חקירה שמחקירה: אוחנה תפס טרמפ על פרשת זרקו
אלי אוחנה לא יודע מה קרה בעונת הירידה בכפ"ס, אבל הוא יודע שקרה. המאמן קפץ על פרשת זרקו-דה-סילבה כדי לשקם את כבודו, ובדרך הכפיש שחקנים על-סמך תחושת בטן בלבד
אלי אוחנה. לא איפוק, לא אחריות, לא סבלנות צילום: עודד קרני
אלי אוחנה היה מאמנו הקודם של דהסילבה. סביר להניח שהמשך שיתוף הפעולה ביניהם היה תוקע את הבלם שנים ארוכות בין הליגה הראשונה לשנייה, בליגה של אוחנה ולא בליגת האלופות. את השטויות שהוא ביצע אז, בעונת הירידה, אפשר גם לייחס לכישורי והרגלי האימון של מאמנו.
אוחנה, כרגיל, התעורר מאוחר הוא מדבר על סירחון, על ירידה לא כשרה. המשטרה צריכה לחקור, הבהיר הפרשן הפלילי, אבל מבחינתו זה לא משנה - העסק לא היה ספורטיבי. הוא לא יודע מה קרה, אבל הוא יודע שקרה. קשה מאוד להגיע לחקר האמת בעניינים כאלה, ולכן תחושות הבטן ושורות המחץ שלו הן שקובעות. הקוזאק הנגזל טוען שכמעט גמרו לו את הקריירה, שרק הוא ואוהדי כפ"ס נפגעו מהירידה. אפילו לירון זרקו עשה אקזיט בליגה הסינית.
אוחנה ממלא תפקיד ציבורי, כפי שנוהג לציין האיש שיושב לידו ביציע. הוא מקבל שכר מאיתנו, הציבור, כפי שצועק אותו שכן. המשטרה בקושי הספיקה להודיע שמדובר בתיק סחיטה, וכבר מכרו אותו. לא איפוק, לא אחריות, לא סבלנות.
אוחנה התייצב במקום העבודה שלו וביצע את המעשה הנקלה ביותר של מאמן: להאשים שחקנים (לכאורה, כמובן, צריך לאפשר לקופמן ולמשטרה לעשות את עבודתם) במעשים בלתי ספורטיביים. ללא ביסוס, ללא הוכחות, ללא שמות. אקט פתטי ושפל, ניסיון לקבע תודעה נוחה כדי לשקם כבוד מקצועי שמעולם לא היה קיים.
דגלאס דה סילבה במדי כפ"ס. ירידה לא כשרה? צילום: עדי אבישי
לפני מספר שבועות חטפה הנבחרת של אוחנה שביעייה. השוער שלו ספג אחד בין הרגליים. לי זה נראה מסריח לכאורה. ולא בגלל הילדים. יש שחקנים שמקבלים כסף כדי להטות משחקים. יש מאמנים שמקבלים כסף כדי לנצח משחקים. את האמת, נכון לעכשיו, אנחנו יודעים רק על המקרה השני. אני אחראי, אבל. מבקרים אותי כי אני אוחנה. השנתון רק בתחילת הדרך. לפני שנה, בטורניר שיבולת החלב, סיימנו במקום השלישי ולא כתבתם כלום. וזו שעבדתי אצלה פעם רודפת אותי. דין כפ"ס כדין נבחרת הנוער. אוחנה הוא אוחנה הוא אוחנה. מאמן ממוצע. עם מכירה או בלעדיה.
אוחנה עובד עם נוער. מוטלת עליו אחריות (נו, באמת). הוא כפוף, קודם כל, לנורמות חינוכיות. אבל הוא קפץ ראשון. אוחנה גם מחויב לאתיקה. הוא איש תקשורת בעל שני כובעים. שגריר ההתאחדות בטלוויזיה ומומחה לענייני כדורגל. האם הוא דיבר בערוץ שלו כפרשן או כמרואיין? האם יש עובד נוסף בתחום שהיה מעז לפתוח פה כל-כך גדול?
גם על אוחנה רצו בשנים האחרונות שמועות. רצו מרתון. שמו מעולם לא פורסם בעניינים כאלה ואחרים. דווקא הוא, יותר מכל מאמן אחר כאן, צריך להיזהר בלשונו. אבל אלי שוב שיחק טקטיקה שמקטיקה. תקף בלי מחשבה, בלי תכנון, בלי זהירות.
רק לפני שנה וחצי התקשורת כאן שלחה את דה-סילבה לשנים בכלא בגין אונס. מומחים לדין הפלילי השבדי הוזעקו בסוף שבוע כדי לנתח את גזר הדין הצפוי. אף אחד לא למד כלום. תוך שעות הפך תיק סחיטה, שבו דה-סילבה היה הקורבן, לפרשת מכירה בצ' מפיונס-ליג, שבה - על-פי העיתונות-דה-סילבה הוא בגדר חשוד. ודווקא במשחק שהיה אמור להיות, אולי, כרטיס הכניסה שלו לבונדסליגה.
דה-סילבה הוא כבר ישראלי
לא פחות מברזילאי, אבל עדיין זר. שחקני נבחרת שכבו עם נערות ליווי ועד היום שמם לא פורסם בפומבי. על דה-סילבה, כנראה, מותר לכתוב ולהגיד הכל. שאשתו והילדים ישברו את הראש. אף אחד עדיין לא ראה את החומר של זרקו, אם בכלל ישנו כזה, אבל כולם רוצים נתח באורגיה. במילא עוד יומיים הוא במעצר או באוסטריה.
הבלם לא עוזב את ישראל כצדיק הדור. או בגלל מעשיו או בגלל מעשי התקשורת. כרגע הוא לא חשוד, בוודאי לא אשם, אבל הלכלוך דבק בו. דה-סילבה עשה בהפועל ת"א התקדמות מטאורית. זכה בדאבל, הגיע לליגת האלופות, כבש שם, והרוויח במאמץ את הבלטה האוסטרית, למרות שהתחבר לאנשים הלא נכונים. וזה כולל את אוחנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם