הפצעים עדיין פתוחים: ההפסד הכי נורא של הפועל חולון
לקראת המפגש הקרוב מול מכבי ת"א, מנחם כהן נזכר במשחק הנורא ההוא מעונת 1983: הפועל חולון הובילה בנקודה חמש שניות לסיום, אבל הצהובים מתל אביב הם אלו שחגגו את הניצחון. הפצע עדיין פתוח
ילדים, ילדי הפרחים של חולון - ישראל אלימלך, ניב בוגין, אבי "כושי" מאור, משה רייס וליאור שטרן.בגילאי הנוער הם לקחו אליפויות וגביעים כעניין של מה בכך. 30 הפרש לצהובים של שמלוק ומזרחי בליגה לנוער, 25 בגמר הגביע, 15 הפרש ממוצע עונתי.
פיני גרשון, שעשה איתם את העצמות בקבוצות הנוער, העלה אותם כחטיבה אחת לבוגרים, חטיבת ביניים בעונה הראשונה, חטיבה מובחרת בעונה שאחריה. גם מוטי דניאל, הצעיר מהם בשנתיים, שותף לראשונה בירושלים. הוא נכנס כחצי דקה לסיום, קיבל כדור מניב בוגין שתי שניות לבאזר, וקלע מהפינה. כי מה כבר היה לו לעשות?
בעונה שאחרי, 1982/83, מישק'ה לפרדון הביא את אריה מליניאק, החתים אותו בשיחת טלפון נל"נ מכביש בירות דמשק, ומליניאק הביא את עופר יעקובי. "הוא לא עושה הגנה", אמרו לו הסרוסים והאדלשטיינים, פרשני הזבל של אז. מליניאק פטר אותם בתנועה של "תחפף", נסע לאמריקה, חזר עם מייקל קרטר, אסף את פרשני הזבל, ואמר:
"בקבוצה שבה אלימלך מזנק על הפרקט כדי למנוע כדור חוץ, בוגין ומאור קוטפים כדורים חוזרים מתחת לאף של נפלי NBA, מוטי דניאל קולע סל בכורה בירושלים 0.2 שניות לסיום, ומייק קרטר זורק מגבות לקהל המשולהב - גם צרצר יהיה ציפור שיר".
קראו להם המתאבדים - והם קרעו את כולם, עד לחצי גמר הפליאוף. שם יצא להם לפגוש את מכבי ת"א, סוג של קבוצה שניצחה במילאנו, ואת ריאל, ובארסה, ומובילג'ירג'י. מיקי וסילבר מנבחרת אירופה, אולסי וארל וויליאמס. אלופי אירופה. וצימרמן, ג'ק צימרמן... אצלנו בפחים, 14 במרץ 1983, ארבעה אמריקאים וברקוביץ' מול ארבעה ילדים ומייקל קרטר. 4,000 צופים על הגדרות.
ועופר יעקובי, שמליניאק הביא אותו מגן שמואל. "הוא לא עושה הגנה" חזרו ואמרו פרשני הזבל. אז מליניאק שם אותו על לו סילבר, 25 נקודות בממוצע בגביע אירופה, רק שמונה במשחק הזה. נו טוב, הוא לא עושה הגנה, אז לפחות שיקלע. קלע 34 נקודות. ואלימלך זינק על הפרקט וקרטר זרק מגבות לקהל, והיינו על הגדרות, והפסדנו.
הובלנו כמעט כל המשחק, עשר הפרש בפתיחה בגלל המגבות של קרטר, ובין שש לשמונה בגלל עופר יעקובי, בוגין ומוטי דניאל, הילד מהנוער. וישראל, ואבי "כושי" שראה לארל את הלבן בעיניים.
אבל מכבי חזרו והובילו שש, כמו תמיד, כמו במילאנו במדריד ובברצלונה. ואנחנו ילדים, הפגים שפיני גרשון העלה
מייקל מסר לבוגין, שלא היה מוכן. הכדור פגע לו ברגל והגיע למיקי, שמסר לצימרמן, שגנב לנו את הניצחון. 89-88 להם. אלימלך שכב על הפרקט ובכה, יחד איתו 4,000. קבוצה של ילדים כמעט וניצחה את אלופת אירופה.
כעבור יומיים הגענו לאולם הפחים, איציק ליסמן מהכדוריד ואני. על הפוסט עמד ילד וזרק לסל כשדמעות זולגות מעיניו. הכרנו אותו, מיקי דורסמן מקבוצת נערים א'. ניגשנו אליו, הילד לא יכול היה לעצור את דמעותיו.
מהתקרה של האולם השתלשל לוח תוצאות וירטואלי. הספרות לא היו ברורות, אימצנו את עינינו, הספרות התבהרו לפתע, 72-73. מיקי דורסמן זרק את הכדור וקלע. "אני עוד אראה להם", הבטיח. אסף את חפציו והלך לאכול צהריים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם