, מה שהפך את חוזהו בקבוצה למובטח. אם מוסר העבודה והביטחון העצמי ידביקו את הכישרון, הלייקרס הרוויחו גבוה לגיטימי לארמדה.
לא נופתע אם יעברו בטרייד: די נופתע אם הלייקרס יבצעו טרייד כלשהו במהלך העונה. אלא אם, כמובן, תהיה פתאום אופציה להביא סופרסטאר נוסף במחיר מבצע.
אופטימי: פיל ג'קסון יכול לקרוא לאוסף האליפויות שלו "Dirty Dozen", ולפרוש איתן בשקט.
פסימי: בראיינט מתגלה כבנאדם ולא כמכונה, בארנס וארטסט עולים אחד לשני על העצבים, והפעם, פציעת הברך של ביינום הגיעה בזמן הכי גרוע שיש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם