קבוצה ביום, אורלנדו מג'יק: מה יגידו השכנים
פרויקט "קבוצה ביום" סוקר, זו השנה השביעית ברציפות, את קבוצות ה-NBA לקראת פתיחת העונה. והיום: אורלנדו רוצה להשתפר, אורלנדו רוצה אליפות, אבל יותר מכל, אורלנדו רוצה לסיים גבוה יותר מהיריבה שלה מפלורידה
הקבוצה משחקת בצבעים לבן, כסוף, כחול ושחור. המאמן הוא סטן ואן גאנדי (51), שנה רביעית בקבוצה. בעונה שעברה רשמה מאזן של 23:59, דורגה ראשונה בבית הדרום-מזרחי, טיאטאה 0:4 את שארלוט ו-0:4 את אטלנטה, והתפוגגה מול בוסטון בגמר המזרח.
כסף, כסף, כסף: הקבוצה שווה 361 מיליון דולר, ומדורגת 13 בליגה מהבחינה הזו ע"פ פורבס. סך המשכורות הנוכחי עומד על 94.3 מיליון דולר, כ-25 מיליון מעל תקרת מס המותרות. שלושת המרוויחים הגדולים בקבוצה: רשארד לואיס (19.6 מיליון דולר), וינס קרטר (17.5 מיליון) ודווייט הווארד (15.8 מיליון).
באו: קוונטין ריצ'רדסון (שחקן חופשי, מיאמי), כריס דוהון (שחקן חופשי, ניו יורק), מאליק אלן (שחקן חופשי, דנבר), הרוקיז דניאל אורטון וסטנלי רובינסון. ג'ייג'יי רדיק וג'ייסון וויליאמס זכו לחוזים חדשים.
הלכו: מאט בארנס (שחקן חופשי, לייקרס), אדונל פויל (פרש מכדורסל).
מה המצב: היו ימים בהם שתי קבוצות הכדורסל הטובות ב-NBA היו מרוכזות בקליפורניה (לייקרס וסקרמנטו, בתחילת העשור הקודם) או בטקסס (דאלאס וסן אנטוניו, כמה שנים אחר כך). העונה אין מדינת כדורסל חמה יותר מפלורידה.
קחו את אלופת המזרח 2009, שהגיעה די רחוק גם ב-2010, וצרפו אליה את הסופר-פרנדס ממיאמי, וקיבלתם דרבי מטורף, שהחל כבר בקיץ עם שרשרת עקיצות והשמצות הדדיות בין ראשי הקבוצות.
למג'יק, בגדול, אין הרבה מה לשפר מבחינת הסגל. ההתקפה מורכבת מדווייט הווארד וסביבו שחקנים שמסוגלים לקלוע מבחוץ, ההגנה מורכבת מדווייט הווארד פלוס ארבעה שחקנים שצריכים לעזור. רק השמות קצת משתנים.
בארנס איכזב והלך ללייקרס, ובמקומו הגיע עוד צלף שלשות, קוונטין ריצ'רדסון. כריס דוהון הגיע כדי להוות גיבוי לג'אמיר נלסון, שסבל מלא מעט פציעות ממושכות בשנתיים האחרונות. אגב נלסון, לכו תדעו איך קיץ שלם של
הווארד עצמו הוא עדיין סוג של אניגמה. אין חולקים על כך שמדובר בסנטר הטוב ב-NBA. יאו מינג פצוע ורך מדי, גרג אודן פשוט פצוע, שאקיל כבר הרבה מעבר לשיא, וצעירים כמו ברוק לופס, אנדרו ביינום וג'ואקים נואה נמצאים עדיין בתחילת הקריירה.
הוא ריבאונדר פנטסטי וחוסם נדיר, והיכולות האתלטיות שלו מתעלות על כל מתחרה שיש לו בעמדה ברחבי הליגה. אבל עדיין, משהו מציק. נראה שמבחינה התקפית, הבחור פשוט, כמו שאומרים באסיפות הורים, לא ממצה את הפוטנציאל.
אין לו מספיק מובים מתחת לסל, הוא לא קולע מספיק טוב ממרחק כדי להוציא את השומרים שלו החוצה, והאחוזים המדהימים שלו מהשדה הם בעיקר מכיוון שברוב משחקי העונה הרגילה אין מי שיעצור אותו.
במאני טיים בפלייאוף, כששמים עליו יריבים מסיביים ופיזיים שמרחיקים אותו מהטבעת, או יודעים לנצל את העוצמה המתפרצת שלו לסחיטת עבירות תוקף, הוא נראה כמו סופרמן שפוגש קריפטונייט, ורושם מספרים גבוהים בעיקר בקטגוריית הפרצופים המתבכיינים. במג'יק מקווים שהעובדה שהווארד החליט לקחת הקיץ שיעורים אצל האקים אולאג'ואן תקפיץ את הסנטר לרמה הבאה.
מסביב להווארד, אין שינויים גדולים. ברור שעם כריס פול במקום נלסון הם היו משתפרים עוד יותר, אבל כמעט ואין ספק מי השחקן מספר 2 במג'יק, וגם הוא משחק בעמדת הרכז. לפני שפגש ברג'ון רונדו הנהדר, ג'אמיר נתן פלייאוף אדיר.
וינס קרטר הוא אותו וינס קרטר פלוס שנה, כנ"ל רשארד לואיס. מייקל פיטרוס מקבל הזדמנות לשפר עמדות, ברנדון באס יקבל הרבה דקות לצד הווארד מתחת לסלים, וההחלטה החשובה של הקיץ היתה להשאיר את ג'ייג'יי רדיק, למרות ההצעה הנדיבה שקיבל משיקאגו.
נראה שכל עוד קרטר ולואיס ימשיכו לתת את אותה תפוקה, המג'יק יישארו קבוצה של 55-60 ניצחונות אבל ספק אם יוכלו לגעת בגביע. החלקים הצעיר יותר בצוות המסייע - רדיק, פיטרוס, נלסון, באס וריאן אנדרסון - הם אלה שיצטרכו לעשות את קפיצת המדרגה, כדי שהמג'יק יוכלו לסיים את העונה מדרגה אחת יותר גבוה מהשכנה מדרום.
מנייה בעלייה: כאשר עזב ג'ייג'יי רדיק את ליגת המכללות, ונבחר במקום ה-11 בדראפט 2006, היו הרבה יותר אנשים שחתמו עליו כעל נפילה מאשר על כוכב. אחרי הכל הוא לבן, הוא בוגר דיוק, סיים ארבע שנים ב-NCAA (מה שמעיד, כביכול, על פוטנציאל ידוע ומרווח שיפור קטן יחסית), והוא נחשב לשחקן שמסוגל רק לקלוע ולא לתרום בתחומים אחרים. ואה, כן, עונה ראשונה של ייבוש על הספסל לא תרמה לביטחון העצמי שלו.
אבל רדיק סירב להיכנע. הוא עבד קשה, קרע את התחת, הוסיף אלמנטים רבים למשחקו, ונחשב כיום לשחקן שלם ואינטליגנטי יותר. "הוא אגרסיבי, הולך לסל, לוקח ריבאונדים, עושה המון דברים", אמר קרטר, בוגר צפון קרוליינה, "אנחנו עוזרים אחד לשני. הוא מגיע מדיוק, אבל זה לא משנה".
בסדרה הקשה נגד הסלטיקס, הוא היה אחת מנקודות האור הבודדות במג'יק. בגיל 26, כבר עולים קולות רבים בעד הדחתו של קרטר מהחמישייה לטובת רדיק. "אחד ממקורות המוטיבציה שלי הוא אלה שאמרו שלא אצליח", הודה לאחרונה, "אני אוהב להוכיח לאנשים שהם טועים".
מנייה בירידה: לרשארד לואיס יש עדיין חוזה מטורף, אבל מבחינת ביצועים, נראה שהעקומה שלו מתחילה בעיקול כלפי מטה. הסדרה המחרידה נגד בוסטון (8.2 נקודות, 33.9 אחוז שדה, 17 אחוז לשלוש) העלתה דאגות אמיתיות כלפי היכולת של לואיס לנגן כינור שני בקבוצה גדולה, וזה, אחרי הכל, מה שצופה ממנו כשנרכש מסיאטל וקיבל את החוזה הענק.
בגיל 31 הוא כבר לא ייעשה טוב יותר, ואם לא ינצל את כמות הדקות הגבוהה שיקבל בעמדה 3 כדי להחזיר לעצמו את הקילינג אינסטינקט, ייתכן שלואיס יאבד חלק לא קטן מהדקות ומהזריקות שלו בעונה הקרובה.
עלו מהנוער: דניאל אורטון (בחירה 29) מגיע למג'יק רק על סמך פוטנציאל. שנה אחת של כדורסל מכללות, בקנטאקי, הניבה ממוצעים של 3.4 נקודות, 3.3 ריב' ו-1.4 חסימות ב-13.2 דקות, וגם העונה הזו הגיעה אחרי שנה קשה בתיכון במהלכה סבל הפורוורד/סנטר מפציעה קשה בברך.
הדרישות הראשונות של המג'יק ממנו היו שיתחזק, כי כפי שאמר המנג'ר אוטיס סמית', "הברך שלו עדיין לא מוכנה לשחק ב-NBA". בגיל 20, ועם סגל עמוס, המג'יק מרשים לעצמם לטפח גם פרויקט אחד לטווח ארוך.
אחד, או בעצם שניים. סטנלי רובינסון (בחירה 59) מגיע מקונטיקט אחרי ארבע שנים אצל ג'ים קלהון, אבל גם בעונתו האחרונה, בה רשם 14.5 נקודות ו-7.6 ריב' לערב, הוא לא הספיק לפתח משחק התקפה משוכלל.
"סטיקס" הוא סמול פורוורד עם אתלטיות נדירה שמסוגל להגיע לטבעת בקלות כמעט בלתי אנושית, אבל שם נגמרות, פחות או יותר, המחמאות האמיתיות. כדי לתרום במקצוענים הוא יצטרך לשפר כמעט כל אלמנט, החל מהקליעה מבחוץ, דרך הטיפול בכדור ועד למסירה.
לא נופתע אם יעברו בטרייד: השנה הבאה בחוזה של וינס אינה מובטחת, פיטרוס במידה ויאכזב חתום רק לעוד שנתיים, וחוץ מזה, אם תיווצר אפשרות להשיג במהלך העונה את כריס פול או כרמלו אנתוני, תהיו בטוחים שהמג'יק לא יישבו בשקט.
אופטימי: הווארד לומד לרסן את העצבים, לקלוע מחצי מרחק ואפילו לדייק מהקו באחוזים סבירים. בסוף השנה, לסופרמן יש לא רק גלימה ולא רק בית חדש לרחף בו, אלא גם כובע שעליו כתוב "NBA Champions". האקים מחייך בשורה הראשונה ביציע.
פסימי: בראותו את מאמן מיאמי, פט ריילי, מניף עוד גביע, סטן ואן גאנדי מתחפר במנהרה עמוקה ולא יוצא ממנה עד החורף הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם